תקציר: "אל לנו לראות עצמנו כמנותקים מהעולם סביבנו, כעלה נידף ברוח שייעודו אבד לו בנבכי המורכבות האבולוציונית הדרוויניסטית, אלא כבעלי יעוד בתוך מערך רחב הרבה יותר מאתנו אשר מתפתח אתנו בשאיפה לאיזון ולהרמוניה בין כל מרכיביו. מתוך כך, נשאף לפתח את הכרתנו כדי שנוכל להזדהות עם אותם ערכים המתבטאים בטבע על ידי שנמצא אותם בתוכנו ונבטא אותם בחיינו"
קבוצת בלוק קפה בז"ן (בתי זיקוק לנפט) |
הטבע סביבנו, על כל מורכבותו, מהווה תהליך התפתחות המונע על ידי חוקים פשוטים אך עמוקים. חוקים אלה הם המחיים ומכוונים כל פרט בתוך המערכת השלמה. המחזורים הרבים, אם זה כדור הארץ הסובב סביב השמש במשך שנה או הקווארץ הרוטט בשעון היד שלנו מיליוני פעמים בשניה, הם רק אחד מיני רמזים רבים היכולים לעזור לנו להבין את תהליך ההתפתחות הזה.
הטבע משתנה. אך השינוי אינו אקראי, זהו שינוי עם כיוון ומשמעות. כל דבר, אם כך, יש לו כיוון ומשמעות. גם אנו בני האדם, כחלק מאותה מערכת שלמה, בעלי תפקיד – יש להווייתנו כיוון ומשמעות. בבואנו להגשים את יעודנו – למלא את אותו התפקיד המיועד לנו כחלק מתהליך ההתפתחות, עלינו להיות תלמידים. אחד העקרונות החשובים ביותר שלפיו התלמיד צריך לחיות הוא הצניעות.
צניעות אל מול הטבע מתחילה בהבנה שהיקום איננו סובב סביב האדם ואין לו כמטרה לשרתו. האדם הוא חלק מהטבע וייעודו איננו בלתי תלוי בסובב אותו. כפי שתא דם יש לו כייעוד הזנת הגוף בחמצן, ומבלי שתאי הדם ימלאו את תפקידם, הגוף לא יוכל למלא את תפקידו, כך גם האדם. אך לאדם, בשונה (אולי) מתא דם ישנה בחירה. לכן בעצם חלק גדול מייעודנו, הוא ללמוד לבחור נכון. לדעת מה יש להעדיף על פני מה – ולפעול בהתאם.
משמעות בחיינו תבוא כאשר נתכוונן לחיות בהתאם לאותו כיוון "נסתר" בו מתפתח הטבע כולו. אך איך נוכל לראות את אותו כיוון, איך נוכל לדעת מה לבחור? ובכן, איננו לבד, אנו תלמידים. מורינו רבים, חלקם בני אדם כמונו אשר הצליחו לראות קצת יותר אור, קצת יותר אחדות, אך פעמים רבות נוכל ללמוד מהעצים, מהנהר, מהפרחים, מהנמלים, מעונות השנה ובעצם מכל מערכת אקולוגית המתקיימת באיזון ומתפתחת זה מיליוני שנים על פני כדור הארץ בו אנו חיים. כדי לטעום קצת מהחכמה שמספק לנו הטבע אפשר להיעזר בתרבויות בהן החיבור לטבע היה נוכח הרבה יותר מאשר בתרבות המודרנית וללמוד מהן, ואפשר גם ללמוד הרבה מהתבוננות בתבניות הטבע סביבנו.
העצים
בעיניי הדרואידים - כהני הדת של התרבות הקלטית ששכנה באירופה שלפני ימי הביניים - הם הסמל העצמתי ביותר עבור האדם. אפילו השם "דרואיד" פירושו "איש האלון". שורשיהם עמוק באדמה וענפיהם ופריחתם שואפים לשמיים – כגשר איתן בין התחתונים לעליונים. הם קולטים את אנרגיית השמש – המסמלת מקור בלתי נדלה, שנותן מבלי לגרוע מעצמו, ומעבירים אנרגיה זו לשורשים המסמלים את העולם הפיזי. העץ צומח תמיד לכיוון מעלה, לכיוון האור, ובכך מנסה להתקרב כביכול למקור – הוא בעל כיוון ומשמעות. כך הם ראו את תפקידו של האדם, להזין את העולם תוך התרוממות לעבר האלוהות.
ואילו ביהדות, אנו פוגשים את עץ החיים – המתאר את אותו תהליך רק הפוך. שורשיו נמצאים בשמיים – שם הם מקבלים את מזונם ומאפשרים לעץ לבטא עצמו על פני האדמה. כאן ישנו תהליך התפתחותי מקביל בו האדם צומח בתוך העולם הפיזי כאשר מזונו ניתן לו מתוך עולם הרוח. בשני המקרים העצים מסמלים גשר בין השמים לארץ. גשר דו כיווני אשר מצד אחד מאפשר התרוממות לחוויה גבוהה ומצד שני מאפשר הורדה של חיים או ביטוי של ערכים עליונים בעולמות תחתונים.
קבוצת בלוק פס-ייצור גאידמק |
הספירלה
מופיעה בצורות רבות בטבע, מערבולות, שבלולים, גלקסיות. היא סובבת סביב ציר מרכזי, תמיד שואפת מעלה ובכל מחזור נמצאת גבוה יותר וקרוב יותר למרכז, לכן הספירלה, יותר מכל תבנית אחרת מסמלת תהליך התפתחות. כאשר אדם צועד בדרכו לאמת מלחמתו ברורה: לבטא יותר צדק, יותר יופי, יותר הרמוניה – לחיות חיים של ערכים, חיים שהם ביטוי של אמת.
לכן מהות ההתפתחות איננה הוספת מידע אלא יכולת ביטוי עמוקה וטהורה יותר. כמו הספירלה, הסובבת במעלה ציר הזמן, בכל תקופה הדגש הנכון הוא אחר - עבודה עם מחזורים היא חיונית. אדם לא יכול להתרכז בכל הערכים בכל רגע. כאשר ננסה למדוד את התקדמותנו, אם נתבונן אחורה בכל רגע לא נוכל להבחין בשינוי, האם התקרבנו? האם הגבהנו? הספירלה מלמדת אותנו כי בפער שנוצר נוכל להבחין בכל פעם שאנו חוזרים לתחילתו של מעגל בחיינו מחדש. או אז נוכל לראות שכביכול חזרנו לאותה נקודה, אך מבחינה פנימית אנו נמצאים במקום שונה – קצת יותר קרובים למרכז, קצת יותר גבוהים – קצת יותר נכונים.
הפרח
יכול לסמל דברים רבים, אך מעל לכול הוא מקושר עם יופי. פרח מבטא יופי. הוא לא מתלבט ולא מתבלבל הוא פשוט נמצא והוא פשוט יפה. הוא בעל סוג של סמכות פנימית הנובעת מכך שהוא מבטא ללא ספק את יעודו. אמנם כל הפרחים מבטאים יופי, אך לכל אחד מהם גוון שונה, ריח שונה, צורה שונה. היופי הוא אחד – אבטיפוס מופשט שקיומו המושלם קיים בעולם האידיאות של אפלטון, אך השתקפויותיו והצורות המסוגלות להכילו ולבטאו רבות.
ובכן, באופן דומה, היופי הקיים בתוך כל אחד מאתנו הוא אותו יופי אך שונה – יש לו גוון שונה, צורה שונה, צבע שונה ומהות אחת. הפרח רק מחכה לפרוח, הפוטנציאל כבר קיים בתוך הזרע, אך לשם כך דרושים לו התנאים הנכונים. ישנם פרחים נדירים היכולים לפרוח גם בתנאים מבודדים וקשים, אך לרוב, יש צורך בסביבה תומכת. את הסביבה הזו אנו יכולים ליצור לעצמנו ע"י שנסגל לעצמנו אורח חיים הרמוני יותר, התואם יותר את מהותנו הגבוהה.
לשם כך עלינו תחילה לזהות את הפוטנציאל השוכן בעמקנו, ואתו להזדהות. לשאול – האם אני נדון לנסיבות או חופשי – חופשי לבטא את שאני יודע שקיים עמוק בתוכי. אם בחופש בחרנו, עלינו לבחור בקפידה את הרגלינו במקום שהרגלינו יבחרו בנו, האם אנו מעבירים את זמננו ברדיפה אחר תשוקותינו החייתיות? או האם אנו מקדישים את ימינו ליצירת התנאים הנכונים בתוכנו וסביבנו אשר יום אחד יביאו לפריחתו של הפרח היפה מכול – מהותנו האנושית הפנימית.
לכן, אל לנו לראות עצמנו כמנותקים מהעולם סביבנו, כעלה נידף ברוח שייעודו אבד לו בנבכי המורכבות האבולוציונית הדרוויניסטית, אלא כבעלי יעוד בתוך מערך רחב הרבה יותר מאתנו אשר מתפתח אתנו בשאיפה לאיזון ולהרמוניה בין כל מרכיביו. מתוך כך, נשאף לפתח את הכרתנו כדי שנוכל להזדהות עם אותם ערכים המתבטאים בטבע על ידי שנמצא אותם בתוכנו ונבטא אותם בחיינו. אז נראה כי החופש שניתן לנו הינו כדי שנבין מתוך עצמנו והתנסויותינו מהי הבחירה הנכונה, ונשתתף בתהליך מתוך רצון.
"עזור לטבע, עבוד אתו ואמא טבע תתייחס אליך כאחד מברואיה, וציית. היא תפתח בפניך את שערי הלשכות הנסתרות, תגלה בפני רוחך את האוצרות הגנוזים בעמקי החיק הבתולי הטהור שלה" – קול הדממה, טקסט טיבטי עתיק.
