יצחק בן-אהרון הוא מהדמויות השנויות ביותר במחלוקת בין מנהיגי תנועת העבודה. האיש היה כל-כך כריזמטי, חד לשון, צולף, חד-עין ובעל יושרה, שרוב הדמויות האחרות, שפעלו במקביל אליו, מתגמדות. אולם עם כל ההערצה לדמותו ולחזונו המדיני, ובעיקר לחזונו החברתי, אין להתכחש לנקודות החולשה שלו. והעיקרית שבהן: בן-אהרון לא ידע להתגמש. הוא לא היה מוכן, כמו קנה-סוף ברוח, ולהרכין ראש עד יעבור זעם. האיש הלך עם הראש בקיר, ועל כך הוא שילם בריבית דריבית.
