תקציר: "האינטלקטואלים התמקמו בנוחות באוניברסיטאות ובתקשורת והחלו במבצע חדש: לפזר באופן שיטתי לאורך שנים ארוכות הגיגים שונים שהמשותף המשמעותי היחיד ביניהם הוא פירוק השפה והפיכתה לחסרת משמעות.
הנחת היסוד היא פשוטה: במקום צמצום השפה, הרחבתה לכל הכיוונים ומהר ככל האפשר. יצירת עשרות מושגים חדשים שתפקידם העיקרי הוא לטשטש את משמעותן המקורית של המילים. אחד הכלים השימושיים ביותר לניצחון במלחמה על המחשבה החופשית הוא העלאה על נס של הטלת ספק בכל מושג וערך עד להתפוררותו הסופית, ואז אימוץ מושגים מסוימים והפיכתם למושגי יסוד מעבר לכל ויכוח - אקסיומה. "
מתוך וויקיפדיה:
סיפר (סִפֵּר), או נָרָטִיב, הוא מושג בעל מספר משמעויות שונות ומשתנות, בעיקר הודות לפופולריות הגואה שלו בשנים האחרונות. מקור המילה נרטיב בלטינית, והיא הגיעה לאנגלית דרך הצרפתית.
צילום: אורנה בן שטרית Road
|
הקרב על חופש החשיבה והביטוי הינו אחד הקרבות הארוכים ביותר בהיסטוריה האנושית.
באחד מספרי המופת של המאה ה-20, הספר המרהיב '1984', המציא ג'ורג' אורוול את המושג 'שיחדש'.
בזמנו, נכתב הספר (יחד עם חברו הטוב, ולטעמי האישי, הטוב יותר 'חוות החיות') כאזהרה נגד האידיאולוגיה של משטר הסובייטי דאז, נגד היסחפות האינטלקטואלים לאותו מקסם שווא ונגד משטרים טוטליטאריים בכלל.
המושג 'שיחדש' מתאר בלשונו של אורוול את ההבנה האולטימטיבית של מערכת טוטליטארית, את הסמל לדרך המושלמת שבה מפצחת המערכת השלטונית את קוד החשיבה האנושי ואת יכולתה ליצור בעזרת חינוך שיטתי ושימוש מושכל בטרמינולוגיה של הלשון סדרת תנאים שבהם תוכל להנציח את שלטונה.
ההנחות המרכזיות שהנחו את ה'שיחדש' היו שתיים: האחת, צמצום השפה למינימום ההכרחי: חשיבה מתבצעת בעזרת חיבור מילים ומושגים, ומכאן נובע שצמצום המילים מעקר את יכולתו של האדם לחשוב ולהגות רעיונות חדשים, אלא אם יסתפק בתבניות שנגזרו מראש – קרי, תבניות הנוחות למשטר. השנייה, לקיחת מושגים מרכזיים וברורים היטב בשפה והפיכתם על ראשם, קרי: שלום = מלחמה, עבדות = חירות. ההפיכה וזילות המושגים, יחד עם צמצום השפה השלימו בהגותו של אורוול את חוסר יכולתו של הפרט לפתח לעצמו כח התנגדות ולו רעיוני למשטר.
כמעט ארבעים שנים אחרי המועד הנקוב בספרו של אורוול, הוא כבר לא עמנו, ומשטר האימים הסובייטי פשט את הרגל בקול דממה דקה ולפרקים נדמה היה כי האנושות השכילה להתגבר שוב על אחד האויבים האימתניים ביותר שקמו לחשיבה האינדיבידואלית.
אך לא לעולם חוסן. בשנים האחרונות התגלה דור חדש של תלמידים לתפיסה הסובייטית. הללו, מתוחכמים בהרבה מאבותיהם הרעיוניים, למדו את הלקח, ומצאו לעצמם דרך חדשה לנצח את הקרב על חופש החשיבה.
המשטר הסובייטי היה מי שהבין ראשון שמרכזי ההשפעה האמתיים בתרבות המערבית הם האוניברסיטאות, התקשורת והאמנות.
מדינת ישראל הוקמה למעשה בדוגמת השלטון הסובייטי. וכמו אביה גם הוא פשט את הרגל באותו היום שבו מספיק אנשים החליטו שדי להם בהתעמרות של המשטר בהם.
מאידך, קריסת המשטר לא הצליחה למנוע את המשך השליטה עזת המצח של אלפי אינטלקטואלים על מרכזי השליטה החדשים-ישנים. להבדיל מהפוליטיקאים, ששילמו מחיר מסוים ברגע שבו העם הטיל פתק לקלפי וגירש אותם ממעמדם, האינטלקטואלים, שמעולם לא נאלצו לשלם את המחיר על שיתוף הפעולה עם השלטונות, התמקמו בנוחות באוניברסיטאות ובתקשורת והחלו במבצע חדש: לפזר באופן שיטתי לאורך שנים ארוכות הגיגים שונים שהמשותף המשמעותי היחיד ביניהם הוא פירוק השפה והפיכתה לחסרת משמעות.
הנחת היסוד היא פשוטה: במקום צמצום השפה, הרחבתה לכל הכיוונים ומהר ככל האפשר. יצירת עשרות מושגים חדשים שתפקידם העיקרי הוא לטשטש את משמעותם המקורית של המילים תיצור בלבול כה גדול עד שכל ניסיון למצוא איזושהי אמת אובייקטיבית (ומאוד לא נוחה) ייבלע בשטף הכללי של המלל ובהכרח ייצור עבורנו אקלים נוח לשימור והרחבת הכוח השלטוני.
אחד הכלים השימושיים ביותר לניצחון במלחמה על המחשבה החופשית הוא העלאתה על נס של הטלת ספק בכל מושג וערך עד להתפוררותו הסופית, ואז אימוץ מושגים מסוימים והפיכתם למושגי יסוד מעבר לכל ויכוח - אקסיומה.
אחד המושגים המרכזיים והשימושיים ביותר לחובבי השלטון המוחי הוא ה'נרטיב'.
נרטיב בהגדרה הוא נקודת מבט, דרך לספר סיפור. זהו מושג פשוט לכאורה המעניק אפשרות לסוג של 'צדק אובייקטיבי'. ככלות הכול, מדוע לשמוע רק צד אחד בסיפור, כולם יודעים שישנם 2 צדדים למטבע...
כמו במשפט המפורסם "מי ישמור על השומרים", השימוש במושג עצמו אמור להיות זהיר וקפדני, אך לא כן הוא הדבר.
מטבעו של הרע הוא לא לבחול באמצעים, והמושג נרטיב נפל לידי הרע כפרי בשל ושלא במפתיע השמאל הקיצוני, מי שמקורב יותר מכול לתפישה הקומוניסטית הפך לראש וראשון לשימוש במושג.
אימוץ המושג נרטיב והרחבתו בשנים האחרונות לכל תחומי החיים, מאפשר לכל בעל אינטרס לקבוע עמדות ללא בסיס הגיוני, לבחור לעצמו כמה עובדות, ובמקרים מסיימים אף להמציא אותן ללא בושה, ללא צורף בהוכחות, אלא תוך הסתמכות על תיאוריה בלבד, מופרכת ככל שתהיה ולקבוע להן ערך זהה במציאות כדינן של תיאוריות המגובות בידי עובדות מוצקות.
והכול מכול בכול פועל ומצדיק את עצמו דרך המסנן החדש – הנרטיב.
צילום: אורנה בן שטרית Jinji
|
והתוצאה, מחרידה. במרכזי האקדמיה, מרצים ואנשי רוח מתקיפים ללא הרף את ההיסטוריה, הספרות, התרבות, ואת כל בסיסי הידע האנושי, מפרקים אותם לפיסות זעירות בשם הנרטיב, ומטילים ספק בכל מבנה המושתת על ידע. מבחינתם של האינטלקטואלים נרטיב קובע חד-משמעית (ומאוד שימושית) שאין דבר כזה ערכים מוחלטים. כל פיסת היסטוריה נתונה לדיון מחודש, פירוק והרכבה לפי תבניות שונות המתאימות, איך לא, להנצחת השקפתם הפוליטית. היות ואין יותר הסתמכות על מבנה ידע מסודר, נוסף לכך גם חיסול שיטתי של היכולת של הדורות הבאים ללמוד או להפיק איזו שהיא תועלת מעשית מאותו מאגר גולש על גדותיו של פרטים, פרטי פרטים ותיאוריות שונות ומשונות.
בתקשורת המצב לא פחות חמור ולפעמים אף יותר. במאבק על הרחבת השליטה והכוח הנגזר ממנו ממהרת התקשורת כאחוזת אמוק. חטטנות, זילות, פרשנויות שונות וסותרות, לעתים באותו יום ובאותו מקום מצדיקות את עצמן בעזרת שימוש במושג נרטיב. חוסר כבוד מינימלי לפרטיות הוא לחם חוקה. אתיקה, ערכים מוחלטים, אמת – לא בבית ספרנו, הלא הנרטיב הוא הכסות המושלמת. מי יכול להגיד לכתב זה או לפרשן אחר: אתה טועה, אתה לא מוסרי? הרי אין דבר כזה מוסרי, טעות היא רק מקסם שווא, הנרטיב שלי אומר כך ולא אחרת.
במרכז המשולש, החוליה המקשרת בין אקדמיה לאמנות נדחקו האומנים והאומנות עצמה לשוליים. כל חדל אישים המצליח להתחבר לאקדמיה ו/או לתקשורת מקבל מעמד אלילי. מבקרי האמנות מפיצים טכסטים מלאי סתירות שמחופים היטב בעזרת אותם מושגי ביניים מומצאים. אף אדם הגיוני אינו מסוגל להבין לא את המושגים עצמם ובהתאם לכך, לא את הרצף הלוגי של הטיעונים, אך מעל לכל שורה המושג החדש - נרטיב.
באווירת ההילולה הכללית שנוצרה בשנים האחרונות, אווירה המבטיחה שאף אחד מתוך אותם מרכזי הכוח והשליטה לא ישלם מחיר על טעות או שגיאה, על הפצת שקרים או על שיתופי פעולה עם אויבים מוצהרים של מדינת ישראל, מוצא את עצמו האיש החושב אוחז בראשו בחוסר אונים ובבלבול מושגים מוחלט.
הנרטיב הופך רוצחים ללוחמי חרות. חיילי צה"ל מקבלים תוויות משתנות: נאצים בפוטנציה, רוצחים, כובשים, מגני העם ועוד... נרטיב, לא?
נשיא אירן מוזמן להציג את נקודת השקפתו באוניברסיטאות מכובדות ויש כבר מי שטורח להזכיר לנו שהאובייקטיביות החדשה מחייבת לקבל את דעותיו, הלא זהו הנרטיב שלו.
הציונות הפכה לתנועה רצחנית ומנשלת עם (שמעולם לא היה קיים) בשם הנרטיב.
בשם הנרטיב, מעל למאה שנים של רצח מכוון ושיטתי של אלפי ילדים ואזרחים נחשב לסוג מעוות של צדק. התחברות למשטרי אימים קטלניים במזרח התיכון וקבלת מסכת השקרים האינסופיים, עלילות הדם והאנטישמיות, נידונות מחדש בכובד ראש אקדמאי ומקבלות הכשר בידי האל החדש של השפה.
עד מתי?
" בשנים האחרונות התפשט השימוש במושג "נרטיב". מושג הנרטיב התפשט ונעשה כה שגור, עד שאין כמעט מי שחש צורך להבהירו. באורח כללי אפשר לומר, שנרטיב הוא סיפור של קבוצה מסוימת בחברה המתאר אירועים או תהליכים הנוגעים לאותה קבוצה. מטבעו, הנרטיב הוא סובייקטיבי, ולכן הוא נמצא בתחרות ובמאבק עם נרטיבים אחרים, המתקיימים לצידו. לעתים יש בין הנרטיבים יחסים של תגובה ותגובת-נגד, הכל לפי העניין". יורם מלצר, מוסף ספרות / מעריב / 14.6.02
