עורך-דין

עד סוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90, היה עורך הדין סמל של סטאטוס ומצליחנות בחברה הישראלית. היה זה מן המכובדים שבמקצועות החופשיים, אם לא המכובד שבהם. כיום, שומעים אנו חדשות לבקרים על עורכי דין אשר אינם עוסקים במקצוע ועל סטודנטים הלומדים משפטים בשילוב עם חוג נוסף, או 'חלילה' רק לשם התואר. נשאלת השאלה, מה גרם לשינוי?

במאמר זה אנסה להצביע על מספר תמורות, אשר חלו בחברה הישראלית ואשר השפעתם ניכרת גם במקצוע עריכת הדין.

ציור: יותם קופרברג ללא שם צילום: חן ליאופולד

אקדמיזציה של החברה הישראלית

לפי נתוני 'המועצה להשכלה גבוהה' (המל"ג) מאז ראשית שנות ה-90 מאופיין מספרם של המועמדים לתואר ראשון באוניברסיטאות במגמת עליה. אחד המדדים המקובלים לבחינת הנגישות להשכלה גבוהה הנו שיעור הסטודנטים החדשים המתחילים ללמוד במוסד אקדמי מתוך שנתון ממוצע של גילאי 20-24, שהיא קבוצת הגיל בה מתחילים מרבית הסטודנטים ללמוד.

נראה, אפוא, כי בראשית שנות ה-90 עמד שיעור זה על 23% ולאור עליה מתמדת, הגיע בשנת 2003 לכ-44% ! יש לציין כי עליית המועמדים לתואר ראשון באוניברסיטאות העלתה באופן ליניארי גם את כמות המסורבים ללימודים באוניברסיטאות המסורתיות, אולם בד בבד נפתחו גם שעריהן של מכללות רבות כדוגמת המרכז הבינתחומי בהרצליה הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור אוריאל רייכמן, מכללת שערי משפט הוקמה ב-1994 והוסמכה על ידי המל"ג להעניק לתלמידיה תואר ראשון במשפטים, כך גם מכללת נתניה והמכללה האקדמית למשפטים אשר הוקמו בשנת 1995 ועוד רבות נוספות.

בסך הכל, ע"פ נתוני המל"ג, משנת 1994 ועד שנת 2004 מספר הסטודנטים לתואר ראשון כמעט והוכפל, כאשר מספר הלומדים במכללות אקדמאיות הוכפל גם הוא בסדר גודל דומה. ספציפית, מספר הסטודנטים למשפטים, עלה בכ-58% . דהיינו התפתחותה האקדמית של החברה הישראלית השפיעה בצורה אקוטית על מספרם של הסטודנטים למשפטים וכפועל יוצא על מספר עורכי הדין היוצאים מדי שנה לשוק העבודה המקומי.

השלכות האקדמיזציה על שוק העבודה הישראלי בתחום עריכת הדין

ראשית, נוצר פער בין ביקוש להיצע. משרד עו"ד המפרסם כיום משרה פנויה במשרדו, מקבל עשרות קורות חיים ביום. במצב דברים זה נוצרת מחד אבטלה גדולה של ציבור עורכי-הדין ומאידך, אפשרות למעסיקים להעסיק עורכי דין במשכורת נמוכה בשעות עבודה רבות ליום. שתי מגמות אלו, מורידים מקרנו של המקצוע פעמיים: פעם אחת בעיני הציבור ופעם שניה בעיני עורך הדין עצמו.

בנוסף ואולי כפועל יוצא של המגמות לעיל, נוצר מצב של 'השתכללות' המקצוע. כלומר, בניגוד למצב שהיה בעבר בו עסק עורך הדין בכל אחד מן הפנים המשפטיים בו נתקלו לקוחותיו, דבר אשר תרם להעצמת חוזקו המיתי אצל האדם מן היישוב וליכולתו לעסוק בתיקים רבים ומגוונים ללא צורך במנגנון מנופח, מקצוע עריכת הדין התחלק עם השנים לנישות רבות ומגוונות. כיום ישנם עורכי-דין העוסקים במשפט פלילי, יש העוסקים בתעבורה, יש המתמחים במיסים, יש בדיני חברות, יש האוהבים את תחום הנזיקין, מקרקעין, רשויות מקומיות, הוצאה לפועל, ועוד ועוד..

אולם לא זו אף זו, במשרד המתמחה למשל בנזיקין, ישנם עורכי-דין המתמחים בתביעות רכוש, ישנם המתמחים ברשלנות רפואית וכיו"ב, ובמשרד העוסק בדיני חברות ישנם עורכי-דין, או מחלקה, העוסקת במיזוגים ורכישות של חברות היי-טק, כאשר מחלקה אחרת מכינה תשקיפים לשוק ההון.

גם בפלילים ישנה חלוקה למשפט פלילי 'רגיל', דהיינו, רוצחים, גנבים, אנסים ועוד, ומשפט פלילי של אנשי הצווארון הלבן, אותם 'חברים' אשר על פי רב מועלים בכספים עליהם הנם אמונים או מעלימים מס עקב משרותיהם הרמות.

דוגמא מוחשית וברורה ביותר לחלוקתו של מקצוע עריכת הדין טמונה במילה לטיגציה. אתם קוראים נכון, ל ט י ג צ י ה ובעברית - ייצוג בבתי משפט. כן, יש תחום כזה. לא כל עורך-דין צועק "objection !"

בבית המשפט כמו בפרקליטי LA. ברוב המשרדים הגדולים ישנה מחלקה מיוחדת האמונה על תחום הלטיגציה, וישנם אף משרדים המתמחים ספציפית בתחום הייצוג בבתי משפט. עד כדי כך חולק המקצוע, עד אשר הדבר שנתפס בעיני רבים כבלתי נפרד מצמד המילים עורך-דין הינו נחלת הכלל של מעטים מאוד מן הלוקחים בו חלק.

פן נוסף של ריבוי עורכי הדין הינו האופציה העצמאית, שכן בהינתן וישנם עורכי דין רבים ומספר מקומות עבודה מוגבל, נסללת הדרך יותר מבעבר אל עבודה באופן עצמאי ולשם כך על עורך הדין לקחת, מה שנקרא, "מה שיש" ולטפל בתיקים שאולי פעם לא היה מטפל בהם מבחינה אתית.

דבר זה מתקשר גם לפופוליזציה של המקצוע, במקרים רבים, עורך הדין המטפל בעניין רגיש מבחינה אתית או לאומית מוצא עצמו על גבי העיתונים ומסכי הטלביזיה, דבר אשר אף הוא הינו תוצר של שינויים בחברה הישראלית אשר אימצה לחיקה בשנים האחרונות את "תרבות הסלב'".

ציור: שחר סיון פורטרט עצמי צילום: חן ליאופולד

בין עורך דין למקצועות אחרים

ניתן לראות אם כן, כי השתכללותו של מקצוע עריכת-הדין, ככל שגדלה, מורידה מעוצמתו המיתית של עורך-הדין היחיד והוא איננו "כל-יכול" כפי שהיה בעבר ומה גם ש'there's a lot more from where this is coming…'. יחד עם זאת אין זה אומר שעצמתו האמתית קטנה באופן דומה, כלל וכלל לא.

עורך-דין המתמחה בנישה מסוימת וצובר בה ניסיון, הופך עצמו ל'מוצר' וזאת בלשון המעטה. אמנם מספרם של עורכי-הדין בארץ עולה מדי שנה, אך כפי שציינתי לעיל רבים מהם אינם מעוניינים לעסוק במקצוע, אם בשל מחסור בהיצע, אם בשל סיבות אישיות ואם בשל סיבות מקצועיות או הזדמנויות תעסוקתיות קורצות יותר דוגמת ההיי-טק בזמנו או הבועה החדשה כיום 'שוק ההון', שם ניתן לעבוד כמנהל תיק השקעות ולהיות 'גאון פיננסי' כשהשוק עולה, ולסגל לעצמך משפטים המנערים אותך מאשמה ואחריות כשהשוק יורד.

למרות כל המגמות לעיל, להערכתי אותו עורך-דין העובד משמונה בבוקר עד שמונה בערב ביום טוב, למעשה קונה לעצמו ביטחון תעסוקתי יציב ארוך שנים, מכיוון שבהשוואה לאותו מתכנת בן שלושים, אשר סיים תואר ראשון כחברנו המשפטן ולא היה זקוק לעמול שעות בתור מתמחה או לשבת בין ארבע קירות כחודשיים לצורך מעבר מבחני לשכה, ומרוויח פחות או יותר פי שלוש ברוטו מחברנו המלומד בתחילת דרכו וזאת ללא תנאים סוציאליים נוספים כגון אחזקת רכב, תלושים לארוחות צהריים ועוד, בגיל חמישים, אם לא יפתח סטארט-אפ ויעשה מיליונים, יכול וימצא עצמו מוחלף על-ידי מתכנת צעיר נמרץ ואנרגטי יותר, בעוד שחברנו עורך-הדין יהיה בגילו המופלג בעל ניסיון משפטי חסר תחליף ומאגר לקוחות מבוסס וקבוע. ומה גם שבשלב הזה בשלהי חייהם עורך-הדין, יזכה ליותר מקורטוב של יראת כבוד. וכאמור בטחון תעסוקתי שילווה אותו עמוק לתוך תקופת הפנסיה.

אז אולי בעצם אמא צדקה כשאמרה לך ותהיה עורך-דין?