לרוע המזל, אי-אפשר לענות על השאלות הללו, כי עם ישראל עדיין לא למד לקח מההיסטוריה שלו עצמו, והוא לא מספיק זוכר מה עבר עליו מאז היותו בגולה. הלקח היה צריך להיות, שאירועים טרגיים לא יישנו, ושכל התושבים בארץ יקבעו ויעצבו את גורלם, ושיהיה לכל אזרח ביטחון בקיום ובהישרדות.
האם ישראל מבינה את האזרחים הערבים שגורלם קשור בגורלה? 60 השנים של חיים משותפים בין ערבים ויהודים מלאות באינספור בעיות ומאבקים, המוכיחים שהאזרחים הערבים מוחים ויוצאם נגד העושק, כדי להדגישאת רצונם במימוש האזרחות שלהם. כל המחאות של הערבים בישראל נובעות מתוך ביטחוןבשייכות האזרחית שלהם ובמאבק למענה.
במלאת 60 שנות עצמאות המדינה, על ישראל לערוך תיקונים במגילת העצמאות שלה, ואלה הם:
- זכותו של העם היהודי אין בה כדי לבטל או לשלול זכותו של העם הערבי- פלסטיני.
- מי כמו העם היהודי מבין מהם גירוש וסבל, ולכן עליו לתת יד ולתרום לפתרון הבעיות שנוצרו בעקבות הקמת המדינה על-פי החלטות האו"ם ועל-פי עקרון ההדדיות והגורל המשותף.
- הזכות המוסרית וזכות הקיום של המדינה נגזרות, כפי שמובטח במגילת העצמאות, מהיחס כלפי אזרחיה הערבים החיים במולדתם. המדינה תהיה מדינת כל אזרחיה.
על ישראל לערוך תיקונים במגילת העצמאות שלה. צילום רפרודטקציה: מארק ניימן, לע"מ |
לא מעט מלחמות היו באזור ולא מעט דם נשפך ולא מעט משפחות, משני צידי המתרס, שכלו את מיטב בניהם. ובכל זאת נשמעים קולות שלא מרפים ודורשים עוד ועוד. עוד מלחמות ועוד סבל ועוד שפיכות דמים ועוד שכול, כאילו שלא די במה שכבר היה.
ומנגד נשמעים קולות שפויים, שהיו עד לא מזמן קולות בודדים במדבר הפוליטי שלנו, ובכל זאת הם התמידו והתמידו עד שגבר קולם, והם הפכו למצפון ולמצפן המכוון עצמו לעבר האור המבצבץ מתוך החושך.
יש תקווה ששני העמים יחיו בעושר ובאושר כי כמו תאומי סיאם. אך אם לא יהיה שוויון בין ערבים ויהודים בכל התחומים, הדו-קיום הנוכחי לא יימשך, וההישגים המעטים שהושגו עד כה יירדו לטמיון.
