פילוסופיה

פירוש המילה פילוסופיה ביוונית הוא אהבת החכמה: פילו משמעו לאהוב, סופיה משמעה דעת, חכמה.

ציור: שחר סיון           Man Sitting

איך אוהבים חכמה?
אהבת החכמה אינה אהבת מידע, היא אינה אינטלקטואלית. יש בה משהו מעבר להיגיון היומיומי. את החכמה יש לאהוב בכוונות טהורות, בדיבור נכון ובמעשים נעלים. כשם שבאהבת האדם יש שילוב של רעיון ומעש, כך גם באהבת החכמה.
פיתגורס מסאמוס, בן המאה השישית לפנה"ס נחשב לפילוסוף הראשון ולמייסד בית הספר הראשון לפילוסופיה בעולם הקלאסי, שהיה גם בית הספר האחרון של מיסתורין.

למה הכוונה?

לפני פריחת הפילוסופיה חיו החכמים את החכמה ופעלו לאורה ללא יותר מדי מילים, במיסתורין. מקור המילה מיסתורין בא מהמילה Mistea, שפרושה בקירוב – סגור, סודי, לא מדובר. הדיבור על אהבת החכמה שייך לתקופה בה החל ריחוק מהחכמה המעשית לכיוון יותר הגיוני, לוגי ופולמוסי.

פיתגורס, הפילוסוף הראשון, חי ופעל בתקופה בה נראה כי העולם כולו ניעור אל שחר חדש: במערב פיתח סוקרטס (470 - 399 לפנה"ס) את דו השיח הדיאלקטי; אפלטון, תלמידו של סוקרטס (427 לפנה"ס - 347 לפנה"ס) העלה על הכתב חלק מן הדיאלוגים שערך מורו. במזרח התיכון פעלו עזרא ונחמיה ממנהיגי היהודים בתקופת בית שני, אשר ליוו את שיקום הישוב היהודי בארץ.

במזרח חיו ופעלו שלושה פילוסופים ידועים: גואטאמא בודהא מייסד הבודהיזם (בערך 563 - 483 לפנה"ס); קונפוציוס, מייסד הקונפוציאניות (551 - 479 לפנה"ס); ולאו טסה, אבי הטאואיזם. ללא ספק היתה זו תקופה מיוחדת במינה, מעין 'תור זהב' אוניברסלי.

מבחינתו של פיתגורס, המתמטיקה הינה הבסיס האמיתי של הפילוסופיה והמכנה המשותף של הדת, האמנות והמדע. תחומים אלה נלמדו תחת אותה קורת גג בבית ספרו. הפילוסופיה היתה מדע החיים, דרך לחיות כל רגע ולא משהו להגות בו בין כתלי בית הספר.

אחד הציטוטים מחרוזי הזהב הפיתגוריאניים מבטא זאת היטב:

"בדומה לאמת, למשגה יש אוהבים.
הפילוסוף מאשר או מגנה בזהירות,
ואם הטעות מנצחת, הוא מתרחק. הוא מחכה.
הקשב וחרות בליבך את דברי:
עצום את עיניך ואטום את אוזניך לדעות קדומות.
היזהר מהזול, חשוב לבד,
חשוב היטב ובחר בצורה חופשית,
הנח לשוטים לפעול בלי תכלית ובלי סיבה..."

מה משמעותה של הפילוסופיה כיום?

ניתן לומר שאם הצעד הראשון של הריחוק מהחכמה היה לאהוב אותה במילים, הרי שהיום הגענו עד אהבת המילים לשמן, ככתוב לעיל, "בלי תכלית ובלי סיבה...". אפשר לחזור ולקרוא את הציטוט של פיתגורס ולבדוק: האם אנו עוצמים את עינינו למראות ולקולות של הזמני והחולף? האם אנו אוטמים את אוזנינו לדעות קדומות? נזהרים מן הזול? חושבים לבד?

אחת הנגזרות מהמילה 'פילוסופיה' היא סופיס. על פי המילון האטימולוגי סופיס הוא אדם חכם, משכיל. באנגלית משתמשים כיום במונחSophisticated כדי לתאר סגנון הבעה אך גם סגנון לבוש. בעברית, כאשר אומרים על משהו שהוא 'מתוחכם' מתלווה לזה ניחוח של משהו לא לגמרי ישר, ערמומי, מסובך. כך גם בהטייה 'מתחכם' שפירושה 'עושה את עצמו חכם'.

על הפילוסופים הפיתגוריאניים נאמר שניתן היה לזהותם בקהל של אנשים, על פי איכותם. כיום, מי שמגדיר עצמו כפילוסוף, מזוהה לעתים כאדם תלוש, לא מציאותי, אחד שראשו בעננים, או מתפלסף כלומר מתחכם – עושה את עצמו חכם.

מתי חל השינוי בתפיסת המושג פילוסופיה ובשימושיו?

המילון האטימולוגי המקוון מציין כי האיגוד האקדמי Phi Beta Kappa שהוקם ב- 1776 שאל את שמו מראשי התיבות ביוונית למלים philosophia biou kybernetes שפירושו פילוסופיה – מדריך לחיים. מינוח זה עדיין שומר על המהות המקורית של אהבת החכמה, כי אהבה כאמור, אי אפשר לחוות רק בתיאוריה, חיוני שיהיה לה ביטוי מעשי, שיפיח בה חיים.

במהלך השנים ויחד עם התפתחות המחקר הפוזיטיביסטי, חלה הפרדה הולכת וגוברת בין התחומים השונים ובתוך כל אחד מהתחומים כשלעצמו. כך ניתן היום ללמוד פילוסופיה של ימי הביניים, פילוסופיה חדשה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של המדע, פילוסופיה פוליטית, לוגיקה, אסתטיקה ועוד... על פי רוב, הלמידה היא עיונית, אינטלקטואלית וקשה למצוא בה קשר מתחייב בין מה שמכונה 'תורת העין' ל'תורת הלב', או לחיים פילוסופיים. לרוב זו גם אינה מטרתה.

ניתן לראות בפער בין המשמעות המקורית של הפילוסופיה לאופן בו היא נתפסת היום, שחיקה של התרבות בכיוון של מטריאליזם רוחני. הלימוד עצמו נחשב לנכס, ובני האדם ששפר גורלם והם יכולים לחיות מעבר לרמת הישרדות יום-יומית, שואפים להיות משכילים ולקבל הכרה על היותם כאלה. הלימוד האינטלקטואלי נחשב בחברה אולי יותר מאשר השאלות מהו אדם? כיצד ראוי לאדם לחיות? מהו ייעודו והאם במהלך חייו הוא מתקרב במשהו לקראת מימוש ייעודו?

הפילוסופיה המעשית, אהבת החכמה, מסייעת לאדם לחפש את התשובות לשאלות אלה. מטרתה - להתממש כדרך חיים, לא רק למען העוסק בה, אלא למען החברה והעולם, בהווה ובדורות הבאים. כמו האהבה, היא שואפת להיות היסוד העדין אך הקבוע, המלווה את האדם בכל מעשיו בחייו כאן ועכשיו. ככל שייתן ממנה לא תמעט אלא להפך – תאיר, תחמם ותשפיע עליו ועל כל סביבותיו.

מקורות וקריאה נוספת:
שוורץ, פ. (1999). המורשת ודרכי התודעה אתמול והיום. הוצאת אקרופוליס החדשה
המילון האטימולוגי המקוון http://www.etymonline.com
הספרייה הוירטואלית של מט"ח http://lib.cet.ac.il