מבט אנתרופולוגי

לצורך הדיון שלפנינו, נתבונן בשלושת הציטוטים הבאים, הלקוחים מתחומים שונים בשדה התרבות הישראלית:

"יחסם של האמנים המשתתפים בתערוכה לכדורגל נע בין הזדהות עם המשחק ועם הרגש שהמשחק מייצר, לבין מבט מרוחק, ואף מבט אנתרופולוגי על סמלי ואתרי המשחק."

"אני מתעקשת שזה לא יהיה מבט אנתרופולוגי, משתדלת להביט בעיניים".

"אני יודע, היה בכך משהו לא הוגן, מבט אנתרופולוגי מתנשא משהו על בן עדתי הפשוט הלא פילוסופי כמוני".

צילום: אורנה בן שטרית                                          Lonely

בשלושת המשפטים הנ"ל מתוארת עמדה, נקודת מוצא, השקפה. שלושתם בחרו ב"מבט האנתרופולוגי" כדי לאפיין את השקפתם על המציאות, בין אם בהצהרה או בהצרה – ציטוטים אקראיים אלה משקפים את ריבוי המשמעות והשינוי שעבר ה"מבט האנתרופולוגי" מאז הימים בהם היה מופנה כלפי ילידים אקזוטיים בארצות רחוקות ומסתוריות ועד לימינו, בהם הוא מופנה פנימה – כלפי האחרות המובנית של עולמנו הפוסט-מודרני. בחיבור קצר זה נסקור שינוי זה וננסה לעמוד על משמעויותיו.

לידתה של האנתרופולוגיה המודרנית כרוכה בקשר בלתי ניתן להפרדה באידיאולוגית הנאורות שהתפתחה באירופה במאה ה-18 ובהתפשטות הקולוניאלית של הממלכות האירופאיות. בנאורות – משום שהאנתרופולוגיה נולדה כמדע חדש המבקש להחיל על בני אדם ותרבויות את אותם עקרונות מדעיים התקפים לעולם החומר ובקולוניאליזם, משום שהאופק של העולם המוכר גדל בקצב מסחרר והראשונים ליישב את הקולוניות החדשות היו בדרך כלל נזירים ומיסיונרים. אלו, בניגוד לחיילים, שאפו ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית ולכן היו צריכים ללמוד את שפתם, מנהגיהם ותרבותם.

לאירופה החלה להגיע כמות אדירה של "חומרי גלם" תרבותיים – כלים, תכשיטים, מיתוסים ואגדות, שפות, דתות וכו'. מישהו הרי היה חייב לעשות סדר בכל הבלגן הזה. מדע כבר אמרנו? וכך אנו מוצאים במאות ה-18 וה-19 מגוון עצום של "מדעים" חדשים העוסקים בשאלות התפתחות האדם (מבחינה פיזית, חברתית ותרבותית) – אתנולוגיה, אתנוגרפיה, לימודי פולקלור, פילולוגיה וגם אנתרופולוגיה.

המבט האנתרופולוגי ה"מקורי" הוא, איפוא, מבטו של ה"אירופאי" הנאור על האחר ה"פרימיטיבי". זהו מבט אמביוולנטי המבטא משיכה וסקרנות כלפי הראשוניות ה"טבעית", התמימה, האותנטית ובאותה מידה הוא מבטא פחד, בוז וזלזול כלפי אותן תכונות ממש. ראשוני האנתרופולוגים עסקו במדידות של גולגולות ועצמות (תחום שקיים ברציפות עד היום ומכונה אנתרופולוגיה פיזית) ותרמו בהקשר זה להתבססותו של מושג ה"גזע" (שמבחינה מדעית תקף גם היום והמחקרים בתחום הגנטיקה רק המירו את הגולגולות בשרשראות דנ"א).

במקביל, החלו ראשוני האנתרופולוגים התרבותיים את ניתוח החומרים האתנוגרפיים שזרמו מן הקולוניות וארגנו אותם לתיאוריות. הימים הם ימי דארווין ומושג ה"אבולוציה" מכה גלים בקהילה המדעית. אם זהו עיקרון מארגן של הטבע כולו, מדוע יהיה הדבר שונה באדם? כך אנו מוצאים שורה של תיאוריות המכונות כיום "אבולוציוניות", שמסבירות את התפתחות האדם ממצבו הפרימיטיבי, הפראי ועד לשגשוגו המתורבת, כג'נטלמן לונדוני.

כדי להבין את טיבו של המבט האירופאי אל האחר הפרימיטיבי, נתבונן לרגע בסיפור הידוע של "טרזן" מאת אדגר רייס ביראוז. בנו של לורד אנגלי ננטש על אי אפריקני וגדל בין שבט קופים, כלומר נזרק אל תחתית סולם האבולוציה הפיזית והתרבותית. כבר בנעוריו הוא עולה על שאר הקופים ביכולותיו ובעיקר בתבונתו והופך למנהיגם. אבל הניצחון של האדם אינו עוצר בטבע. באי יש גם בני אדם אחרים – שבטים של "פראים אוכלי אדם וצמאי דם" שרואים בטרזן סוג של "אל לבן" והם מעריצים אותו ומתעבים אותו בו זמנית.

בהתמודדות מולם, נחשפת פעם אחר פעם עליונותו של טרזן, שבעורקיו זורם דם אצולה בריטי – כך מוזכר לקורא פעמים רבות. ילידי האי מתוארים פעם אחר פעם כעדר אמוציונאלי, חייתי, גדוש באמונות תפלות וטקסים מאגיים מגוחכים וחסרי תכלית. כשטרזן מוצא מישהו מביניהם שהוא נותן בו אמון, היחסים ביניהם מקבלים מיד צורה של אדון ועבדו הנאמן. אמנם, גם בלונדון טרזן אינו מוצא את מקומו אך אל דאגה, בספרים האחרונים הוא כבר ישוב לבטח באחוזתו הקולוניאלית באפריקה.

למען ההגינות ההיסטורית רק נאמר, שהאנתרופולוגים האבולוציוניסטים היו מהראשונים לרמוז לכך שההבדלים בין הגזעים הם תרבותיים ולא פיזיולוגיים ולכן אין בהם עליונות או נחיתות מובנית (ראה : Tylor, 1922 [1871],Frazer, 1922 , Morgan 1965 [1877]).

המהפך המשמעותי הראשון שזעזע את עולם האנתרופולוגיה הוא המעבר למה שיהפוך בעתיד לסימן ההיכר שלה – עבודת השדה והתצפית המשתתפת. המעבר הזה מיוחס לשני "אבות מייסדים" של האנתרופולוגיה המודרנית – ברוניסלב מלינובסקי (Malinowski, 1920, 1922) ,שערך את תצפיותיו (מתוך כורח) באיי טרובריאנד ופרנץ בואז (Boas, 1912 , 1940) שעשה עבודת שדה מתמשכת בין שבטי האינואיט באלסקה.

גישה חדשה זו, שהכריחה את האנתרופולוג לחיות עם נחקריו, להירטב איתם בגשם ולהתרגש אתם ביום חגם, הביאה גם לשינוי בנקודת המבט האנתרופולוגי שהחל להיות מופנה לצדדים ולא כלפי מטה. בעולם שמסביב מתחילות הקולוניות להתפרק ובאנתרופולוגיה זורח כוכבו של מושג חדש: "יחסיות תרבותית". כפי שהראה תומס קון (1977) בחיבורו על מהפיכות מדעיות, נקודת מבט חדשה מביאה לפרדיגמה חדשה ששואלת שאלות אחרות. אם קודם שאלנו באיזה מדרג אבולוציוני ממוקם ה"כישוף" ביחס ל"מדע" הרי שכעת נשאל "מהו תפקידו של הכישוף במסגרת החברה הנחקרת וכיצד הוא תורם לשרידותה?" , כל תרבות היא מעתה עולם בפני עצמו והאנתרופולוג הוא האורח הנודניק שבא ללילה אחד ונשאר שנה שלמה.

ציור: שחר סיון Mixed Media On Woon

המבט האנתרופולוגי השני הוא, איפוא, מבט של תימהון הנסוך על פניו של ילד בחדר מלא בצעצועים. מטריאכלי? מעניין. פאגאני? מעניין. חמולה? מעניין. רצח על כבוד המשפחה? מעניין ...? מילת נשים? רגע...זה גם מעניין? זה רק "מעניין"? האם ניתן לצפות על העולם מנקודת מבט קוסמית, כאילו אין לאנתרופולוג עולם ערכים ומפה מוסרית, שהם תוצר של היותו בן לתרבות מסוימת? ומה עם הקשרים פוליטיים? ומגדריים? ואתניים? ולאומיים? והנה מתרגש על האנתרופולוגיה משבר הייצוג.

את תחילת המשבר היה ניתן לצפות כבר מזמן. הרי דורות של אנתרופולוגים עשו להם שם ופרסום כתוצאה מן האירוח הנדיב של קבוצות כאלה ואחרות. ומה יצא מזה לחברי הקבוצה? לרוב עדת אנתרופולוגים צמאי דעת שפקדו אותם בשנים הבאות עד שלא ניתן למצוא יליד שלא צופים בו חמישה אנתרופולוגים. גרוע מכך, חלק מן ה"ילידים" למדו לקרוא ולכתוב באנגלית ואף רכשו לעצמם תארים נכבדים בתחומי מדעי החברה ויכלו לקרוא את מה שנכתב עליהם במשך שנים.

חלקם, לא אהבו, בלשון המעטה, את מה שקראו ושאלות של ייצוג והסמכות לייצג החלו מעסיקות את האנתרופולוגיה ביתר שאת. ספרו של אדוארד סעיד "אוריינטליזם" (1978) שבו מככבת האנתרופולוגיה כאחד הגיבורים הראשיים במיצוב יחסי הכוח הסימבוליים בין המערב למזרח, מסמל יותר מכל את השבר הזה ואת תחושת האשמה וההליכה על קצות האצבעות, שמאפיינות את האנתרופולוגיה מאז.

המבט האנתרופולוגי השלישי, שהוא תוצר של התהליכים הללו, מופנה פנימה, אל נפש האנתרופולוג, כוונותיו, מניעיו, האינטרסים שלו. אין הכוונה למבט נרקיסיסטי שעוסק אך ורק בו מתוך כוונה להאדיר את עצמו (אף כי זוהי בהחלט סכנה מוחשית של המבט הזה) אלא לתובנה שבפיזיקה המודרנית (שלא לדבר על פילוסופיה הודית) הבינו כבר מזמן: הצופה והנצפה הם מערכת אחת.

"רפלקסיביות" היא כעת שם המשחק וכל אנתרופולוג מצופה לחלק את ה"כוח" שלו בצורה הוגנת: כוח מסוים יינתן לקוראים על ידי כך שהאנתרופולוג יחשוף עצמו כאדם במהלך הכתיבה. כוח מסוים יינתן לנחקרים – אמירותיהם יוצגו כציטוטים והם יהיו שותפים בתהליך הפרשנות והניתוח ולעיתים גם הכתיבה. כוח מסוים יישאר בידי האנתרופולוג שיציג ניתוח מלומד במסגרת תיאורטית קיימת ואולי בזכות כך יעשה לעצמו שם ומעמד בעולם האקדמי.

ראינו, אם כן, כי תולדות חייה של האנתרופולוגיה ייצרה (לפחות) שלושה סוגים של "מבט אנתרופולוגי": המבט הקולוניאלי, המשקף יחסי כוח ברורים, מבט היחסיות התרבותית – המשקף שוויוניות אך כזו שיש בה סכנה לאטימות מוסרית והרפלקסיבי – שמודע לעצמו, עם הסכנה לעיסוק רק בעצמו.

כעת נשוב לשלושת המשפטים שהצגנו בפתיחה. הראשון, שמתנצל על ההתנשאות שלו כלפי בן עדתו הלא משכיל, מתכוון בוודאי ל"מבט האנתרופולוגי" הקולוניאלי, המניח נחיתות מובנית. האמנים שמתייחסים לכדורגל ב"מבט אנתרופולוגי" במשפט השני, מתייחסים אליו כרכיב תרבות שווה לכל רכיב אחר, ללא שיפוט ערכי או מוסרי ולכן הכוונה כאן היא למבט השני, היחסי.

והכותבת שדווקא מבקשת להימנע מהמבט הזה, שאינו רגיש לעוולות מוסריות, במשפט השלישי, אולי אינה יודעת כי היא מפעילה מבט אנתרופולוגי מסוג אחר, הרפלקסיבי. כי הרי בסופו של דבר, כולנו אנתרופולוגים של העולם שמסביבנו, כולנו צופים וכולנו נצפים. מעתה, אמור לי איזה מבט אנתרופולוגי אתה מפעיל ואומר לך מי אתה!

תומאס ס. קון, המבנה של מהפכות מדעיות, אוניברסיטת ת"א (1977)
סעיד אדוארד, 1978 אוריינטליזם, עם עובד
Boas, F. 1912 The History of the American Race. Annals of the New York Academy of Sciences, Vol. XXI, pp. 177-183
Boas, F. 1940 Race, Language, and Culture
Malinowski, B. 1920 Kula: The Circulating Exchange of Valuables in the Archipelagoes of Eastern New Guinea. Man 20:97-105.
Malinowski, B. 1922 Argonauts of the Western Pacific: An Account of Native Enterprise and Adventure in the Archipelagoes of Melanesian New Guinea. Studies in Economics and Political Science, no. 65. London: Routledge and Kegan Paul.
Tylor,E.B. 1924 [orig. 1871] Primitive Culture. 2 vols. 7th ed. New York: Brentano's.
Morgan, L H. 1965 (1877) Ancient Society. The Belknap Press of Harvard University Press
Fraizer, J.G. 1922. The Golden Bough New York: MACMILLAN