נארטיב א' של המציאות שלנו: ישראל ב"גילה המופלג"; ששים שנות עצמאות, הרוויחה בכבוד את מקומה בעולם המפותח. אנו שותפים להצלחות רבות המאפיינות את העולם המערבי המודרני. חברה מערבית זו — ליברלית, דמוקרטית, טכנולוגית, צרכנית— היא סיפור הצלחה כה מרשים, שקשה לנו להודות בפגמים או בכישלונות שבה. הרפואה שלנו ממגרת מחלות שאיימו על החברה האנושית משך דורות, ותוחלת החיים הולכת ומתארכת ברוב המדינות. ליותר ויותר אנשים ונשים יש זכויות פוליטיות בסיסיות, ויותר בני-אדם יודעים קרוא וכתוב. רמת החיים הממוצעת של מעמד הביניים גבוהה מרמת החיים של אריסטוקרטיות במאות קודמות.
יש עוד כברת דרך לעשות עד שקידמה זו תהיה נחלת כל בני אנוש, מה שרק מגביר את הצורך לפתח ולהפיץ את הבשורה המערבית, עד שכולם יהיו יותר דמוקרטים, ליברלים, טכנולוגים ואמונים על תורת הצרכנות של השוק החופשי.
פרשנות הפוכה (
נארטיב ב') של המציאות המקומית והגלובלית: הקידמה המדהימה, כביכול, היא מדומה בלבד. הפיתוח והרווחה הם רק מעטה, כיסוי, חזות חיצונית. עם התרחבותו של הפער החברתי, אלה מגיעים לפחות ופחות אנשים. אפילו הישגים אמיתיים, כגון עלייה בייצור המזון לאחר המהפיכה הירוקה, אינם בני-קיימא, ולא נוכל לקיים אותם לאורך זמן.
התבוננות ביקורתית ומעמיקה מגלה צד אפל מאוד בקידמה המתוארת לעיל, צד שאינו ניתן לתיקון בהמצאות טכנולוגיות חדשות או בשינויים קלים ורדודים.
סוג אחד של סממנים מדאיגים בנארטיב זה הם בעיות סביבתיות-פיסיות, אותן ניתן למדוד ולכמת, ושאינן נתונות לוויכוח: זיהומי אוויר ומים, המהווים מפגעי בריאות של ממש, דלדול משאבים שאינם מתחדשים, זיהומי קרקע ואבדן אדמה פורייה בשל חקלאות כימית-תעשייתית, שחיקת מגוון מינים של בעלי-חיים ואבדן יערות, מה שיותר מאלף חתני פרס נובל כינו בהצהרתם המשותפת "פרימת מארג החיים". וכמובן, קיים משבר האקלים, שעלול להוליך לשינוי תנאי חיינו מקצה לקצה, אם לא לחיסול מוחלט של החיים על פני כדור הארץ.
תופעות מדאיגות אחרות, המערערות את הוורדרדות של נארטיב א', קצת יותר קשה להגדיר בתקינה ולכמת, אך הן משפיעות לא פחות על איכות החיים של כולנו: ערעור משמעות החיים ותחושת השייכות, ניידות אוכלוסין הגוררת בעקבותיה תלישות, אובדן לכידות חברתית, ניתוץ מה שהסוציולוג הנודע רוברט פוטנאם ואחרים מכנים "הון חברתי", דבר שמערער קהילתיות , רשתות ביטחון סוציאלי, מסגרות של זהות ומעורבות, ויוצר ניכור בין-דורי, ריכוז ההון - בעולם ובארץ - בידי פחות ופחות אנשים, עושר מנקר עיניים לצד עוני מרוד, הפרטת רכוש הכלל במגוון רב של תחומים, מה שמעשיר בודדים ומרושש את החברה.
אל לנו לחשוב שמדובר באוסף אקראי של בעיות ותופעות. נהפוך הוא. אותם שורשים מזינים את האמונה הכוזבת בנארטיב א', ואת ההתכחשות לעצם קיומו של נארטיב ב'. חוסר היכולת להישיר מבט ולהודות שהצטברות אותן בעיות וסיכונים מסתכמים במשבר אחד, הוא אמת מטרידה מאוד. התעלמותו של הנשיא בוש (שלו ושל שכמותו) ממשבר האקלים הוא רק קצה הקרחון (ההולך ונמס).
- אותה הסתכלות קצרת טווח מעודדת אותנו ליהנות מסיפוקים מיידיים, מעודדת תרבות של השתמש-וזרוק, בלי שום מחשבה על ההשלכות על העולם ועל עתיד ילדינו. וההשלכות אינן פיסיות בלבד, על הנוף על כמויות הרעלים שבפסולת המושלכת. הן גם נפשיות: ההשלכות הללו משפיעות על יכולתנו לבנות יחסים בעלי משמעות לאורך זמן ולהגדיר את האושר שלנו במימד הרוח, ולא רק במימד החומר.
- התיאוריה הכלכלית הדוגלת בצמיחה מירבית ובלתי פוסקת מכלה לא רק משאבים, מה שמחייב אותנו לחיות בקצב צריכה שכדור הארץ לא יכול לעמוד בו. היא גם יוצרת תיאבון צרכני שאינו נשלט ואינו יודע שובע, על-מנת להמשיך ולהניע את גלגלי השוק. אנו צורכים יותר, אך איננו מאושרים יותר, ומסגרות חבתריות שיכולות להוסיף לאושר ולרווחה שלנו, נשחקות.
- אותם כוחות שוק, המוחקים מגוון תרבותי-אנושי ברחבי העולם, באמצעות גלובליזציה כלכלית המקדמת תרבות חומרית-צרכנית, מוחקים מגוון מינים ביולוגי. כריתת העצים באגן האמזונס, כדי להכשיר קרקע לגידול בקר להמבורגרים, מוחקת את כל יושבי היער הנעלם והולך, יצורים אנושיים ואחרים.
- אותה השקפת עולם, המאמינה בבידול האדם מהטבע ובאדנותו עליו, גם מאפשרת ומזינה קבלת היררכיות חברתיות; עליונות הגבר והגבריות על פני נשים ותכונות אופי "נשיות", העדפת חברות "מתורבתות" על פני חברות "פרימיטיביות" וזכויות יתר לבעלי ממון לא רק בזירה הכלכלית, אלא גם בזירה הפוליטית.
יש לציין שאין כאן שום אידיאליזציה או רומנטיזציה של תקופת ימי הביניים או של חיים שבטיים קדומים. הרבה מהדברים הטובים שאנו נהנים מהם בחיינו הם אמיתיים וראויים, ואין לוותר עליהם. בניגוד לסטיגמה הרווחת על התנועה הסביבתית, , איש אינו מטיף לחזרה למערות האדם הקדמון. אין מדובר בהידוק החגורה ובהקרבות אישיות מכאיבות למען הטבע או לטובת דברים ערטילאים אחרים. בצירוף מקרים מופלא, מה שטוב "לכדור" ולהתקיימותו בחלל היקום, טוב גם לרווחת הפרט. התפריט היומי של רובנו (עתיר בשר, מזון מעובד וכולי), לא טוב לנו בריאותית, ואינו טוב לעולם, סביבתית. התלות ברכב הפרטי גוררת בעקבותיה פעילות פיסית נמוכה, מה שמחבל במצבנו הגופני והנפשי. (נפש בריאה בגוף בריא)
ואלו שתי דוגמאות בלבד. השינוי המיוחל מעולם בר-חלוף לעולם בר-קיימא מתבטא במקבץ של שינויים זעירים כביכול, כמו גם בשינוי עמוק בתפיסות יסוד. אז מה אנו מציעים? קצרה היריעה מלתאר את כל מרכיבי החזון, אך נציין כמה משינויי התפיסה הבולטים, וננסה לפרוט אותם לפעולות מעשיות בחיי יומיום ובעשייה האזרחית שלנו:
- לעבור מחשיבה ומתכנון ליניאריים לתכנון מעגלי, שאותו ניתן "לסגור", וכך לחסוך באנרגיה ובשאר מרכיבים בזבזניים:
- עשיית קומפוסט (ביתי, יישובי, או אזורי), כלומר הפרדת פסולת אורגנית מפסולת אי-אורגנית, והשבתה לאדמה בצורה מועילה ותורמת, שתאפשר ייצור נוסף של מזון.
- תכנון אזורי תעשייה כך, שהפסולת של מפעל אחד תהיה חומר הגלם של מפעל אחר הסמוך לו. (ויש דוגמאות מדהימות לתכנון כזה בעולם).
- חיזוק כלכלות מקומיות ושימור ההון בקהילות.
- קניית מזון ומוצרי צריכה אחרים מאיזורים סמוכים, במקום להביאם מרחוק.
- תמיכה ועידוד של תעשיות זעירות, ויצירת מקומות עבודה באמצעות יזמות מקומית.
- התנתקות מתלות בנפט, ופיתוח מגוון מקורות אנרגיה נקיים ומתחדשים.
- קידום וטיפוח תחבורה חלופית: הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, שימוש בתחבורה ציבורית - עד כמה שניתן - וחקיקה המעודדת ומתמרצת זאת, כדי שהפתרונות הללו יהיו יותר זולים וזמינים לכל.
- החלפת נורות ל-CFL, נקיטה באמצעים אחרים לחיסכון באנרגיה והקצאת יתר משאבים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים.
- שינוי התפיסה העצמית שלנו מצרכנים (שסיפוק צרכים אישיים בראש מעייניהם) לאזרחים, האמונים על ניהול נכון של המרחב הציבורי ושל ההון, לרבות ההון האנושי.
- אחריות חברתית וסביבתית. דרישה לסחר הוגן מצד החברות המייצרות את המוצרים שאנו צורכים— מזון, ביגוד, כלי-בית, כל דבר.
- פעולה נחרצת נגד השתלטות המסרים הצרכניים בחברה שלנו, בפרסומות, בשלטי חוצות, בכלי התקשורת ובמוסדות התרבות והחינוך שלנו.
וגם בשינוי ברובד החלומות. הישועה תבוא כשמשפחה צעירה לא תגיד עוד: אנו רוצים בית יפה עם גינה, מכונית מפוארת, מטבח מרהיב, מסך פלזמה ענק וכולי, אלא: אנו רוצים לחיות בחברה שיש בה דיור ראוי ובהישג-יד לנו ולאחרים, שכונות מטופחות ובריאות, תחבורה ציבורית יעילה ונוחה, מזון בריא וזול, פנאי לבלות עם חברים ועם בני משפחה.
כשנפעל ביחד להשיג זאת, החברה שלנו תהיה יותר צודקת ובריאה — קרי מקיימת את כדור הארץ — ואנו, כפרטים, נגיע לרווחה אישית וקולקטיבית בעלת משמעות, עתה ובדורות הבאים.
