בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של הסתלקות הממשלה ממחויבויותיה לאזרחיה והעברת תפקידיה בתחום הרווחה לעמותות שונות. תהליך זה, שצבר תאוצה בשנה החולפת, מאופיין למעשה בשני שלבים. בשלב א' הממשלה מכריזה על רצונה להפריט שירותים שאותם היא מספקת לאזרחיה, תוך התחייבות להמשיך ולממנם באמצעות עמותות שייקחו על עצמן את אספקת השירותים. שלב זה עובר בדרך-כלל ללא זעזועים גדולים, ומסתיים בתהליך קצר יחסית.
לאחר שהציבור מתרגל לקבל את השירות שהוא זקוק לו מהעמותות ולא מהממשלה, מתחיל שלב ב', הבא לידי ביטוי בכרסום התחייבות הממשלה למימון הפעילויות ובקיצוצן. שלב זה מאופיין בדרך-כלל במאבקים ציבוריים (המלווים בתקשורת), במאמץ למנוע את הקיצוץ ולאפשר את המשך הנשיאה בעול, כדי לספק את השירותים לציבור הרחב. במקביל עושות מרבית העמותות מאמץ להגביר את גיוס הכספים הוולונטרי מהציבור, תוך איסוף תרומות בדרכים שונות ומשונות.
ברם מתברר שאלְיָה וקוץ בה: ככל שהציבור מגביר את תרומתו לעמותה והיא מצליחה להמשיך ולספק שירותים לאוכלוסייה, כך גובר "תאבונה" של המערכת הממשלתית, והיא מחישה את הקיצוץ בתעריפים ובתמיכות הניתנות לעמותה.
המתנדבים המפעילים את העמותות עומדים בפני דילמה קשה: מצד אחד הם מוצגים בעיני הציבור כמי שאחראים לאספקת השירותים, והם מרגישים מחויבות רבה להמשיך ולדאוג לרווחת מטופליהם; מצד שני ברור להם שאם לא ייעצר תהליך הקיצוצים של הממשלה, לא יהיה בכוחם לשרוד, ולפיכך הם חייבים להניע את הממשלה להמשיך לממן את הפעילות בצורה ריאלית ולחזור בה מתכניתה לקצץ בתשלומים.
דומה שאם מדיניות האוצר תישאר כפי שהיא כיום, ולא יחול שינוי שיבטיח את קיום השירותים לאזרחים, לא יהיה מנוס מהפסקת פעילות העמותות. כבר כיום קשה לעמותות המפעילות שירותי רווחה לאזרחים להמשיך בפעילות. ניקח לדוגמא עמותות המפעילות מסגרות חוץ-ביתיות לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. אין ספק שברגע שיתחילו מוסדות מעין אלה לקרוס, והאחריות והדאגה לטיפול באוכלוסייה זו ייפלו כמעמסה באופן ישיר על הממשלה – או אז ייפול גם האסימון במשרד האוצר, שיצטרך להתעמת עם המצב שאותו יצרו פקידיו במו-ידיהם.
אין-ספור תחומים חיוניים נוספים המופעלים על-ידי עמותות נמצאים כולם בסכנת קיום. קריסה של מערכת אחת עלולה ליצור כדור שלג, שייצור מפולת, שתחסל את שירותי הרווחה במדינה. הדאגה והאחריות לשירותי הרווחה מוטלות על המדינה, ואם היא אינה מסוגלת להבטיח את אספקת השירותים באמצעות העמותות – צריכות העמותות להחזיר את האחריות והטיפול באוכלוסייה לידי הממשלה.
המדיניות הכלכלית של הליכה על הסף באספקת שירותי הרווחה, שאותה נוקטת ממשלת ביבי-שרון, תביא במוקדם או במאוחר להרס החברה ולאובדן הכלים הוולונטריים שנוצרו במשך השנים על-ידי אנשים טובים כדי לסייע לאוכלוסיות החלשות. טוב יעשו העמותות אם יתארגנו יחד כדי להבהיר לממשלה שלא לעולם חוסן, ושאם תימשך מדיניות ההתעלמות ממחויבות הממשלה לאזרחיה, תוך הטלת הנטל על גופים וולונטריים – לא יהיה מנוס מלהחזיר את תפוח האדמה הלוהט הזה היישר לידיה של הממשלה.
מאמרים נוספים בנושא
