תקציר: "אמא אמריקה מתגלה כאמא מספיק טובה. השכלה, לימודים אקדמאים, סטאטוס ויוקרה בצד מימון לארגונים, ידע ומומחיות בתחום ארגוני החברה האזרחית. הכול על מגש של כסף, פעם בתיווך השגרירות האמריקאית בת"א, ופעם בתיווך ארגונים כמו הקרן החדשה לישראל. שנים רבות עברו עד שתדמיתה של אמריקה בעיני הערבים בישראל השתנתה או ליתר דיוק התפצלה לשתיים, אנשים רבים בציבוריות הערבית גמרו הלל על ברית המועצות ה"פרו-ערבית" ה"מתקדמת" "שוחרת החירויות עלי אדמות", כשבצד השני לא הייתה בפיהם מלה טובה אחת על אמריקה ה"מופקרת", "השטן הגדול"! אמריקה היא סיפור שאהבנו לשנוא. והנה אמרתי, קחו את אמריקה, הצלחה בכל קנה מידה אלא שהצלחה זו כשלונה המוסרי גלום בה...".
באחד הימים הגעתי לארגון ערבי לשינוי חברתי במשימת מתן יעוץ ארגוני. עוד בשלבים המוקדמים של הפגישה, חלק מהדיון נעשה בשפה האנגלית. בהמשך, גיליתי שחמישה משבעת הנוכחים היו בוגרי אוניברסיטאות בארה"ב.
חמישה נשים וגברים, נציגי דור חדש של משכילים ואינטלקטואלים ערבים בישראל, הרוכשים את השכלתם במוסדות אמריקאיים. יותר ויותר צעירות וצעירים אורזים את מזוודותיהם, עוברים חקירה משפילה בנמל התעופה ועפים מחבל ארץ זה כדי לרכוש מקצוע או השכלה מעבר לים, במיוחד באמריקה. לאוניברסיטאות במדינה זו יצא שם טוב, המקנה מוניטין וסטאטוס אקדמאי מוערך במיוחד.
גם מענקי לימודים לא חסרים ובנדיבות, לתואר שלישי וגם לפוסט-דוקטוראט. דור של אקדמאים ערבים מישראל, מבית היוצר האמריקאי, חוזר ארצה לחפש את מקומו כששפתו האנגלית מחליפה את השפה העברית בחיבורה היום-יומי עם הערבית. והשפה היא בהחלט לא רק אוסף המילים, או שלל האסוציאציות, אלא מבנה של תרבות ומכלול של רעיונות ומשמעויות.
דור שלם הצליח להיפטר מלפיתתה של הגמוניה עברית לטובת הגמוניה אנגלית-אמריקאית. כאילו גמר אומר לא להיתפס למודרניות הישראלית דרך השפה העברית והסוציאליזציה באוניברסיטאות ישראליות, אלא להרחיק טוס עד צפון אמריקה כדי להתחבר לטבורה של המודרנה, של החדשנות ממקורותיה.
הרי המודרניות הישראלית מועתקת מהמודל האמריקאי ולא בהצלחה יתירה, אז עדיף לא להישען על החיקוי כל עוד ישנה אפשרות לקבלה ישירות בטובות שבאוניברסיטאות שם,. כשהשגרירות האמריקאית נצפית מסייעת בקבלת המלגות ובסלילת הדרך עד אותו קמפוס נחשק.
סוף סוף, יצא שם טוב לאמריקה, לאחר שנים של "אמריקה מצורעת" בעיני הערבים בישראל. לשם הטוב הזה ישנה עוד סיבה טובה. ארגוני החברה האזרחית הערבים, או כאלו המשותפים ליהודים וערבים, ממומנים ע"י קרנות בארצות הברית. שנים רבות היו קרנות אלה מקורות המימון העיקריות לארגונים אלה.
נציגיהם נוסעים לפחות פעם בשנה אם לא יותר לערי ארה"ב לשכנע את התורמים הפוטנציאלים בכדאיות תרומתם לארגון או לפרויקטים שארגונים אלה יוזמים. ולא אחת, משלחות מאורגנות של התורמים האמריקאים מגיעות הנה לסיורים בין הארגונים ולפגישות עם נציגיהם ופעיליהם.
קשה למצוא פעיל מרכזי, מנהל ארגון או מגייס כספים של ארגון ערבי ראוי לשמו, שלא ביקר במשכני הקרנות ובאולמות התורמים בארה"ב. כסף אמריקאי טוב זורם לחברה הערבית דרך הארגונים לשינוי חברתי ושלל הפעילות שלהן. אמריקה נצפית כאן כמי שמתקנת את אשר המדינה קלקלה במדיניות האפליה והקיפוח.
יתירה מזו, פעילים רבים רכשו את התמחותם בעבודה ארגונית, לרבות בתחום זכויות האדם במוסדות אמריקאים. אין פלא, אם כך, שחלק מהדפוסים האמריקאים חדרו אל דרכי העבודה בארגונים ערבים כאן. למשל, בשאלת מדידת ההצלחה, הערכת הפרויקטים. השיח הארגוני מתקרב להיות אמריקאי.
לא פעם מגיעים מומחים למיניהם בתחום החברה האזרחית מארה"ב כדי להרצות או לקיים סמינרים מודרכים כאן. סמינרים אלה בדרך כלל מלאים עד אפס מקום ואף לא מצליחים להיענות לביקוש ההולך וגדל.
אמא אמריקה מתגלה כאמא מספיק טובה. השכלה, לימודים אקדמיים, סטאטוס ויוקרה, בצד מימון לארגונים, ידע ומומחיות בתחום ארגוני החברה האזרחית. הכול על מגש של כסף, פעם בתיווך השגרירות האמריקאית בת"א, ופעם בתיווך ארגונים כמו הקרן החדשה לישראל. שנים רבות עברו עד שתדמיתה של אמריקה בעיני הערבים בישראל השתנתה, או ליתר דיוק התפצלה לשתיים.
שמה של אמריקה נקשר שנים ארוכות עם הכוחות הקונטרה-מהפכניים בעולם. היא נתפסה בעיני דורי ובעיני אלה לפנינו כאויבת העמים והמהפכות, לרבות המהפכה הפלסטינית ותנועות השחרור הערביות. בקלות הטלנו עליה את האשמה לדיכוי הכוחות המתקדמים בעולם הערבי. ובקלות יתירה שיננו את השירים בגנות אמריקה שכתבו משוררים ערבים כאחמד פואד נג'ם המצרי או שזמרי האידיאולוגיות השונות שרו באירועים פוליטיים.
מה לא כתבו ושרו בגנות המפלצת, "ראש הנחש", "מקור כל רע בעולם"! כוחות הקִדמה הערבים ואלה מהם בתוך ישראל היו ב"צד המהפכני", ה"מתקדם", ה"צודק" של העולם נגד אמריקה ומה שהיא מסמלת. אנשים רבים בציבוריות הערבית גמרו הלל על ברית המועצות ה"פרו-ערבית", ה"מתקדמת", "שוחרת החירויות עלי אדמות" כשבצד השני לא היה בפיהם מלה טובה אחת על אמריקה ה"מופקרת" "השטן הגדול"!
לאמתו של דבר, חלק מהאנשים ממשיכים להמשיג את אמריקה על משקל העבר, ולהפיל עליה כל תיק אפל ושפל. לאחרונה אף כתב אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית מאמר המשבח תפיסה מיושנת זו, ומצהיר שהוא יתייצב לעולם נגד אמריקה ולצד כל מי שמתנגד לאמריקה. אמריקה היא סיפור שאהבנו לשנוא. ומתברר שעד היום ישנם אנשים שמוכנים להמשיך לשנוא במלוא הקצב.
השנאה לאמריקה באה מכמה מקורות. היא נתפסת כמי שמסייעת למשטרים הערבים המושחתים נגד העמים הערביים. תומכת ללא לאות בדיקטטורות הערביות ומעמידה פנים של שוחרת חופש ודמוקרטיה. כובשת את עיראק וממיטה אסון על עמיו, מאיימת על המשטר בסוריה, מנסה להשליט סדר אמריקאי "פאקס-אמריקאנה" וסדר חדש במזרח התיכון"! יתירה מכך, אמריקה ממשיכה לתמוך בישראל ללא תנאי ובכל דרך אפשרית ולהגן על מדיניות הכיבוש והדיכוי שלה בכל פורום בינלאומי.
כאן אנו מגיעים לאותם יצרים טבעיים בלתי נאורים בלשון המעטה. כל מי שמצדד בישראל, מסייע לה ומגן עליה, נתפס בעיני חלק מהערבים בישראל כשנוי ודחוי. כל מי שנושא באחריות למצב האומה הערבית, לרבות העם הפלסטיני, נחשב למקור כל רע וכתובת מתאימה לאש וגופרית. הדבר לובש לפעמים צורות קומיות, כגון היעלמות ישראל מ"שיח הכעס".
הכל מתנקז באמריקה "אם כל הרעות". הטיה בלתי מודעת של תחושות הדחייה והכעס על ישראל ומדיניות הכיבוש והדיכוי לעבר הציר האמריקאי. ועוד, הכעס המובן נגד המשטרים הערבים, נגד אזלת ידם של שליטים וממשלות להחזיר את הכבוד האבוד של האדם הערבי, לרבות הערבי כאן, מופנים נגד אמריקה, או נגד האימפריאליזם האמריקאי בימים עברו!
והנה קמה אמריקה מעפר תדמיתה זו. מנפצת את המסגרת של תמונתה בעיני הציבור הערבי כאן ומפצלת את נוכחותה במרחב התודעתי לשניים. בחלק הראשון, תמונתה הישנה עתיקת היומין של "ממלכת הרוע" או הרוע בהתגלמות, "אויבת העמים"? בחלק השני, אמריקה של כוחות אזרחיים, קרנות וארגונים, אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה, מקורות מימון ותמיכה מקצועית, של אינטלקטואלים ביקורתיים ושיח של זכויות ומוסר.
ניתן לקבוע, שלאחרונה הצליחה אמריקה, או הערבים בישראל, או שניהם יחד ליצור שתי תדמיות, או שתי אמריקות, אחת של הבית הלבן וטרקליני הממשל, והיא נחשבת כמובילה את "כוחות השחור" בעולם, ואחת של החברה האזרחית ומשאביה הרצויים המייצגת את כוחות האור והמוסר בעולם.
אנשים מן השורה כאן בישראל העברית רוצים לשבח דבר מה ואומרים "או...אמריקה" כחלופה לא פחות טובה מאמירת "עשר"! קשה לי לשלול את סיפור ההצלחה האמריקאי הזה לאור הספרות המשפטית החוקתית הענפה שמקורה באמריקה, והספרות היפה שנכתבה שם והגיעה אלינו בתרגום או במקור, ועוד שלל של פילוסופים ביקורתיים ומסות מאירות עיניים ומרוממות רוח.
גודל בצד הישגים בכל תחום אפשרי, כוח ויוקרה בצד עוצמה ונוכחות כובשת של שם ומשמעויותיו. ובכל זאת, מצאתי את עצמי כמרואיין בתחנת טלוויזיה מקומית מסביר את הדיאלקטיקה של הערכים, של הישות הפרטיקולארית של האדם, של כלל האנושות.
והנה אמרתי, קחו את אמריקה, הצלחה בכל קנה מידה, אלא שהצלחה זו, כשלונה המוסרי גלום בה. לא ניתן לשכוח שאמריקה של היום קמה במחיר קשה מנשוא, ג'נוסייד מזוויע באוכלוסיית הילידים תוך כדי החרבת עולמות ותרבויות עתיקות ורוחניות, אפליה ודיכוי האפריקאים שהגיעו במסגרת סחר עבדים ומוסד העבדות הנודע לשמצה!
וכאילו לא די בכך, אמריקה של כוח ועוצמה צבאית הששה להתנפל על כל מהפכה ותנועת שחרור עלי אדמות, באמתלה של הכורח בעצירתו של השד האדום הקומוניסטי. זוועות נוראיות נעשו בשם הקומוניזם והסוציאליזם, זוועות לא פחות מבעיתות אירעו בשם המאבק בקומוניזם!
לכל סיפור הצלחה, גם האירופאי והסיני כעת, ישנו צד אפל, כשל מוסרי מהדהד! ולכן, תדמיתה של אמריקה עבורי תמיד תהיה מחולקת לשניים, וסבורני שגם בעיני הערבים האחרים בישראל! זו של כוח משחית כל חלקה טובה, וזה של רעיון הזכויות והחברה האזרחית הטובה.
