תקציר: "המועצה המתאמת של ארגוני הסגל צריכה להניף את דגל האידיאה האקדמית. עליה להנהיג את הקהילה האקדמית לכבוש-מחדש את עמדות ההנהגה באקדמיה. ועליה להטיל על עצמה את המשימה הבלתי-אפשרית: להקנות-מחדש לקהילה האקדמית אינטימיות עם האידיאה האקדמית, כבוד עצמי ואומץ. המטרה: כנגד הגיון השוק לחולל באקדמיה יחסי-כוח חדשים, שבמסגרתה לא היסוד האדמיניסטרטיבי-ניהולי עומד בראש הפירמידה, אלא הקהילה האקדמית מנהלת באופן אוטונומי את ענייניה האדמיניסטרטיביים והאקדמיים" פרופ' אילן גור זאב קורא למרד ומהפכה בחינוך הגבוה בישראל
במהלך שביתת המרצים : מול תביעות ועדי העובדים שבמרכזן הסכמה על מנגנון שימנע את המשך שחיקת שכר החוקרים הציג האוצר תביעה לפיטורי מרצים ולביטול הקביעות והחופש האקדמי לטובת עבודה על בסיס חוזים אישיים ושיסוע איש ברעהו בדרך ל"גמישות ניהולית", "יעילות" ועוד כיוצא באלה אמצעים להרס האוניברסיטאות. ההנהגה האקדמית של הקהילה, נשיאי האוניברסיטאות, ערקו, למעשה אל מחנה האויב והם משמשים, ברובם, בעיקר כעושי דברם של נערי האוצר.
ציור: שחר סיון Mixed Media on Wood
|
הנשיאים הגדילו לעשות והם פנו לבית הדין כנגד הקהילה האקדמית, שהם, לכאורה, מנהיגיה, מתוך כוונה לחסל את השביתה באמצעות צווים. על פי חזונם של אנשי ור"ה, החוקרים באוניברסיטאות הישראליות יקיימו בקרוב הוראה אקדמית באוניברסיטאות לא כביטוי של החופש האקדמי ושל אחריותם כלפי חקירת האמת, אלא מתוך כוח-ההנעה שיפעימו בהם הוראות המשטר וזרועות המשטרה.
זאת, במקביל למערכה המתנהלת נגד הקהילה האקדמית שעניינה דה-לגיטימציה של המאבק על תנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי והפיכתם לפרולטריון חלש, מפורר, ממושטר ו"יעיל" מנקודת המבט המנג'ריאלית. לאור בריחתם של מנהיגי הקהילה האקדמית מהשליחות שהרגע ההיסטורי הטיל עליהם לזרועות האידיאולוגיה של ההפרטה והתיעוש של המחקר, החינוך והיצירה התרבותית, נותרו ועדי העובדים לבדם מול אתגר הרס ההשכלה הגבוהה בישראל והסכנה לעתידה התרבותי-דמוקרטי-כלכלי.
יש לחזק את ועד הסגל ובמקביל לפעול להעצמת העימות עם ור"ה. ההיסטוריה הטילה על ועדי העובדים את המשימה שכלל לא הוכשרו ולא מונו להתמודד עמה: בהסתמך על חוק ההשכלה הגבוהה, המסורת האוניברסיטאית ואידיאל החופש האקדמי עליהם לאתר את הדרכים החוקיות לפעול באופן פוליטי אמיץ להתנעתו של מרד. מרד של אנשי האקדמיה באוניברסיטאות כנגד ההנהגה הקיימת, בדרך לעיצובן-מחדש של האוניברסיטאות בישראל שלא על-פי חזון הקפיטליזם החזירי, המבקש להפוך הכול לסחורה ולהפריט כל מה שזז.
המועצה המתאמת של ארגוני הסגל צריכה להניף את דגל האידיאה האקדמית. עליה להנהיג את הקהילה האקדמית לכבוש-מחדש את עמדות ההנהגה באקדמיה. ועליה להטיל על עצמה את המשימה הבלתי-אפשרית: להקנות-מחדש לקהילה האקדמית אינטימיות עם האידיאה האקדמית, כבוד עצמי ואומץ. המטרה: כנגד הגיון השוק לחולל באקדמיה יחסי-כוח חדשים, שבמסגרתה לא היסוד האדמיניסטרטיבי-ניהולי עומד בראש הפירמידה, אלא הקהילה האקדמית מנהלת באופן אוטונומי את ענייניה האדמיניסטרטיביים והאקדמיים.
יש מקום, כמובן, לאנשי אדמיניסטרציה וכספים – אולם כמשרתי המטרה העליונה של החינוך והמחקר ולא כמנדרינים השולטים, מעצבים תודעה תעשייתית ומגדירים את מטרות היצירה האינטלקטואלית מתוך החור שבגרוש. במקביל חשוב להגדיר מחדש את זהותה וייעודה של הקהילה האקדמית, יחד עם המרצים הזוטרים והסטודנטים לקראת חיים אקדמיים הומניסטיים, דיאלוגיים ויצירתיים באוניברסיטאות, ההופכות לנגד עינינו ליבושת חרשתנית אנטי-רוחנית.
את המרד יש להתניע באמצעות נציגים שיבחרו באופן ישיר וחופשי על-ידי הקהילות האקדמיות באוניברסיטאות, לקראת רפורמות מפליגות, שתהיינה נאמנות לאידיאה האקדמית, אך גם ליחסים חדשים בתוך האוניברסיטה (עם הסטודנטים, הסגל המנהלי והסגל האקדמי הזוטר) ועם המציאות שמחוץ לאוניברסיטאות. יש לנו אחריות גם לקריסת מערכת החינוך העממי, למצבם העגום של המורים ולביטויים האחרים המציאות התרבותית בישראל.
מרד שכזה באוניברסיטאות מוצדק לא רק מבחינת חוק החינוך הגבוה בישראל, המבטיח לאוניברסיטאות עצמאות אקדמית וניהולית שנגזלה ממנו על ידי האוצר "מבחוץ" ועל ידי המנדרינים שבור"ה "מבפנים". מרד שיחולל ניהול עצמי של הקהילה האקדמית עשוי להוביל לתנועה כללית בחברה הישראלית לקראת התנגדות כללית לחוקי המשחק הניאו-ליברלי. המשבר הנוכחי מאיר את ההתנוונות המתמשכת שהפכה לסמויה וזכתה מכולנו ללגיטימציה ולשיתוף פעולה. אך בה-בעת חשוב שנזכור – ונוכיח - כי המשבר הנוכחי בחינוך הישראלי כולל גם אפשרויות חדשות ולא רק את המשך ההתנוונות וההתבהמות של החברה הישראלית בכלל והאקדמיה הישראלית, בפרט.
*מאמר דומה פורסם ב YNET
