תקציר: "מקרה זה, שהתרחש לפני כשנתיים, מעלה שאלות קשות על תפיסת יחסי העבודה וכוחה של התארגנות עובדים במדינת ישראל: האם התערבות הרגולאטור כפי שנעשתה בדוגמא זו החלישה את ועד העובדים או חיזקה אותו? האם תפקידו של גורם בלתי תלוי במקרה זה הרגולאטור להכריע לטובת כלל הציבור על חשבון זכויותיהם של מיעוטים? האם בהינתן כל זאת יש ערך לשביתות ולהתארגנויות עובדים? שאלות אלו מתחדדות בימים אלו בהם אנו נחשפים למאבקי עובדים במערכת החינוך בבתי הספר העל יסודיים ובאוניברסיטאות." נועה זלוטניק, יועצת תקשורת לגאיה בע"מ.
עד שנות ה-80 המוקדמות, כ-85% מהעובדים בישראל היו חברים באיגוד מקצועי כלשהו (ההסתדרות הכללית, הסתדרות המורים, הסתדרות עובדים לאומית וכו'). כיום, מדובר על כ-18% מכלל העובדים השכירים בישראל המאוגדים באיגוד מקצועי כלשהו.
מגמת התפוררותם והיחלשותם של האיגודים המקצועיים בישראל היא חלק ממגמה שבאה לידי ביטוי בתחילת שנות ה-80 בארה"ב בהנהגתו של רונלד רייגן ובבריטניה עת נבחרה מרגרט תאצ'ר לראשות הממשלה והחלה בהנהגת מדיניות קפיטליסטית. בכהונתה, שארכה 11 שנים, "זכתה" תאצ'ר לכינוי "אשת הברזל", בעיקר כי נקטה ביד קשה כלפי האיגודים המקצועיים עד כדי החלשתם למינימום האפשרי.
מגמה זו כוללת: הפרטות, מעבר לחוזים אישיים, אאוטסורסינג, עבודות קבלן ועוד. לכל אלה, נודע גם שם אחר במקומותינו, "התייעלות." בשם הצורך "להתייעל" ולקיים משק חופשי הצטמצמו המסגרות לקיום יחסי עובד-מעביד למינימום האפשרי והתאפשרה פגיעה בזכויות העובדים.
החל מאמצע שנות ה-80, החלו ממשלות ישראל להנהיג מדיניות של הפרטות, אשר הלכה והקצינה תוך אימוץ תפיסת עולם קפיטליסטית, המאמינה כי הפרטה היא הדרך היחידה להביא להתייעלות ולעמוד בתנאי כלכלת תחרות חופשית.
בעלי עסקים שואפים למקסם רווחיהם על ידי פיטורי עובדים, ולעיתים בשל הרצון להוזיל עלויות אף פוגעים בצרכנים באמצעים כגון: פגיעה בשירות, צמצום עלויות המוצר ופגיעה באיכותו. במדינת ישראל הופרטו כמאה חברות בכל התחומים: פיננסים, חקלאות, אוצרות טבע, תעשיות ביטחוניות ועוד.
נדמה שתהליכי ההפרטה, אשר תפסו תאוצה בימיו של בנימין נתניהו, מחייבים את כולנו לשאול היכן עובר הגבול, שכן עד כה ברור שהדרך בה התבצעו ההפרטות הובילה לא אחת לתוצאות עגומות מבחינות רבות, אך בעיקר בתנאי העבודה של העובדים, אשר תהליכי ההפרטה פגעו הן בתנאי עבודתם והן באפשרויות התעסוקה.
מדיניות זו, יחד עם "התייעלות" במגזר הציבורי: צמצום תקנים, הרחבת העסקת עובדי כוח אדם בשירות המדינה והעסקה בחוזים אישיים - הינה חלק מתפיסת עולמן של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים כשהמסר העיקרי הוא כי שבירת העבודה המאורגנת מהווה בסיס להתייעלות משקית פרטית וציבורית.
עם חקיקת חוק בריאות ממלכתי אשר הפריד בין ההסתדרויות לבין קופות החולים בשנת 1995, ירד מספר החברים בארגוני העובדים. עד 1995, מי שהשתייך לקופת חולים, בהכרח השתייך גם לארגון העובדים. ההפרדה שיצר החוק הפכה את החברות בארגון עובדים לוולונטרית ולנגזרת של שירותי איגוד מקצועי בלבד. וללא קשר לשירותי הבריאות.
עד אז, בהסתדרות היו רשומים חברים שבוודאי לא נזקקו לשירותיו של האיגוד המקצועי. מדובר על מעסיקים עצמאיים, עקרות בית, אנשי זרועות הביטחון, מקומות עבודה שאינם מאורגנים ועוד, אשר מתוקף עבודתם או אי עבודתם אינם משתמשים בשירותי האיגוד המקצועי. החל משנת 95 התחוור הלכה למעשה שיעור העובדים המכירים בחשיבות ההשתייכות לארגון עובדים. כאמור, 18% מכלל העובדים השכירים בישראל.
בד בבד, תהליך הגלובליזציה העולמי הביא לשינוי בכללי המשחק גם בישראל. שם המשחק הפך להיות כסף ובא לידי ביטוי בהסרת המכסים, בין היתר בשל חידושים טכנולוגיים והפיכת כל העולם למעין כפר גלובלי. כך הפכו ענפי המסחר, התעשייה והשירותים לבינלאומיים. תעשיות ומפעלים רבים הוציאו את עבודתם לחו"ל, למקומות בהם תנאי העבודה ירודים וזאת על מנת למקסם את הרווחים. ענפים שלמים, לרבות ענף הטכסטיל, כמעט ונמחקו מהנוף הישראלי. בנוסף, העובדים בעולם זה, שנחשפו לרעיונות של חופש ויזמות פרטית החלו לטפח רוח אנושית הזקוקה ליותר עצמאות וחופש פעולה בעבודתם.
מושגים חדשים נולדו בשוק העבודה, כגון: אאוטסורסינג, שימוש בקבלני כוח אדם, פרילנסרים ועוד אשר כל תכליתם להוזיל את עלות ההעסקה. שכן, האפשרות של מעסיק לשכור שירותים שיינתנו על ידי חברה מסוימת, אותם שירותים שעד כה התבצעו על ידי עובדיו, מהווה פתרון נוח ומאפשרת חיסכון בעלויות המתחייבות מכוח יחסי עובד מעביד, כגון: פנסיה, ימי חופשה, ימי מחלה, ביטוח לאומי ועוד.
יתרה מכך, התברר כי רבים מהעובדים המועסקים במסגרות אלו אינם מקבלים את שמחוייב על פי החוק: החזרי נסיעות, חופשות בתשלום ועוד. למותר לציין שבשל ארעיות עבודתם ואופי עבודתם לרוב אין הם מאוגדים בארגון עובדים.
לדוגמא: המושג "חוזים אישיים" נוצר משילוב אינטרסים של בעלי העסקים, המבקשים למנוע התאגדות מחד, לבין רצונם של העובדים לאינדיווידואליזם מאידך. העלייה ברמת השכלתם של העובדים כמו מייתרת עבורם את זכותם להתארגן.
מבחינתם, השוויון שמנהיג הסכם קיבוצי, יכול בעיקר לפגוע בהם. התפיסה הקולקטיבית של ערבות הדדית וסולידאריות פסה מהעולם. מה גם, שמקומות עבודה אשר מונים מספר עובדים קטן, חסרים כוח להתארגן שכן כוח המיקוח שלהם מול המעסיק הוא קטן. ניתן לראות כי מספר מקומות העבודה המאורגנים הולך ופוחת. כל זאת משרת היטב את המעסיקים.
ניתן להציג את מקרה נהגי "מטרודן" באר שבע. מדובר בחברה המונה 80 נהגי אוטובוס אשר ביקשו להתאגד בארגון עובדים כפי שמתיר להם החוק, בעיקר בשל תנאי ההעסקה ירודים. הנהלת חברת "מטרודן" לא הסכימה לחתום על ההסכם הקיבוצי והנהגים פתחו בשביתה במשך כמעט 5 חודשים – השביתה הארוכה ביותר במשק הישראלי.
על אף שהשביתה הייתה צודקת וחוקית, משרד התחבורה הפעיל בעיר חברת אוטובוסים אשר החליפה את מטרודן ורק מתן צו מניעה שניתן על ידי ביה"ד הארצי לעבודה הפסיק מעשה זה, אשר ללא ספק מהווה פגיעה קשה בחופש ההתאגדות ובזכותם של העובדים לשבות. בסופו של דבר, השביתה הופסקה בלא חתימה על הסכם קיבוצי.
צילום:שרון קנטור סנאי על חוט חשמל, ווסט הוליווד 2004 |
מקרה זה, שהתרחש לפני כשנתיים מעלה שאלות קשות על תפיסת יחסי העבודה וכוחה של התארגנות עובדים במדינת ישראל: האם התערבות הרגולאטור, כפי שנעשתה בדוגמא זו, החלישה את ועד העובדים או חיזקה אותו? האם תפקידו של גורם בלתי תלוי, במקרה זה הרגולאטור, להכריע לטובת כלל הציבור על חשבון זכויותיהם של מיעוטים? האם בהינתן כל זאת יש ערך לשביתות ולהתארגנויות עובדים? שאלות אלו מתחדדות בימים אלו, בהם אנו נחשפים למאבקי עובדים במערכת החינוך בבתי הספר העל יסודיים ובאוניברסיטאות.
מעבר לנסיבות שתוארו להלן, נשאלת השאלה, באילו מעשים נקטו האיגודים המקצועיים כדי לשמור על מעמדם ועל האטרקטיביות שלהם בעיני העובדים? האם האיגודים המקצועיים התאימו עצמם ואת השירותים אשר הם מעניקים לשינויים הרבים שארעו בשוק העבודה בישראל?
התשובות לשאלות אלה לא מבשרות טובות. ניתן לראות כי במדינות מערב אירופה ישנם עובדים רבים יותר המאוגדים בארגוני עובדים, ככל הנראה בשל השירותים הנוספים שנותן להם האיגוד. ישנם נושאים רבים אשר האיגודים המקצועיים היו צריכים לתת עליהם את הדעת: טיפול בביטוח פנסיוני לכלל העובדים, חתירה לתחומים חדשים כגון: היי-טק, טיפול בדמי אבטלה לעובדים במסגרת דמי החבר והתמודדות כלל עולמית משותפת של ארגוני העובדים מול אותם מפעלים ומקומות עבודה גלובליים, תוך ייצור נורמות כלל עולמיות בהעסקת עובדים. ייתכן והגדלת סל השירותים הניתן לעובדים, היה מעלה את קרנם של האיגודים בעיני העובדים.
כאמור, היחלשותם של ארגוני עובדים מהווה חלק ממגמה כלל עולמית. חלק מהממצאים שמעלים דו"חות העוני המתפרסמים מדי שנה קשורים, בין היתר, בהיחלשותם של ארגוני העובדים בשנים האחרונות. אנו עדים לתופעה בה אנשים עובדים נמצאים מתחת לקו העוני ואינם מצליחים לקיים עצמם בכבוד.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בישראל מעלים נתון מדאיג לפיו מחצית העובדים העניים עובדים במשרה מלאה. נדמה כי מדינת ישראל חסרה בחקיקה, יישום ואכיפה של חוקי העבודה - הם חוקי המגן. ככל שגדל מספרם של מקומות עבודה אשר אינם מאורגנים, אנו נוסיף לראות שחיקה מתמדת בשכרם ובתנאי עבודתם של העובדים במקומות אלה. מגמה זו, של היעדר ארגוני עובדים במקומות עבודה, תורמת בהכרח לנתונים הקשים העולים בדבר הפערים החברתיים.
