תקציר: ברלין הגרמנית היא חוויה יהודית שראוי מאד לחוות אותה. רק עניין אחד מעיק ולא מרפה מיהודי ישראלי כמוני: חצי מיליון יהודים בגרמניה, 16 מיליון יהודים בעולם – ואף אחד לא קם להרוג את היטלר. איך קרה כדבר הזה?
חזרתי מביקור בברלין וראוי לספר דברים משם.
ביקרתי בברלין בענייני עבודה לפני למעלה מ– 25 שנים. אמרו לי "לא תכיר את העיר- כה שונו פניה מאז נפילת החומה". ואמנם כך הוא. שרידי הממשל הקומוניסטי של הד. ד. ר.– הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה כמעט נעלמו. למעט קטע החומה שהושאר לאזכור ותיור, ועליו ציורי אמנים וחובבי גרפיטי המוסיפים את הגיגיהם מעל ציורי החומה של האמנים. העיר נפרשת על שטח עצום.
בפראג בתוך חצי שעה אתה מגיע ברגל כמעט לכל מה שרצית לראות. אפילו בפריז רוב שכיות הבנייה והאמנות מכונסים בשטח די מצומצם. לא כך ברלין במרחביה הרחבים מאד. אבל לא העיר עניינה אותנו בסיור הזה אלא כל שנוגע ליהודי גרמניה.
המדריך, דוב גלמור, בן למשפחת יקים שעלו לארץ מבעוד מועד, ב– 1938, הוליך אותנו אל שתי החוויות העיקריות: האחת– יהודי גרמניה בתלאותיהם ובגדולתם והשנייה אל המיוחד שבברלין באשר לגורל יהודיה.
העיר ברלין היא עיר- מדינה. אחת משלוש ערי מדינה ברפובליקה הגרמנית יחד עם המבורג וברמן. בעיר שולטת שנים רבות מאד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. מנהיגיה בברלין החליטו החלטה אמיצה מאד: להציב על העיר "אות קין" על מעשי הזוועה והרצח של ימי הנאצים.
במרכז העיר, במקום שמבחינה אורבנית הוא היקר ביותר, ליד שער ברנדבורג המפורסם מכל השערים בעולם, הם איפשרו להציב את המיזם הענק של למעלה מ – 2700 מצבות אפורות בגדלים שונים, בשורות שתי וערב על פני שטח של כמה דונמים. אדם הולך בין אלה ודעתו מתחילה לתפוש מעט שבמעט מהזוועה. גם המוזיאון שמתחת למצבות ערוך מרשים ומלמד. התצוגה עוקבת את הזוועות באמצעות גורלן של משפחות יהודים עם שמות ומקומות ועיסוקים ואורחות חיים. הכול נראה למבקר המתעניין קונקרטי וריאלי, מעבר לזוועה הכללית מדובר בבני אדם עם שם וזהות.
משם עוברים בתחבורה יעילה לעיר - בברלין קיימת חלוקה פנימית לערי משנה- שננברג. שכונה (ביירישה = בווריה פלאץ). השכונה הזאת הוקמה בשעתו על ידי יזמים יהודים. וגרו בה יהודים רבים. והדרך שהם מצאו להציב את אות הקין שלהם היא שלטים על עמודים: על עמודים בגובה של שלושה מטר (שלא יוכלו לחבל בהם) יש בצד אחד תמונה. למשל, של מגבעת. מגבעת היא סמל לאדם בעל מעמד. ומצדה השני של התמונה רשום המועד שבו אסרו על היהודים לחבוש מגבעת (1938).
ומתחת לרישום 5 שורות נוסח איזכור לפשעי הנאצים נגד היהודים. על עמוד אחר מצולם מכשיר טלפון עם החוגה הזכורה מלפני הלחצנים. ומאחור רשום התאריך שבו גזרו על היהודים להביא לגסטאפו את כל מכשירי הטלפון שלהם. על עמוד אחר ציור של משחק הילדים קלאס ומאחוריו הגזרה שאסור על ילדים יהודים לשחק עם ילדים גרמנים. תמונה אחרת מראה צעדים של רגלי ילדים והגזרה שאסור לילד יהודי ללכת לבית ספר המרוחק יותר מ – 5 ק"מ מביתו.
על עמוד אחר מעטפה והגזירה שאסור ליהודי להיכנס לדואר. באחר תער לגילוח והגזירה שאסור ליהודי להשתמש בסבון רחצה וגילוח. וכן הלאה בעשרות עמודי קין. הנבזות הנאצית בולטת על דרך ההתעללות בדברים הקטנים של חיי יומיום כמו בגדולים כליל הבדולח, שאחריו דרשו מהיהודים לשלם עבור נזקים שנגרמו לגרמנים שהתגוררו ליד בתי הכנסת והחנויות שהוצתו.
והסיור ממשיך אל בית ספר יסודי באותה השכונה. מנהלת ביה"ס החליטה, ביוזמתה, שכל תלמיד לקראת סוף כיתה ו' לוקח על עצמו משימה לאתר שם של משפחה יהודית או יהודי/ה שגר בשכונה ולחקור עליו ועל חייו. בסוף התהליך התלמיד כותב על לבנה את פרטי האדם, תאריכי לידתו, מגוריו יום גירושו להשמדה. ובחצר בית הספר יש כבר קיר לבנים של עדויות באורך של למעלה מ – 30 מטר וגובהו למעלה ממטר וחצי. מה יכול ישראלי לומר על מעשה כזה המנציח שכך וכך היה.
המדריך מוליך אותנו הלאה למקום אחר ומציע להשפיל מבט למדרכה, עליה מוטבעת פלטת נחושת זהובה בה חקוק שם של יהודי שגר בבית הזה ותאריך גירושו להשמדה. ובעיר מאות טביעות נחושת כאלה עם שמות. להזכיר לכל בא: זה מה שעוללנו.
יש כמובן דברים רבים נוספים לספר על העיר הזאת. אבל ענייני כאן הוא הנושא היהודי. בכל מוסד או מתקן שעניינו קשור בשואה אתה מוצא עשרות ומאות בני נוער שבאים להתרשם, ללמוד ואולי גם לחקור. ביקרנו בוונזה, אותה וילה מקסימה ארורה על אגם מרהיב שבחדר האוכל שבה ישבו מתועבי העולם להחליט על ההשמדה. ובאות כיתות של צעירים מגרמניה, דנמרק והולנד לראות וללמוד.
נסענו לזכסנהאוזן, מחנה עצירים בסביבות ברלין. וברחבת החנייה למעלה מעשרה אוטובוסים של צעירים הבאים לביקור במחנה. לבית מלאכה לייצור מברשות, שבעליו העסיק בימי הנאצים ילדים יהודים עיוורים והציל את רובם, באים תיירים ובני נוער רבים לתייר את המקום ולהציץ במקום האחד הלא ייאמן הזה.
קצר המצע כאן לפרט הרבה יותר. נזכיר עוד את המוזיאון היהודי, הגדול באירופה. שם מוצגת ההיסטוריה של יהדות גרמניה. היהדות כמושג היא עניין מסובך. אבל, יהודי גרמניה זה סיפור שאין דומה לו. במשך מאות שנים חרף ההתעללויות, הגזירות והמגבלות היהודים עולים אט אט אל ראש הסולם. במאות ה -15 עד ה -17 יהודים הם היועצים והמממנים של רבים מהנסיכים השולטים בנסיכויות הגרמניות.
ציור: שחר סיון Mixed Medi on Wood |
היהודים למרות איסורים שהוטלו עליהם בסוף המאה ה- 19 ניצבים בראש האמנות והתרבות והספרות והעיתונות והמפלגה הסוציאליסטית. ולא רק באלה אלא גם בכלכלה. חברת הענק AEG נוסדה על ידי יהודים, חנויות הכלבו (הקניונים של היום) הן יוזמה של יהודים וכך גם בתחום המשפט ובאוניברסיטאות.
במעגל התרבות היהודית: התנועה הרפורמית, עדת ישראל, תנועות הנוער היהודיות ואח"כ הציוניות – הכל מדהים בעצמת היצירתיות וברלבנטיות הכפולה פעם כלפי החברה הסובבת ופעם כלפי הקהילה פנימה. צריך לראות ולקרוא כדי להאמין איזה כישרון אנושי הולידה קהילת היהודים הזאת. ואני נזכר שהשבוע הסביר גנטיקאי זוכה פרס נובל כי צאצאי יהודי גרמניה הם האינטליגנטים שבעולם.
וברקע, כמובן, השאלה הנוראה איך הצליח מטורף פסיכוטי אחד לרתק עם שלם להבל ולריק של הלאומנות המושחתת והמנוונת, הלא אנושית. חשבתי שם על ארלוזורוב המתרוצץ בברלין ב – 1933 להציל הון יהודי להעבירו לארץ ולזרז בריחת יהודים מהמקום הנורא הזה. ונזכרתי בהסתערות המטורפת של הרביזיוניסטים עליו, על עוכר ישראל הבוגד שהעם היהודי יבוא אתו חשבון כמו עם סנבלט. הכל כהקדמה למה שעשו לבן גוריון במאבק על השילומים.
בערב כיפור הלכנו לבית כנסת אורתודוקסי. מלא מפה לפה. ישבתי במבואה ולא יכולתי לשמוע את התפילה. ישבתי וקראתי את הטקסט. טקסט לא מעניין, חוזר על עצמו והופך את כולנו לחוטאים הראויים כמעט למיתת בית דין: בשריפה וחנק וסקילה והריגה. וכנגדם בקשות תחינה לבריאות ורווחה ופרנסה ושוב ושוב גדול הוא ומלוא כל הארץ כבודו ומלכותו... ותן לנו ... ותן לנו. בצד אלה, כמובן, כמה ניסוחים יפים ומעוררי חשיבה ואחריות אנושית. אבל אין שום חשבון עם אלוהים. מדוע מגיע לעם הרע והנורא הזה עושר כזה, שפע כזה של מים ואגמים ויערות וירוק ולנו ארץ תלאוות שחציה מדבר?
בערב סוכות הלכנו לבית הכנסת הספרדי. שם התנהל הכול בשתי שפות. רב יהודי מרוקאי ועל ידו מתרגם לרוסית. הרי זה מאמץ לקרב מהגרים יהודים מאזורי ברית המועצות לקהילה.
ברלין הגרמנית היא חוויה יהודית שראוי מאד לחוות אותה. רק עניין אחד מעיק ולא מרפה מיהודי ישראלי כמוני: חצי מיליון יהודים בגרמניה, 16 מיליון יהודים בעולם – ואף אחד לא קם להרוג את היטלר. איך קרה כדבר הזה?
