חינוך

Educare"" בלטינית, המקור של ""Education, הוא גם "לגדל" וגם "לגרום להתעלות". לפי אחת הגרסאות המעניינות, "חינוך" בעברית עתיקה נובע דווקא מ"חניכיים": העבד של משפחות העשירון העליון משח את החניכיים של ילדיהן במיץ תמרים היפה לבריאות, כך האמינו אז. לפי התפתחות לשונית זו, חינוך קשור יותר לגידול מאשר להתעלות. ברבות הדורות נוסף לתפקיד המחנך המרכיב הרוחני-ערכי, נוספה ההתעלות לגידול.

קבוצת בלוק פס-ייצור גאידמק

והנה בשנים האחרונות חזר חלק גדול מהחינוך הישראלי אל המקור החלקי והשדוף: רק לגדל, לא להתעלות. רק לסייע ביד הילד לגדול כאדם עצמאי, שיוכל להתקבל ללימודים גבוהים מייצרי כסף. זו ההפרטה האמיתית: לא רק העברתו של נתח גדול מהחינוך הציבורי לידיים פרטיות אשר מעדיפות עשירים, אלא גם הוראה וחינוך המכוונים אך ורק לתועלת הפרט.

זו התפיסה המולידה התבטאויות כגון "הגיע הזמן לכך שצה"ל יכין לצה"ל ויניח לבתי הספר"; "כשהחברה ציונית פחות או אלימה יותר – מיד פונים למחנכים, ושוכחים שהם בקושי יכולים להספיק ללמד את החומר". חלק מאתנו שכחו את ייעודו העיקרי של החינוך.

החינוך איננו מטרה, כי אם אמצעי פסיכולוגי: הוא נועד להשפיע על נפש האדם ועל דמות החברה באמצעות דוגמה אישית, חוויות מרשימות ותהליך לימודי וחברתי. אפשר להשתמש בו ביעילות רק אם המטרה ברורה לנו: איזה אדם? איזו חברה?

קבוצת בלוק פרוייקט שיקום כח ההרתעה, אירועי "הערת שוליים 11"

יעדי החינוך המאפשרים את השגת המטרות, במישור הפרטי והערכי, הם תכונות חיזוקן של תכונות רוחניות מסוימות, הקניית מיומנויות וידע מוגדרים מראש והענקת תעודה בקשר לכל אלה. לא ברור כלל שאנו מצליחים די הצורך להקנות לתלמידינו חשיבה ביקורתית, למשל.

בתקופות קודמות בחיי היישוב והמדינה היה החינוך, ראשית לכל, מכשיר להנחלת ערכים לאומיים ואנושיים. הילד נחשף למסר יהודי, ציוני ואנושי, ובכך נמדדו המחנך והמוסד החינוכי.

פעם אמרנו "חינוך" והתכוונו לשאול, איזה אדם יצמח כאן. כיום אנחנו אומרים "חינוך" ומתכוונים להשכלה, לציונים ולתעודה. אומרים "מהפכה בחינוך" ומתכוונים לדוח דברת הארגוני-כלכלי, להסכם שכר חדש, למבנה שבוע העבודה של המורים. זה חשוב, זו תשתית מִנהלית חיונית, זה הכל חוץ מהחינוך עצמו. שליש האחוז מדפי דו"ח דברת מוקדשים לחינוך ערכי. זהו היחס, תרתי משמע.

מהפכה בחינוך תתחולל אצלנו כשנשוב למשמעותו הישנה של המונח: כשנתעניין באישיותם החינוכית של המורים, בשוויון בין בנות ובנים למשפחות מעשירונים חברתיים-כלכליים שונים ובהנחלת ערכים לאומיים ואנושיים יותר מאשר אנו מתעניינים בארגון החינוך ובממוצע הציונים. חשוב לקדם את הפרט, אבל גם את ערכינו. והרי לפני שבעים שנה הוכיחה לנו אומה אחרת שההשכלה כשלעצמה איננה מבטיחה ערכים מוסריים. לקראתם יש לחנך ישירות ובאמונה שלמה.