אמריקה עדיין לא כאן

הלשון העברית על כל משלביה ניהלה מאז ומתמיד דיאלוג ער עם שפות שכנות. בדרך כלל היו אלה שפות שדוברי העברית  חיו בין הדוברים בהן ודיברו בהן,  כמו הארמית בימי התלמוד והערבית בימי הביניים, וכן הרוסית, הפולנית, הגרמנית ועוד בעת החדשה. במקרים מסוימים הייתה זו שפת הכובש, כמו היוונית שהשפיעה על לשון חז"ל. היידיש, הלדינו ושפות יהודיות נוספות היו שפות אם.

צילום: שרון קנטור                               דלת, ניו יורק, 1998

במשחק השפות הזה הייתה האנגלית שחקן שולי. האנגלי הכובש של ימי המנדט כמעט לא השפיע על העברית. לכל היותר חדרו כמה מילים וביטויים לסלנג, כמו ג'ינג'י ומסטינג וגוזניק ופיפיטי-פיפטי, או ביטויי שפת המוסכים, או שפת הכדורגל. בדרך כלל עברו הביטויים והמילים מעין שיבוש מכוון ולכן נקרא שמם פּינגליש – פלסטיניאן אינגליש.

שנות השבעים הביאו לשפה הישראלית את האנגלית האמריקנית. היא לא הגיעה באמצעות דוברי האנגלית המעטים שהיגרו משם ולא השפיעו על השפה. היא לא הגיעה באמצעות חיכוך בלתי אמצעי של הישראלים עם החברה האמריקנית, שהיה אז בחיתוליו. היא הגיעה במעין תנועת משולבת בין תוכן לטכנולוגיה.

 התרבות האמריקנית במובנה הרחב הפכה להיות יותר ויותר גורם תוכן משפיע, וזאת בתחומים רחבים: תרבות הפנאי כולל מוזיקה ובידור, מקצועות חדשים ההולכים ומשנים את מפת התעסוקה, מעמדו המתחזק של עולם הפרסום, והאתוס הצרכני שתאם לעלייתו של המעמד הבורגני הישראלי. הטכנולוגיה המשתכללת במהירות אִפשרה העברת חומרים, עולם מושגים, טקסטים ומידע בדרך מהירה ומיידית.

 אמריקה הגיעה הנה באמצעות הקולנוע, הרדיו, הטלוויזיה, התקליטים ואחר כך הדיסקים, המחשבים, האינטרנט. במונחים היסטוריים זהו אכן כיבוש, אבל כיבוש שבו הכובש אינו צמא דם אלא לכל היותר תאב בצע, ואף אינו טורח לשלוח חיילים לארץ הנכבשת או לעולם הנכבש, ואילו הנכבש מטמיע בשמחה ובהנאה את השתלטות הכובש.

אנחנו קוראים לכך גם גלובליזציה, אבל הגלובליזציה טבועה בחותמה של ארצות הברית באופן כה מובהק, שהמילה הזו הופכת למכבסת שפה. העולם פועם היום על פי הלמות לבה של אמריקה, לטוב ולרע, ואנו בעיצומו של השלב ההיסטורי הזה, למרות שבאופק כבר מתקשרים העבים השחורות של העידן הבא. בהיבט הלשוני הפכה האנגלית-אמריקנית ללינגואה פרנקה, והחלה אף להתפתח שפה בינלאומית הקרויה גלוביש (globish), שהיא אנגלית בסיסית שבה משתמש כל מי שמבקש לשרוד ולהשתייך לעולם החדש.
*
המפגש הלשוני בין אמריקה לישראל הוא רב ערוצי. הערוצים האלה מוכרים בשפה בכלל, ואפשר לנתח באמצעותם השפעות של שפות רבות אחרות. היסוד המדהים והמטריד באמריקניזציה הוא הקצב והכמות. הערוץ הלשוני הבולט ביותר ההוא ערוץ השאילה הישירה, שאפשר לקרוא לו גם ערוץ as is, ביטוי שנשמע אף הוא לא אחת בשיח הישראלי. 

 עד שנות השבעים אפשר היה לשמוע נוסף על הפינגליש קבוצת מילות יסוד כמו אקשן וביזנס. העברית מלאה אמנם מילים לועזיות, אך חלקן הגדול היה דווקא בתצורה סלאבית, בעוד בסלנג שלטו היידיש והערבית. והנה פרצו בשנות השבעים ואילך לחיינו גדודים גדודים של מילים וביטויים באנגלית, והן בשימוש יומיומי, בעיקר בשפת הדיבור, אבל בהחלט לא רק.

האנגלית מובילה בתחום הברכות והגינונים, מ"היי" ועד "ביי" ו"סורי" ו"פליז". המתחלחלים ומתרעמים יאמרו "ג'יזס", "גאד", "או מאי גאד" ובשעת חירום יטו את הפועל "פאק". אופנות מתחלפות בקצב של "אין" ו"אאוט". כינויים אינטימיים נפוצים הם "דארלינג", "מאמי" ו"בייבי". לכל דבר ועניין יש היום "לוּק" או "טאץ'".

 הזמן מתחלק ל"פיפטיז", "סיקסטיז" ו"אייטיז", בשעות הפנאי יוצאים לשופינג ונופלים על דיל שהוא ממש קוּל, מבלים בוויקאנד  בצימר (דווקא מילה בגרמנית), ופוגשים שם סלבריטי, או שמא סלבּ. מילות סתם כמו "יו נואו", "בייסיקלי", "דפנטלי", "גוּד" ואחרות נמזגות בשיח הישראלי כאילו היו שם תמיד.
"אני אעשה לך את זה בנו-טיים".
"באמת? טֶל מי אֶבּאוט איט!" 
"אני ממש פֶד אַפּ ממנו".

במילון הסלנג המקיף שכתבתי יש כאלף מונחים מן הסוג הזה, ובספרי האחרון "הלקסיקון של החיים", המתעד שפות מיוחדות, האנגלית האמריקנית שולטת (שלא לומר שולתתתת) עוד ביתר שאת. השאילה הישירה מאנגלית נוכחת בשפת אנשי התקשורת, ההיי-טק, אנשי הבידור והמוזיקה, הצרכנות, העסקים.

אפילו בתחום הבניין והשיפוצים שבו שלטה הגרמנית, יש יותר ויותר מונחים באנגלית. בעוד תחום הכדורגל עבר מאנגלית לעברית, התחום שבו רצוי להצטייד במילון אל מול מסך הטלוויזיה הוא הכדורסל. האנגלית הישירה השתלטה על עולם המותגים הישראלי, מהוֹט ויֶס דרך קראנץ' ועד סלקום ואוראנג'.

קשה לשוטט ברחוב בעיר עברית כלשהו ולמצוא שם עסק בעברית. ברחוב שינקין התל אביבי כמשל, השמות באנגלית מהווים רוב מכריע. חלקם באותיות עבריות או בשתי גירסאות, עברית ואנגלית, כמו פריסטֶפּ, סקוֹרצֶ'ר, גריפ, גולְדפיש וארט מייק-אפ; ויותר ויותר באנגלית בלבד:  zoom, rave, stuff, urban, up cafe, scoop  ,b good. בעניין זה טרחה העיר תל אביב לתקן תקנה האוסרת על כך.
 

*
 

הערוץ השני הוא ערוץ תרגומי השאילה, שגם בו חלוקה פנימית. ערוץ אחד הוא מילים שהרחיבו משמעות באנגלית וזכו להרחבת משמעות דומה בעברית. חלקן ותיקות כמו "כוכב" במשמעות דמות בולטת (star), "משרד" במשמעות מיניסטריון (office); פעלים כמו "להכתיב" בהוראת לכפות (dictate), "לכסות" כיסוי עיתונאי (cover) ועוד.

 לאלו הצטרפה בעידן האמריקניזציה "כאילו" בהשפעת like, "משהו" בהוראת דבר מה בעל איכות או נוכחות מיוחדת בהשפעת something, ופעלים כמו לצרוב, לסרוק,  לגלוש, להוריד ועוד שהתרחבו לתחום המחשבים. "פעם" הפך ממילת זמן (פעם הייתי בתימן) למילת תנאי (פעם ש...), בהשפעת once. "תחת" הפכה מילת יחס נפוצה גם בעניינים שאינם מרחביים ("תחת ביקורת" בעקבות under control), ועוד ועוד.

תרגומי השאילה הנפוצים יותר הם תרגומי מטבעות לשון, צירופים כבולים, צירופים פעליים וכדומה. גם כאן היו כבר בשטח ביטויים כמו "לשבור את הקרח" (break the ice), "מפי הסוס" (the horse’s mouth from),  "רגליים קרות" ((cold feet   ועוד. החדירה המדהימה של אנגלית האמריקנית לעברית היא דווקא בביטויים מחיי היומיום, וכאן ההשפעה של הקולנוע ובעיקר סדרות הטלוויזיה מובהקת.

איך אתה?  How are you?
אני יכול לחיות עם זה.  can live with it    I 
אני לא מאמינה!   don’t believe it I
יכול להיות יותר טוב  could be better 
חייבת לזוז  have to be moving along
בכל מקרה    in any case
תן לי צלצול  give me a ring  
ועוד ועוד.

בחבורה הזו משחקים תפקיד כמה פעלים, שבהשפעת האנגלית זכו מעתה לחבור לכל דבר ועניין, ובראשם "לקחת" ו"לעשות".  בעקבות "לקח בחשבון" הוותיק  (take into account) פרצו לחיינו המוני צירופי "לקח".
קח את זה בקלות take it easy
קח את הזמן שלך take your time
ולאחרונה גם לקח מקלחת, לקח שיעור, לקח אחריות ועוד.
עשה, ובאנגלית בשתי גירסאות: do ו-make, פלש אף הוא לכל חלקה טובה.
עשית לי את היום.
עשה את כל ההבדל.

עשה חברים (make friends), עשה שכל(make sense) , עשה כאילו (make like), וגם בתחום הסמים, שבו התפתחה שפה עשירה עד מאוד, גם היא בכיוון האנגלי:
"אני עשיתי קוֹק?" (כותרת בספורט הארץ, 4.11.07).

הצעקה האחרונה בתחום היא הפועל "הרגיש", המשמש באנגלית גם בהוראה פעילה (אני מרגיש, I feel) וגם בהוראה סבילה (זה מעורר הרגשה, it feels). ממנו נולדו יצורים כמו "זה מרגיש לי", "זה מרגיש כמו..." ואחרים.

ערוץ נוסף ויצירתי במיוחד הוא יצירת פעלים עבריים משורשים הנגזרים ממילים באנגלית. הדרך הזו חלה על שפות משפיעות אחרות, כגון ערבית (לפשל), יידיש (לפרגן), גרמנית (לדקלם), ומוכרת גם מאנגלית מהתקופה הטרום-אמריקנית בפעלים כמו להבריש, לסמפט, לבלף, לפנטז,  לדסקס ועוד. התחומים החדשים גררו פעלים חדשים לרוב.

מתחום ההיי טק והאינטרנט: לפרמט (to format) , לקנפג ,(to configure) לסמלץ (to simulate), להקליק, לצ'וטט, לסַמֵס ועוד.
מתחום המוזיקה והפנאי: לדג'ות (בעקבות d.j.), למקסס ,(to mix) לזפזפ, לברמן, וכאמור, מדובר בדוגמיות.
 

*
 

השאלה היא, כמובן, אז מה. והתשובה אינה פשוטה. זעקות שבר כנגד התפתחויות דינאמיות בשפה אינן מועילות, וברוב המקרים הזמן מציג אותן במערומיהן. יש לשפה, נכון יותר, לדוברים ולכותבים, סדר יום נסתר של איזון בין הקיים והמתחדש, בין הלוז של העברית לבין השפות המשפיעות עליה ומשנות אותה. נשמעת לאחרונה טענה שהעברית כבר אינה שפה שמית, אלא תערובת שיש לנסח את כלליה מחדש, אך דווקא הדוגמאות שהבאתי אינן מעידות על כך. תרגומי שאילה הן דווקא תהליך הפוך של הטמעת השפה החדשה בצורות העבריות, והפעלים החדשים הן דווקא החדרה של שפה זרה למבנה שמי-עברי. האנגלית משפיעה גם על מבנים תחביריים ("זה מאוד יפה", "אני לא חושב"), אך השפעה כזו יכולה לבוא גם משפות אחרות (כמו "מה נשמע" מהיידיש, ו"יצא גבר" מהערבית), והיא אינה מאיימת על השפה. אני אינני אוהב את "זה מרגיש לי", אבל גדל כבר דור שלם הסבור שהביטוי לקוח מן השיחה בין אברהם ליצחק בדרך לעקידה,  או לפחות מפולמוס עתיק בין בית הלל לבית שמאי. מעבר לכך, עדיין לא ברור מה מכל זה יישאר. אנחנו יכולים לסכם היום את השפעת היידיש על העברית, ששיאה היה לפני שמונים שנה ויותר. השפעת האמריקנית היא התרחשות עכשווית דינמית, וייקח זמן (!) עד שנוכל לבור את הקבוע מן החולף.

האם יש מעבר של תכנים באמצעות השפה, האם היא מעצבת תרבות? בתחומים החדשים שציינתי השפה והתרבות מגיעים בחבילה אחת. תרבות המוזיקה מגיעה עם מילון בילט אין. עולם הפרסום מגיע עם מילון בילט אין. האם זה שונה מעולם המוזיקה הקלאסית המגיע עם מילון בילט אין, באיטלקית? בכל מקרה, ברור שאם לא היה ביקוש לתחומים אלה, שפתם לא הייתה חשובה. האמריקניזציה, עם כל חשיבותה והשפעתה של השפה, אינה מתחילה בשפה.

ובכל זאת אני רוצה לומר דבר מה שאינו בהכרח לשוני בעניין האמריקניזציה. התרבות הישראלית היא תרבות תחת השפעה (!) מאז היווסדה. החזון הציוני לא הביא אתו הוראות הפעלה ונוסחה בדוקה לניהול החיים הציבוריים, התרבות והשפה, וזאת עם כל הכבוד לחזונו המפורט של הרצל. לאמריקניזציה קדמו רוסיזציה, פולניזציה, גרמניזציה, ערביזציה וצרפתיזציה, וזו רשימה חלקית. ובכל זאת אני מאמין בגניאולוגיה יהודית-ישראלית הלובשת ופושטת צורה, והיא הגנאולוגיה השבטית. בכל תהפוכות חיינו כאן מאז העליות הראשונות נשמר אינסטינקט שבטי-קולקטיבי, או בנוסח ששמעתי רק לאחרונה בשידור בערוץ עשר: "יש את המינגלינג של הביחד". לאלה נוסף חוסר פורמליות מובנה הנובע מאותה גניאולוגיה, ומחוזק באופי הים תיכוני, שהרי הים-תיכוניות היא רכיב הכרחי בהוויה העברית-ישראלית.

מכל הבחינות האלה אמריקה איננה כאן. אני חוטא כאן בהכללות אך לעיתים אי אפשר בלעדיהן. באתוס האמריקני ימשיך לדהור פרש בודד אל המערב, ומערכת היחסים החברתית בנויה על גינונים פורמליים שנועדו לכסות על שייכות רופפת בין קבוצות ובתוך משפחות, והיא כה שונה מהישראליות, ווֹטאֶבֶר איט מינס. האמריקניזציה היא עדיין השתלה של גוף זר בחברה הישראלית הכאוטית. כפי שהאנגלית לא שינתה עדיין את השפה העברית שינוי של ממש, גם בהיבטים הרחבים יותר של אופי התרבות והחברה, אמריקה עדיין לא כאן.

צילום: שרון קנטור            The Elvis Presley game 1996

 
חתיכת עוגה 
שוקי, ביזנסמן מרעננה,  אשתו בובי, קלינאית תקשורת, בנם  צוצי ובתם נונה חוזרים משליחות בארצות הברית.
"מאם, אני לוקח מקלחת, או קיי?".
"אוקידוק, צוצי, רק תשלם קצת תשומת לב".
"לשלם תשומת לב, מאם?"
Just pay attention", שלא תרטיב את הרצפה!"

"היי דד, לקחתי היום מבחן גיאומטריה. היה צונן".
"צונן?"
"קול, כאילו, מגניב כזה".
"נהדר, נונה, אני בטוח שעשית גדול".
"כאילו דה? היה חתיכת עוגה".
"חתיכת עוגה?"
"פיס אוף קייק, למה מה קרה?"

"שוקי, איך העבודה החדשה מרגישה לך?"
"שום דבר לכתוב עליו הביתה".
זה בטח עושה אותך כועס".
לא ממש.  תגידי בובי, קיבלת מהדיזיינר את ההצעה לשיפוץ?"
"קיבלתי".
"נו? מחזיקה מים?"
"אני לא יודעת, היא לא עושה לי שכל".
"שמעי, פעם שנחליט על פאנטהוז זה יעשה את כל ההבדל".
"אני מנחשת שאתה צודק".

כן. זה אנחנו. חבר המתרגמים בעם. שומעים, מתרגמים, ועכשיו זה שלנו, עברית צרופה. אמריקה זה כאן. רואים סיינפלד, סקס והעיר הגדולה, חברים, ומתרגמים. קלינט איסטווד אומר :go ahead, make my day, אנחנו מתרגמים: "עשית לי את היום!" "לייק" הנשמע בכל פינות מנהטן הופך ל"כאילו", ממורדות שינקין ועד למרגלות דיזנגוף סנטר. הצעקה האחרונה היא הבלוגים באינטרנט, שם מספרות לנו בנות העשרה על חייהן.

הקשיבו למשפט הבא. שירה צרופה:
 "אני לייק סו סורי פיפל שלא עידכנתי מוצ'ו טיים אבל דההה לייק יש לי לייף".
אתה הבנת את זה, אליעזר? 
(מתוך "אין עלייך, אחותי", מופע משותף עם דורי בן זאב)
 
נערי הבועה
שני בחורים קרחים עם עיגולדים עומדים מתחת למגדל ברמת החייל.
"הצלחת לקנפֶג את הבּיטים של הסוֹפטוֶור?"
"לא ממש. אני פשוט פְרסטרֵייטד. לא מצליח לקמפֵל את הפרוגרָמינג של המֶמוֹרי".
"אז מה אתה עושה?"
"אני מפרמט ואחר כך מדגטץ, אבל  יש בעיה עם הקונטֶנט. יש לך רעיון?"
"תסמלץ".
"סימלצתי".
"אז תרפרש".
"רפרשתי".
"אז תטסטס את הריסוֹרסים ותציף ריפוֹרטים ליוּזֶרים של הקַסטוֹמֶר בְּרזולוציות".
"השתגעת? הקסטומר ימַרדר אותי".
"אה?"
"נו, איך אומרים, ירצח אותי. הוא משוגע".
"אז תלך לוי.פי. ותגיד לו שיש בעייה עם הסי.פי".
"הוא יצעק עלי, יגיד לי בי.טי.בי.".
"אז  תגיד לו בי.טי.סי.".
"אז הוא יזרוק עלי פי. סי. של אייץ'. פי. ויפוצץ לי את הפי. די. אמ."
"אה?
"פרצוף דורש מכה".
"אז תעשה לו אר. אן. בי. זד."
"אה?"
"ראסיה, נוגרה ובוקס בצלעות".
"כפרה עליו!"
"אתה יודע מה, יש לי סולושן יותר טוב".
"מה בראש שלך אחי?"
"תדלוור לי את הדוקומנטים, סע לסיני ותשטוף ת'ראש".
"לא יכול, אחי".
"למה מה?"
"זד. אס. אייץ'."
"אה?"
"צו שמונה. יאללה ביי, כפרה".
(מתוך "מדברים צפוף", מופע עם שחקנים בעקבות "הלקסיקון של החיים")