תקציר: "לכאורה, מאחר ומאמרי מנסה לשרבט את נפתולי משמעותה של המילה גבר בהיבט ערכי, פסיכולוגי, חברתי ותרבותי יכולתי לקצר בשבחים ולכתוב על מר גונן ועל מר צוריאלי, שהם "גברים שבגברים". האם בכך הייתי מעבירה עולם מושגים ערכי, תרבותי, חברתי מדויק ? אינני בטוחה. היכולת לצקת תכנים מדויקים לאמירה "גבר, גבר" או לאמירה "גבר שבגברים" התרחקה מאיתנו, עד כי אפשר שדמותו של הגבר באשר הוא כבר איננה ברורה די צרכה - ואינני יודעת מה קדם למה. אנסה לשרטט כמה מודלים גבריים, לעגן אותם בתקופות, ולבסוף, לנסח אמירה מסוימת - מדויקת או לא. "
גיליון 41 של אופקים חדשים מוגש כמחווה לשני אנשים שליוו את המגזין מימיו הראשונים, האמינו בו ואפשרו לו לצמוח ולהפוך למה שהוא היום: כלי תקשורת חברתי מוערך ומשפיע בציבוריות הישראלית לגווניה. אלי גונן, יו"ר דירקטוריון קרן ברל כצנלסון ושמעון צוריאלי, חבר הדירקטוריון הנפרדים מאיתנו בזמן הקרוב הם אנשים שניצבו לצידנו בחמש השנים האחרונות בעשייה היומיומית, באכפתיות, באהבה, וללא תמורה.
לכאורה, מאחר ומאמרי מנסה לשרבט את נפתולי משמעותה של המילה גבר , בהיבט ערכיי, פסיכולוגי, חברתי ותרבותי יכולתי לקצר בשבחים ולכתוב על מר גונן ועל מר צוריאלי, שהם "גברים שבגברים". האם בכך הייתי מעבירה עולם מושגים ערכי, תרבותי, חברתי מדויק ?
אינני בטוחה.
היכולת לצקת תכנים מדויקים לאמירה "גבר, גבר" או לאמירה "גבר שבגברים" התרחקה מאיתנו , עד כי אפשר כי דמותו של הגבר באשר הוא כבר איננה ברורה די צרכה - ואינני יודעת מה קדם למה. אנסה לשרטט כמה מודלים גבריים סטריאוטיפיים קלאסיים ולעגן אותם בתקופות. ובסוף אנסה לנסח אמירה מסוימת. מדויקת או לא.
בשנות ה- 60 וה-70 "גבר שבגברים" היה גבר ציוני, אשכנזי, נשוי לאישה יפה ומטופחת, משרת בצבא בלהיטות משחרת לקרב, מצטיין בעזרה לחברו; אדם המוציא ימיו ולילותיו בפרנסת משפחתו , מנהיג במשפחתו ובחברה הקרובה והרחוקה. היה זה אדם בעל תפיסת עולם בה הטוב והרע ברורים ומכך נגזרים מעשים ומילים שביניהם לא ניצב פער עצום וצועק. המילה גבר ייצגה אחריות, מסירות, תמימות, טוב לב,צניעות ויציבות. "גבר שבגברים", הוא היה המצטיין שבהם, ועם זאת לא היה לו שום רצון בהצטיינות זו.
לצידו, באותן שנים, בשכונות פריפריאליות מרוחקות גדל הערס. הגבר הערס הוא גבר שרמנטי. הוא מאוהב באהבה. הוא גבר מעשי - פרקטי. בדרך כלל עובד מגיל צעיר במה שאפשר למצוא בצ'כונה. הוא מתחתן עם הבחורה הכי יפה בבלוק. נוסע באמריקאיות, הוא משרת בגולני. החברים מהצבא, אמא שלו והחברה מהשכונה, הכדורגל – כל זה קדוש. אסור לגעת בזה. הוא לא היה בחוצלארץ. מה יש לו לחפש שם? הוא אומר אמריקה. ארצות הברית? הוא לא מכיר. הוא קורא וכותב בגובה היסודי ויש לו ידיים ולב מזהב. הוא אוהב הגשש החיוור כמו שכולם אוהבים. הוא מדקלם שירים בעל פה ושר אותם. הוא אוהב תכשיטים. עדיף משפחה של תכשיטים: טבעות, שרשראות. הוא לא הולך עם עגילים.
הערכים שהוא מייצג: פשטות, יושר, אמת, רגישות מחוספסת, רומנטיות.
בשנות ה- 80 וה-90 התמונה השתנתה. משתנים חדשים צצו וכמה מן הישנים נעלמו. הצטיינות באקדמיה, מודעות פוליטית ועדכון בדרכי העולם חברו למושג גבר ודומה כי תפשו את מקומם בסדר העדיפויות של בניית המשפחה והמסירות לזולת. זו הייתה חברה שעשתה את צעדיה מדיבור בשפת אנחנו, לשון רבים, לשפת האני יחיד. המושג גבר השתנה. לצד הגברים הישנים, הגדולים והמחוספסים החלו להופיע גברים חדשים: חנונים מגניבים גבוהים וצנומים , מהירי מבט ותפיסה, משולחי רסן, בעלי עוצמה ויכולת לדבר בשפה אחרת. המושג גבר השתנה; ממודל הטייס עברנו למודל הרופא. איש השיווק יצא ובא בעולם כמו היה גן משחקים הנמתח לרגליו.
הערכים שמייצג הגבר החדש: דינאמיות, לשון קולחת, חברה'מניות, חדות מחשבה, בהירות, יכולת כספית גבוהה. וגם - השגיות, עדכניות, הגיון חד ומבתר, רברבנות ואחריות.
בשנים האחרונות חל שינוי נוסף ולצד החנונים המגניבים צומח כאן זן חדש. הגבר הרגיש.
הגבר הרגיש רגיש ומדקדק בכל. הוא גבר יוניסקס הדוגל בשוויון בין המינים. המודל הנשי הנערץ עליו : נשים חזקות, דעתניות, יפות, מוצלחות ועצמאיות. הגבר הרגיש בוכה, חשוב לו לטפל בילדיו , הוא בעצם מעדיף שאשתו תהיה הקרייריסטית. יש לו קרמים לפנים שהוא מוכרח למרוח כי עורו מתקלף, הוא מודע מאוד לסביבה החברתית אך שונא פוליטיקה, הוא פעיל בקהילה האזרחית כי זה נקי, יפה וחשוב. הוא קורא מוספים כלכליים ובקיא בפרוזה ובספרי עיון - הוא פעמים רבות אקדמאי. אקדמאי כבר אמרנו? הוא מתלבש בצורה מודרנית. הוא מכיר את שמות כל המותגים אך לא תמיד לובש אותם - כי הוא נגד קפיטליזם והשתעבדות לכלכלה גלובאלית. היא נוראה, הכלכלה הזו - הוא מעדיף מוצרים ידידותיים לסביבה גם אם הם עולים יותר ומנקים פחות. הוא מבין באמנות ובתיאטרון, הוא קורא ספרות פסיכולוגית וצורך אותה באינטנסיביות. הוא לא קונה פרחים, הוא כן מגדל עציצים. הוא לא אוהב ספורט.
בשפת העולם הערכי-תרבותי שלנו הוא: מתוחכם, רגיש, יפה, חלק עור, מאוד רגיש לעצמו, נפגע בקלות, בוכה בקלות, ועם זאת זורם, מסתדר, גלובאלי, בעל בקורת על הכל אך לא תמיד חי אותה.
לצידם של הטיפוסים הללו, ובמרחק מה, לאורך כל התקופות תמיד פעלו אבות טיפוס נוספים: הזרוק, המוזר- מיוחד והשקט.
הגבר הזרוק הוא גבר "סבבה". הוא לא עושה עניין, זורם עם החיים. הוא אוהב את "העידן החדש" וצורך אותו,. הוא מתעמק ברוחניות, חוזר בתשובה - או לא - מאמין באמא אדמה - או לא . הוא מעשן נובלס או וינסטון אדום. הוא מצביע לעלה ירוק או לגמלאים. הוא איננו מעורב פוליטית אך בעל אג'נדה חברתית.
לפעמים הוא אקס הבחור הטוב של שנות ה- 60 וה- 70 ; טייס לשעבר, עורך דין שעבר גמילה, איש היי – טק שהפך למטפל רוחני. הוא איננו צורך אמנות. הוא כן אוהב ספרים ואוסף אותם. הוא נודד בעולם. הוא עובר "תקופות" עם עצמו. לפעמים הוא חברתי לפעמים הוא לא. לפעמים הוא שתקן לפעמים הוא לא. הוא תמיד אצל חברים. יש לו חברים בכל מקום - בארץ, בחו"ל. פה ושם הוא חי אצל אמא שלו או בדירה זמנית. הוא אוהב אוכל ביתי - נקודה. הוא חי כמעט בכל מקום על פני האדמה.
הערכים שהוא מייצג : הססנות, נדודים, גמישות.
הגבר המוזר או המיוחד נע על הסקאלה שבין מיוחד- בגבול-הנורמאלי למיוחד שאינו נורמטיבי , לבין מוזר - כלומר חריג. בטוח יש לו איזה O.C.D קליל או חמור, מאניה – דפרסיה, קלה או לא; הוא אישיות גבולית. יש לו אפים ודאונים באינטרוואלים מורגשים יותר או פחות. הוא לא צפוי, הוא לא ידוע לא רק לי גם לעצמו.
הערכים שהוא מייצג – חריגות, שונות, אי יציבות, פחד והתנשאות.
הגבר השקט הוא גבר שקט. נינוח. בטוח בעצמו גם אם בחר להיות גננת. הוא יכול להיות גבר מכל מודל - אבל בשקט, בצניעות, בשתיקה זועקת.והוא תמיד הוא שם . מה שלא תעשי לו . הוא נמצא שם.
יכולתי להמשיך ולשחק עם סטריאוטיפים נוספים – בכל מקרה, הגבר הוא תמיד גבר. לעולם לא אבין אתכם, לעולם לא ארגיש אתכם. לעולם לא אדע איך זה לחדור, לכבוש, להסתער לצעוק על השופט בכדורגל או בכדורסל - אלפי קללות שלא ברור היכן רכשתם. ובעצם יכולתי להשאיר את המאמר הזה ריק ממילים.
אם תשאלו אותי, כל המודלים האלו נמצאים בכל גבר, ברבדים פסיכולוגים משתנים. במילים אחרות: בכל גבר מתחבאים גברים שונים, ברובד פסיכולוגי-תרבותי-ערכי מסוים הקיים בו ואשר אותו הוא בוחר להחצין. עד כמה שזה נשמע מעניין ככה זה גם מפחיד אותי - כי בסופו של דבר אני זקוקה לכם.
אז אני שמחה לחיות בעידן בו דברים מתפרקים - לפחות בהיבט הזה שהמילה "גבר" או מקומו של "גבר" בחברה אינה מוחלטת, איננה ברורה וניתנת לפרשנויות רבות. בעצם הריבוי מבטל את הצורך הישן במילה. בעצם, בשנים האחרונות, אפשר לומר כי נעלם הצורך במילה.
קשה לשרטט משמעות אחת למילה המקפלת בתוכה מגמה סבלימינאלית אמיתית הרוחשת בנו. תפיסת העולם לפיה החלוקה לגברים , נשים, יהודים, נוצרים או מוסלמים כבר איננה רלוונטית. תפשה את מקומה חלוקה חדשה לכאלו שהם יותר בני אדם וכאלו שהם פחות. בחברת העתיד יהיו בעלי איבר רבייה זכרי ובעליי איבר רביה נקבי ובכך יתמצו ההבדלים בין גברים לנשים. ערכים והיבטים חברתיים ותרבותיים ישויכו לבני אדם.
כאשר התפיסה הזו תתורגם לצורת משטר אז יתחיל להיות מעניין באמת.
אחרי כל זאת כל שנותר לי לומר לאלי גונן ולשמעון צוריאלי : הייתם מאלו שהם ממש בני אדם. תודה.
