השנה, במלאת 60 שנה למרד גטו ורשה, אנו מונים ארבעה כשלים ושקרים בנוגע
למסעות בני הנוער לפולין. את ארבעתם אפשר למצוא בכלי התקשורת ובהסברים מפי מערכת
החינוך עצמה.
ראשית יובהר כי כותב שורות אלה נמנה עם המצדדים במסעות אלה, אך בשני תנאים: שהמסע יהיה חלק מתהליך חינוכי שלם
(להבדיל מהציפייה שהילדים יתחנכו במשך שמונה ימים, בדומה לנס חנוכה); ושמשמעותו של
המסע לא תעלה מתוכו באופן טבעי, אלא שהמחנכים יסייעו לילדים לפרש את החוויה באופן
שיחזק בלבם את האמונה בערכים לאומיים ואנושיים.
הרי הכשל הראשון: המסעות לפולין הפכו להיות מחוץ להשג ידן של משפחות רבות.
כבר מ-85' אלה מסעות לעשירים. מספר המשפחות היכולות לעמוד בהוצאה הכספית, העולָה על
1,000 דולר לתלמיד, הולך ויורד עם הרעת מצבו של המשק. העניים נותרים מחוץ למטוס
במשך דור שלם כמעט.
ומכאן נובע הכשל השני: בניגוד לשאר שירותי החינוך שמעניקים בתי-הספר, אשר
מהם נהנים כלל התלמידים, המסע לפולין משקף את הפער החברתי בישראל. בשנים האחרונות
התרבו בתי-הספר הקטנים והאליטיסטיים הרואים בתשלומי הורים מרקיעי שחקים כלי
ל"מיון טבעי" של תלמידים. גם בבתי-הספר הרגילים רווחת התופעה של ילדים
שהוריהם נמנים עם מובטלי הארץ בפרט ועם ענייה בכלל, כמו תושבים של שכונות מצוקה
ועולים חדשים. ילדים אלה נאלצים לוותר על שירותי חינוך בסיסיים כמו טיול שנתי
ולעתים – גם על ספרי לימוד. מסע הרבבות לפולין הוא רק חלק ממסעה של חברה שלמה לעבר
עתיד של קיטוב חברתי, ניכור ואיבה חריפים אף יותר מאלה המאפיינים את הדור הנוכחי.
השקר השלישי: משרד החינוך הכריז כי הוא עוסק כעת בשידוד-מערכות בתחום זה,
שהיה פרוץ לכל סוכן-נסיעות יקרן, ובניצוחו יוּזל המסע ותיפתר הבעיה. והאמת: משרד
החינוך אמנם מטפל, סוף-סוף, בהוזלה, והוא ראוי לכל שבח על מאמציו אלה; אבל על רקע
הבעיה הכלכלית-חברתית, הפחתת מחירו הכספי של המסע מגדירה מחדש את המושג "לעג
לרש". שוו בנפשכם את מנהל בית-הספר אוסף קבוצה של הורים מובטלים ומספר להם בקול תרועה, שעליהם לשלם כעת לא 1,100
דולר – אלא רק 1,000!
השקר האחרון: לבעיה הכאובה של המסע לעשירים אין פתרון. האמת: זהו עניין של
יוזמה. ברמה הממלכתית, שוויון ההזדמנויות בחינוך תלוי בסדר העדיפויות של המנהיגים.
ברמה הלאומית, מסעות שוויוניים לפולין צריכים להיות יעד של הארגונים היהודיים
בעולם (וארגון חדש בשם "זכור ולא תשכח" מנסה לשכנעם לאמץ יעד כזה). ברמה
המקומית ראוי שכולנו נלמד מאותם מוסדות חינוך שתלמידיהם עובדים בבית-הספר עצמו או
מחוצה לו כדי לאסוף את הכסף החסר, או מגייסים תרומות מנדבנים ומקרנות בישראל
ובחו"ל, ובלבד שכל תלמיד הרוצה בכך אכן ישתתף במשלחת.
ועיקר שכחנו: הצלחת החינוך לערך מסוים תלויה, קודם כל, בכך שהמחנך ישקף
אותו בהתנהגותו. המסע לפולין אמור למלא תפקיד חשוב גם בהטעמת הרעיון של שוויון ערך
האדם, היפוכה המוחלט של הגזענות. ילמדונו רבותינו: איך אפשר לחנך לשוויון
כשמשאירים את העניים מאחור?
מאמרים נוספים בנושא
