עישון

אפתח בגילוי נאות: אני, בין יתר עוונותיי הרבים, מעשנת.

למרות היותי מעשנת, נראה בעיניי ראוי לאסור עישון במקומות מסוימים וזאת מטעמים אסטתיים. בחירתי להסריח מסיגריות אינה אומרת שעליי להסריח את הסובבים אותי. אין לי צורך בנתונים אשר אין ביכולתי לבדוק את אמינותם באשר לסכנות העישון הפאסיבי, שכן די לי בכך שהסיגריה שלי מטרידה מישהו כדי לכבות אותה.

ציור: יותם קופרברג                          ללא שם צילום: חן ליאופולד

קריאת המחקר שנעשה על ידי יחידת המחקר והמידע של הכנסת, שעל בסיסו תוקן חוק העישון אך לפני כחודש, מבהירה מעבר לכל ספק כי ח"כ גלעד ארדן, מיוזמי תיקון החוק, אינו עוסק במידתיות ובסבירות אשר מצריכות, מטבע הדברים, עבודה קשה ויצירתית יותר, כי בעצם למה לעבוד קשה כאשר אפשר לגרוף הון פוליטי, שהרי יש פחות מעשנים מלא מעשנים.

אותו חוסר מידתיות נמצא ביישום החוק אשר נדמה לי כי אפילו ח"כ ארדן אינו מודע אליו. לאחרונה התבטא בעד חוק העישון וטען כי "זהו חוק עם הרבה ערכים – צריך לדעת להתחשב בזולת. זה לא דבר נורא לצאת החוצה ולעשן באזור מעשנים". מוכרחה לומר שאמירתו זו של גלעד ארדן מוכיחה מעבר לכל צל של ספק את העובדה כי לא די בחקיקת חוקים ותקנות, יש לוודא גם את אכיפתם הראויה. אני כנראה זו שאבשר כי כיום, במקומות רבים, אין אפשרות לצאת החוצה לאזור עישון, פשוט כי כבר אין אזור עישון.

אפילו בארה"ב, המתיימרת להיות סטרילית מעישון, במדינת ניו יורק, בעלי עסקים רשאים להקצות עד 25% מהשטח הלא-מקורה שלהם לאזור עישון, כל עוד הוא נמצא במרחק של מטר אחד לפחות מהאזור ללא עישון. בישראל, כפי שנראה בפועל, המעשנים אינם זכאים אף לא לזה. אולי לשון החוק מתירה זאת, אלא שבקפה השכונתי שלי כבר קיבלו דו"ח על ידי פקחים.

עם זאת, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים ואולי בשל כך גיליתי בימים האחרונים פתרון יצירתי בקפה השכונתי מתחת לביתי. באותו בית קפה אסרו על עישון גם בשולחנות הבודדים המצויים מתחת לכיפת השמיים המאווררים וזאת כאמור לאחר שקיבלו דו"ח. שם נוכחתי לראות כי אחד המעשנים לקח את הכיסא, העבירו אל מאחורי הגדר ועישן להנאתו במרחק חצי מטר מאזור הסטרילי מעישון.

אם בפטנטים עסקינן, שמעתי לא מכבר על מספר פאבים שהפכו באופן רשמי למועדוני חברים וכך הם עקפו את היותם, על פי ההגדרה החוקית, מקום ציבורי. החברים באותו מועדון חברים ימשיכו לעשן עם הבירה שלהם ומי שאינו חבר ישב על הספסל מחוץ לפאב ויעשן.

החוק כיום יוצר מצבים אבסורדיים ואולי הוא בגדר גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. אופן יישום החוק ואכיפתו הדווקנית גורמת לתוצאה הפוכה ממה שהתכוון המחוקק – אזרחים שומרי חוק הופכים באחת לעבריינים יצירתיים בעל כורחם.

עובדה מעניינת נוספת שהועלתה במסגרת אותו מחקר שעל בסיסו תוקן חוק העישון עוסקת בטיעון פטרוני לפיו האיסור על עישון במקומות ציבוריים יוצר הפחתה של מספר הסיגריות הנצרכות ואפילו גמילה מוחלטת מעישון זאת תוך יצירת סביבה עוינת כלפי מעשנים וייקור הסיגריות. על אף תודתי הרבה לניסיונותיו הכנים של ח"כ ארדן וחבר מרעיו להחליט מה טוב עבורי ולגרום לי להפסיק לעשן, אינני חפצה בכך. לא תודה. אגב כך, אווירה עוינת תמיד גורמת לי להדליק עוד סיגריה.

לטעמי חוסר המידתיות בתיקון לחוק וחוסר תום הלב שבו באו לידי ביטוי גם בגובה הקנסות המוטלים על מעשנים – 1,000 ₪ למעשן במקום אסור. באנגליה, על אותה עבירה נשלם 50 ליש"ט (405 ₪) ואם נואיל לשלם תוך 15 יום ממתן הקנס, נשלם 30 ליש"ט (243 ₪). כלומר, באנגליה, על אותה עבירה, משלמים פחות ממחצית הסכום שנשלם לעירייה בה ביצענו את העבירה בישראל. על אותו עיקרון, קנס על אי-מניעה של עישון במקום שבו העישון אסור נשלם באנגליה 200 ליש"ט (1,618 ₪) וקנס מופחת של 150 ליש"ט (1,214 ₪) אם הקנס משולם בתוך 15 יום ממתן הקנס. בישראל ישלם בעל העסק 5,000 ₪ ואם הורשע בביהמ"ש ישלם 67,300 ₪. אגב, בארה"ב גובה הקנסות דומה לגובה הקנסות באנגליה.

קבוצת בלוק                                                    "פוטופארש"

אולי גובה הקנסות הללו היה מתיישב עם ההיגיון במידה וההכנסות מהם היו מועברות לארגונים העוסקים באיכות הסביבה. לחילופין, ניתן היה להתאים את גובה הקנסות לגובה השכר במשק או לגובה ההכנסות של עסקים קטנים.

נראה כי לא היה מזיק ליוזמי החוק לעשות שיעורי בית מהסוג שאינו מייצר אמירות פופוליסטיות. אינני בקיאה בנתונים על נזקי העישון הפאסיבי אך לתחושתי, לכל הפחות, נתונים אלה שנויים במחלוקת ויש בהם מן המניפולטיביות. מתוך אותה תחושה אומר כי שפכים של מפעלים וזיהום אוויר מאוטובוסים מהווים נזק גדול מנזקי העישון הפאסיבי, ככל שהם קיימים. השאלה המתבקשת בהקשר זה היא מדוע שלא תפעלנה רשויות האכיפה נגד אותם מזהמים בנחרצות? מדוע דווקא מעשנים תחילה?

אפרופו שיעורי בית, אולי זה הזמן לבדוק את טיבה של האדפטציה הנדרשת בטרם יחוקק וייאכף חוק כגון חוק העישון. אולי אותה יצירתיות שמפגינים המעשנים הייתה נמנעת לו כניסת החוק ואכיפתו היו נעשות באופן שאינו מעורר אנטגוניזם כפי שהוא מעורר היום.

לסיכום, מצדדי החוק יגידו ובצדק שעשן הסיגריות מפריע להם ואין כל סיבה בעולם שאני אשב ואסרטן אותם. באותה נשימה עכורה אני אומרת שעשן האוטובוסים חונק אותי, שמספר תאונות הדרכים חצה מזמן כבר את כל הגבולות, אנטנות סלולריות אף הן מהוות מפגע סביבתי לא מבוטל ונראה שמהון להון אולי כדאי לטפל באותה נחישות לא רק במעשנים הסוררים אלא גם ביתר מרעין בישין המאפיינים להחריד את מדינת ישראל לרבות נבחריה.

נועה זלוטניק, מעשנת.