תקציר: "הזהות היהודית הקולקטיבית היא תצריף זהויות יהודיות מגוון, אשר בו לא ניתן לוותר על שום חלק וכן לא ניתן לשנותו. כמו בפאזל תמונה, אם ייעלם חלק הרי שהתמונה תהיה חסרה ואם נשנה חלק הוא לא יוכל להתאים לפאזל ושוב נימצא חסרים. ביסוד גישה "מדעית" המתבוננת במציאות ומסיקה מסקנות נמצאת ההנחה שתהליכים מובחנים בה מתארים אותה. לטענתי תהליכים מובחנים אלה או תיאור המציאות שאליה הוליכו תהליכים אלה מאפשרים לגיטימציה לתוצאתם."
שיח זהות – מי הוא יהודי?
אשר כהן, בספרו המעודכן והממצה "תופעת היהודים לא יהודים", טוען שלמרות שבישראל ישנו תהליך של "גיור סוציולוגי" [] (ביטוי שהוא טבע) יש צורך גם בגיור הלכתי משתי סיבות.
קבוצת בלוק
פרוייקט שיקום כח ההרתעה, אירועי הערת שוליים 11
|
א. רק גיור הלכתי יהיה מקובל על כולם (זרמים) ורק כך קבוצת הגרעין היהודית ישראלית תתחזק.
ב. אם לא יזדרזו לערוך גיור הלכתי שפוי ומותאם למציאות, ההלכה תפסיק להיות משמעותית (המחבר מתאר עצמו כבעל שתי כיפות סרוגות: 1. חוקר מדעי 2. ישראלי יהודי ציוני ודתי)
אולי בגלל שאינני חובשת כל כיפה מסקנתי שונה משלו. בדיוק כפי שצפה "סוף סוף התהליך מתרחש ללא הצורך בגיור דתי".
זהות אישית מודעת ומבוררת מאפשרת העצמה אישית וחברתית. בלבול, בורות ואדישות מסכנים עשייה לאומית משותפת. מגוון ובחירה מושכלת מאפשרים אחדות ללא אחידות. חלקי הפאזל השונים המגוונים יוצרים תצריף מאוחד.
הזהות היהודית הקולקטיבית היא תצריף זהויות יהודיות מגוון, אשר בו לא ניתן לוותר על שום חלק וכן לא ניתן לשנותו. כמו בפאזל תמונה, אם ייעלם חלק, הרי שהתמונה תהיה חסרה ואם נשנה חלק הוא לא יוכל להתאים לפאזל ושוב נימצא חסרים. ביסוד גישה "מדעית" המתבוננת במציאות ומסיקה מסקנות נמצאת ההנחה שתהליכים מובחנים בה מתארים אותה. לטענתי תהליכים מובחנים אלה או תיאור המציאות שאליה הוליכו מאפשרים לגיטימציה לתוצאתם.
השתייכות ללאום ולתרבות לאומית היא תוצאה של תהליכים אידיאולוגים, היסטוריים וסוציולוגים. כשם שעכשיו השתייכות ללאום היהודי, לעם היהודי, הושפעה מתהליכים שכאלה, מאחר שגורמים שונים ואנשים שונים משתתפים בתהליך, צפוי שהתוצאות יהיו מגוונות אף הן. כלומר, שום הליך אחיד, היוצר תוצאה אחת, אינו אפשרי. כלומר לעולם לא יהיה מקובל הליך אחד על כל החברה בדבר זהותו היהודית האישית של האדם. התבוננות היסטורית וכן סוציולוגית בהווה יתארו תמיד מצב פלוראלי של מגוון וריבוי.
המציאות הישראלית היא התמונה המלאה שלנו - בה מגוון זהויות יהודיות כשם שמגוון דומה מזהה את היהדות העולמית. כל ניסיון לראות בחלק מהן לא יהודיות מתעלם מהמציאות ההיסטורית וזו שבהווה. ההבדל בין ראייה המקבלת את המציאות ומנסה להעצים בה את החיוב לבין זו המאמינה שיש לכפות דרך אחת מסוכן לעתידנו.
ההיסטוריה היהודית רווייה פלורליות יהודית (לא תמיד כיתות וזרמים שונים היו טולראנטים כלפי האחרים, אך עובדה היא ש היו קיימים ו ראו עצמם כלגיטימיים. על כן לא נוכל לקרוא לזאת "פלורליזם", קרי אידיאולוגיה של ריבוי אלא פשוט תיאור מצב של ריבוי). ראו, לדוגמה, את פילוג הממלכה אחרי מות שלמה המלך: רוב העם עבר לצפון ישראל ובנה שם מקדשים בבית אל ובדן, ושם עבדו את אלוהים (אותו "יהוה").
העובדה שהשבטים שביהודה ראו זאת כבלתי לגיטימי היא אכן נכונה, אבל עשרת השבטים ראו עצמם כבני ישראל לגיטימים בעלי בתי מקדש משלהם עם פסלי עגלים. בימי הבית השני, היה ריבוי כיתות בישראל, כולל הנצרות שהתעצמה והתפלגה לישות עצמאית מאוחר יותר. היהדות במאות הראשונות אחרי הספירה בנתה בתי כנסת קהילתיים בעמק בית שאן ובצפון הארץ, כאלה שכללו ציורי דמויות ואף את דמות האל הליוס או ייצוגו (בית אלפא, טבריה, ציפורי ועוד), כאלה אשר כללו כתובות בלבד (רחוב) וכאלה אשר כללו ציורי צמחיה וחיות.
עיצוב בתי כנסת אלה ייתכן וביטא פלורליות אידאולוגית לגבי איזו דמות מותרת לציור ואיזו לא. וכיום, ריבוי הזרמים הדתיים והחילוניים בישראל ומחוצה לה מתארים מציאות של זהות יהודית בעלת פנים רבות. כאשר כל קבוצה מגדירה לעצמה את מצטרפיה ואת זהותה העצמית.
עיסוק בזהות, בירור ההיסטוריה, לימוד המקורות ובחירה אישית ומושכלת יכולים להיות גורם מעצים בחברה היהודית ישראלית.
דה-לגיטמציה לתהליך שכזה יוצרת פעילות פוליטית אנטי דתית, קיטוב דעות, התכחשות יהודית (זהות ישראלית המחליפה את היהודית), אדישות וחוסר מחוייבות לחברה למדינה ולעם – זה המקום בו אנחנו נמצאים היום.
על כן זהו אינו דיון אקדמי בלבד, אלא דיון מוסרי חברתי שיש לו השלכות משפטיות ופוליטיות, ואין להימנע מדיון זה או מפסיקה אשר תעצים מחדש את הציונות היהודית הישראלית, אשר חפצה בדיאלוג פורה עם כלל החברה הלא היהודית, אשר פניה לשלום.
השופט חיים כהן ז"ל אמר:
"סבור אני שיהודי הוא כל מי שמצהיר בתום לב על יהדותו."אך ...הכנסת תיקנה את חוק השבות ואת חוק מרשם התושבים וזיכתה אותנו בהגדרה של "יהודי". עתה כתוב וחקוק הוא,
כי יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת. אולי כמחווה למי אשר מבחן הלכתי זה לזרא בעיניו, ראה המחוקק להעניק את הסמכויות של "יהודי" לפי חוק השבות "
גם לילד ולנכד של יהודי, לבן-זוג של יהודי ולבן-זוג של ילד ושל נכד יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון, ואין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות השבות עודו בחיים אם לאו, ואם בעצמו עלה ארצה או לאו" (חוק השבות, תיקון מס' 2, תש"ל 1970). ולכן, מסכם השופט חיים כהן ז"ל, ההגדרה החוקית הקיימת אינה מספקת, לדעתי, מהסיבות הבאות:
א. נוצרה סתירה בין חוק השבות לחוקים אזרחיים אחרים וכתוצאה מכך מדינת ישראל מונעת זכות אדם אלמנטרית, המאפשרת לכל אדם להינשא או להיקבר כרצונו במדינתו.
כלומר אנשים אשר נחשבים "יהודים" בזכות "גנטית", קרי קשר לקרוב משפחה, כגון סבים, לא ייחשבו יהודים על ידי הרבנות הראשית, הדורשת "ייחוס גנטי מטריארכאלי בלבד" (או כמובן גיור הלכתי). כל זמן שהרבנות הראשית מופקדת על נישואין וקבורה לא יוכלו יהודים אלה להינשא כרצונם באמצעותה. מאחר שבמדינת ישראל אין נוהל חוקי להינשא בנישואין אזרחיים, קרי שאינם מחייבים סמכות דתית, אין יהודים אלה יכולים להינשא או להיקבר כיהודים על פי חוק (יש להדגיש שגם יהודים על פי ההלכה אינם רשאים לבחור כיצד להינשא, מאחר שרק טקס דתי אורתודוקסי הנערך בישראל מאפשר רישומם כנשואים, או לחילופין נישואין בחו"ל).
ב. דה-ליגטימציה של המצטרפים בחייהם ובגורלם ליהדות הישראלית מערערת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
מרבית הציבור היהודי במדינת ישראל חי חיים "יהודיים סוציולוגים", מאופיינים באורח חיים חילוני, עם זיקה מסויימת למסורת, להיסטוריה ולתקווה לעתיד יהודי. בציבור הישראלי קיים גרעין יהודי – אשר על זהותו אין עוררין, ומעגל מצטרפים אשר מיעוט בחברה הישראלית מערער על יהדותו, אך שניהם שותפים לאורח חיים דומה. כל זמן שייווצר הנתק, שתישמר הדה-לגיטמציה על ידי קבוצת מיעוט דתי מתוך הגרעין של הכלל במדינת ישראל ומחוצה לה, חוסנה של מדינתנו ייוותר מעורער. המצטרפים לחיים היהודיים, אשר לא ירגישו עצמם רצויים ככאלה, יפרשו מהם באופן מעשי. למשל, אלה שיוכלו להרשות לעצמם, כפי שאכן כבר קורה, יהגרו לארצות אחרות או לחילופין יחיו חיי ניתוק, ואם וכאשר נגיע לשעת מבחן לאומית (כפי שלצערנו קורה אחת לכמה שנים במדינתנו) השאלה היא, כצד ינהגו ישראלים אלה. יש לציין שבתקופה זו, רבים שאינם חשים באיום של הדה-לגיטמציה לוקחים חלק פעיל ואיכותי בכל החובות האזרחיות במדינה.
ג. מצב חוקי זה מתעלם מגישה מוסרית הומניסטית
שיהודי הוא כל מי שמצהיר בתום לב על יהדותו, המאפשרת לכל אדם לקבוע זהותו באופן שמתאים לו. הנסיבות ההיסטוריות, לצערי, לא מאפשרות לנו מדינה דמוקרטית ללא זהות לאומית יהודית. אבל אין המדינה צריכה לכפות זהות שכזו על מצטרפיה. יש לקבוע (יש מספר ניצנים בשטח לדרישה זו) "אזרחות יהודית" ולהימנע לחלוטין מגיור דתי כלשהו.
אז מה הפתרון?דאגו לשפר את החוקים ולהתאים ביניהם. עשייתנו נובעת מקשר הדוק למקורותינו לאבותינו ואמותינו ולמחויבותנו לעמנו וגם למדינת ישראל. עשייתנו צריכה להיות חיובית ולא שלילית. מספיק לברר לעצמנו כל הזמן מה אנחנו לא - הגיע הזמן לברר מה אנחנו כן. מה אנחנו כמדינה יהודית חילונית? מה היא מחויבותנו ליהודים הגרים בקרבנו, לאזרחי המדינה ולמבקריה שאינם יהודים, לעמנו היהודי בכללו וכמובן לכלל האנושות.
לסיכוםא.
הפתרון הקיים במציאות הוא "גיור סוציולוגי", הבעיה היא שאם לא תינתן לו לגיטמציה אזרחית לא יוכלו האנשים להעמיק זהותם היהודית ולהעצימה כחלק פעיל וחיובי במדינת ישראל (כפי שהיה נהוג בתקופת התנ"ך כולל אמהות וסבתות של מלכים).
ב.
פתרון רצוי הוא חוק המתאים בין "חוק השבות" ל"גיור הסוציולוגי", "אזרחות יהודית" ולא גיור דתי כלשהו - יאפשר חיי חברה בהם "קבוצת הגרעין היהודי" תועצם. מדינת ישראל דמוקרטית תהיה מבוססת על ערכים הומניסטים ויהודיים, היסטוריה וגורל משותף.
ג.
פתרון אפשרי – יצירת תופעה חברתית משמעותית איכותית וחיובית אשר תביא בעתיד לפתרון הרצוי (קרי באופן זמני גיור חילוני, בעתיד "אזרחות יהודית" ללא צורך בכל גיור).אומר יעקב מלכין: "אף שאין ספק ביהודיותם של יהודים שהצטרפו לעם היהודי או נולדו לאב ולא לאם יהודיה, יש ביניהם אנשים המבקשים הכרה רשמית ביהודיותם מטעם תנועה ומוסדות מוכרים ביהדות - באחד מזרמיה הגדולים. הכרה רשמית כזאת ניתנת, למשל, על ידי מוסדות התנועה הדתית הרפורמית ורבניה, או על ידי מוסדות התנועה החילונית ההומניסטית ורבניה בארה''ב ובקנדה. כיוון שגוברת הדרישה של יהודים ישראלים, בלתי מוכרים על ידי ממשלתה, לקבל הכרה רשמית כזאת ממוסדות ותנועה מוכרת בעם היהודי - יש להיענות לה על מנת להתמודד עם עגמת הנפש והעיוותים חסרי ההצדקה הנגרמים על ידי אי ההכרה של ממשלת ישראל ביהודיותם".
כלומר, כל זמן שמוסדות המדינה לא יוכלו בגלל עכבות פוליטיות ואחרות לצעוד צעד אמיץ שכזה, אנו הרוב החיי אורח חיים חילוני נאלץ ליצור תחלופות המעניקות לגיטמציה למגוון יהודי מועצם עשיר ביחס חיובי ופורה למקורותיו היהודים, ומגובש ברצונו לעתיד חיובי יהודי.
כך ניאלץ ליצור תופעה של גיור חילוני שישפיע בעתיד על כל מקבלי ההחלטות. בדיוק כפי שנעשה כבר כיום בחברה בה יותר ויותר אנשים כל שנה בוחרים בזוגיות שאין לה דבר עם נישואי הרבנות הראשית. ראו אתר "
תמורה-יהדות ישראלית" www.tmuraisrael.org.il המכשיר רבנות חילונית ואת אתר "טקסים" www.tkasim.org.il המציע מגוון מאמרים וטקסי חיים שכאלה.
ולסיום אני מזמינה אתכם לקבוצת לימוד חילונית של עמיתי תמורה שבמהלך השנתיים הבאות תציע פתרון מעשי לגיור חילוני בישראל.
הצטרפות בדיעבד לעם היהודי כתוצאה מהשתלבות בחברה ובתרבות היהודית ישראלית
קריאה:
לעניין "גיור סוציולוגי" ועוד ראה: אשר כהן "יהודים לא יהודים", יהדות ישראלית, מכון הרטמן/ הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן, כתר 2006
לעניין "מיהו יהודי" הגות חילונית ומושגי מפתח ראה: יעקב מלכין "יהדות ללא אל? יהדות כתרבות תנ"ך כספרות, כתר, יהודת חופשית, ספריית היהדות החילונית 2003 (עברית), 2007 (אנגלית)
לעניין מוסר ומשפט בישראל בסוגיית מיהו יהודי ראה: חיים כהן "מי הוא יהודי" פורסם שנית ב"יהדות חופשית" גיליון 26-27, 2003 מועלה באתר חופש.
וכן ספריו "מבוא אישי" ו"להיות יהודי" בהוצאת זמורה ביתן 2006
