תקציר: הדינאמיקה של ארצות הברית מעוררת גירויים כמעט ארוטיים להלבישה במדי האימפריה הרומית ולדחוס אותה לתוך המשבצת הלא מחמיאה של אימפריה בגסיסתה. ההיסטוריה אמנם אינה חוזרת על עצמה, אך היא מייצרת תקדימים אשר מהם אין להתעלם. אם לשפוט לפי תקדימים אלו, הברית בין הארצות של אמריקה הצפונית הינה תופעה זמנית אשר תתפרק בחמישים השנים הקרובות, בקצב ובדינאמיקה שיקבעו על פי הידרדרות מעמדה בעולם.
בשנת 476 לספירה הודח מכיסאו הקיסר הרומאי האחרון (של המערב) רומולוס אוגסטולוס. הוא הורד מכסאו על ידי גנרל רומאי, צאצא למשפחה מהגרת. למרות שהאירוע התרחש בסוף המאה החמישית, נפילתה של האימפריה הרומאית החלה מספר מאות לפני סופה הרשמי. האימפריה הרומאית עברה מספר תהליכים ארוכים ולא טראומטיים בדרך להתפוררות מוחלטת.
גם בימינו, מנסים חוקרי התקופה להבין את טיבה האמיתי של האדמיניסטרציה הרומית בארבע מאות השנים הראשונות לאחר הספירה. העובדות אינן מעטות ביחס לתקופה כל כך עתיקה, וכן התמונה ברובה שלמה וברורה. האימפריה נפלה הרבה לפני שהיא הייתה מודעת לנפילתה. בזמן שהפרנקים כבר נגסו בגליה (צרפת), האי הבריטי אבד לסקסונים ולאורך הריין והאלבה לחצו עמים על גבי עמים, איש לא חלם כי יבוא יום והאימפריה הרומית תעלם מעל פני השטח.
בשנת 410 לספירה נשדדה רומא על ידי אלריקוס ולוחמיו הויזיגותיים (עם ברברי ממוצא גותי שסיים את נדודיו בחצי האי האיברי). אנשי התקופה אמנם תיארו את המאורע כאסון אפוקליפטי וקטסטרופאלי, אך לא הפנימו כי חילול כבודה של רומא הוא שלב אחרון ואסתטי בקריסתה הסופית.
הדינאמיקה של ארצות הברית מעוררת גירויים כמעט ארוטיים להלבישה במדי האימפריה הרומית ולדחוס אותה לתוך המשבצת הלא מחמיאה של אימפריה בגסיסתה. ההיסטוריה אמנם אינה חוזרת על עצמה, אך היא מייצרת תקדימים אשר מהם אין להתעלם. אם לשפוט לפי תקדימים אלו, הברית בין הארצות של אמריקה הצפונית הינה תופעה זמנית אשר תתפרק בחמישים השנים הקרובות, בקצב ובדינאמיקה שיקבעו על פי הידרדרות מעמדה בעולם.
על פני השטח ארצות הברית איבדה לחלוטין את האטרקטיביות שלה בפני מעריציה בעולם כולו. מדינות שהיו מוכנות להמיר את חסדיהן ותמימותן הלאומית בעבור סניף של מקדונלד'ס מנסות כיום את מזלן בניגוח שליטת העולם, כטורפים קטנים ועלובים המנסים את מזלם מול לוויתן גווע שאינו יכול להתגונן.
המושג "אמריקה" כבר לא מייצג ניצחון מוחלט, יופי מוחלט ושלמות מוחלטת. הדגל האמריקאי כבר לא מפאר מותגי אפנה ועיצוב כבעבר ונשיאה של האימפריה האמריקאית הוא מושא ללעג ולקלס בפי כל(שלא לדבר על חוסר האהדה לה זוכה הדולר – מטבע שפעם סימא את עיניו של העולם).
למרות הקלות שבאנלוגיה ההיסטורית, עלינו להיות ערניים לשוני המהותי בין האימפריה הרומאית לאימפריה האמריקאית. האימפריה הרומאית הייתה עובדה גיאוגרפית ברורה מאוד. היא התקיימה על גבולותיה והגדירה את עצמה לפי מיקומם וטיבם. במקומות בהם לא ניצבו חייליה היא לא שלטה, ומקומות בהן שלטונה בגבולות היה רעוע הזיקו לתפקודה בפועל.
האימפריה האמריקאית היא שילוב של שלטון גיאוגרפי, שלטון כלכלי ושלטון תרבותי - ספקולטיבי.
השלטון הגיאוגרפי מתפרש על אחיזה בחלקה הצפוני של יבשת אמריקה וכן שתי מדינות במזרח התיכון – אפגניסטן ועיראק. אין עוררין על כך שאחיזתה של ארצות הברית בשתי מדינות אלו אינו יציב ואינו מובטח, ויותר מכך אינו רצוי על ידי המדינות הנשלטות וכן בקרב חלקים נרחבים מהעם והשלטון האמריקאי.
לעומתו, השלטון הפיזי בארצות הברית עצמה הוא "עקב אכילס" בדיוק מתוקף היותו מבצר האם החסון והבלתי חדיר – לפחות עד לשנת 2001. איש אינו מעלה על דעתו כיבוש או חדירה של כוחות זרים לגבולותיה של ארצות הברית ורק משום כך מספיקות פעולות נקודתיות, כגון הפיגוע במגדלי התאומים, על מנת לערער את ביטחונם של תושביה וכפי שנוכחנו לראות גם של מנהיגיה של האומה האמריקאית.
השלטון הכלכלי הוא הרחב והמבוסס ביותר של האימפריה האמריקאית. תלות אובססיבית של מרבית מדינות העולם המביאה באופן טבעי לניסיונות מתמשכים ועקשניים להתנתק מחבל הטבור האמריקאי, שכן, בתמורה לתמיכה כלכלית, אמריקה ידעה תמיד לדרוש את שמירת האינטרסים שלה, בדרכים שלא עודדו את המדינה הנתמכת להמשיך ולהישען על המדינה התומכת.
בעיוורון מתנשא, האמריקאים לא ניסו להפנים אף פעם את אופיין המדיני של המדינות אותו כלכלו, ולמרות שזוהי זכותו של המממן, כל זמן שהוא רוצה להאריך את כהונתו על כס מלכות העולם, ראוי שייקח בחשבון גם את מאוויי הנפש של נתיניו.
הפגיעה העיקרית במונופול הכלכלי של אמריקה הוא המטבע האירופי. מדינות כאיראן, אפגניסטן וצפון קוריאה (האם זה מקרי?) עברו מיד להתנהל אל מול המטבע של המיני-אימפריה, שכעת בהיותה קטנה ובלתי מזיקה היא בוודאי נוחה יותר כמקור להלוואות וערבויות.
השלטון הספקולטיבי האמריקאי הוא השטח האפור. הוא בנוי מרשת מורכבת ומסועפת של הסכמים סודיים – וגלויים – המושתתת על חיזוי העתיד ושמירת אינטרסים הדדיים. הדלק של המערכת הזו הוא הרצון העז של כל מדינה להיות בצד ה"חזקים".
לאחר עשרות שנים שמערך זה היה חסוי וסודי, ונוהל בעיקרו על בסיס אינטרסים זמניים של האימפריה במקום זה או אחר, מתגלה כיום תמונה של חוסר יעילות מכריע בניהול מדיניות החוץ של ארצות הברית. בצילה של המלחמה הקרה, ארצות הברית לא מנעה מעצמה התערבות בכל סכסוך ולו הקטן ביותר. בכל מקום בו רעמו התותחים ידעה האימפריה לגזור את הקופון שלה.
תוצאת המדיניות הספקולטיבית של ארצות הברית הביאה את שני נשיאיה האחרונים לעמוד בפני מצבים מביכים של התמודדות עם האמת המכוערת על דריסת היד של מדינתם בסכסוכים שלא נגעו ולא היו יכולים לגעת לשלטונה. אותה אינרציה שנולדה בתום מלחמת העולם השנייה, המשיכה להתנהל לפי ה – by the book – האמריקאי עד לכדי התנהלות סכיזופרנית כדוגמת מערכת היחסים המוזרה של ארצות הברית עם הטרוריסט בן לאדן.
בעוד שבשטח הגיאוגרפי והכלכלי יכולה ארצות הברית לנסות – יש הטוענים כי לשווא – לפתור את הבעיות על ידי כיבושם או שחרורם של שטחים, והחלתן של תוכניות כלכליות בנפחים שונים, האלמנט התרבותי- ספקולטיבי הוא אבסטרקטי ושייך לנושא שאינו מדעי ,קרי: הפסיכולוגיה של העמים.
למזלה של האימפריה הרומית ונתיניה, הפסיכולוגיה פותחה למקצוע אלף וארבע מאות שנים לאחר נפילתה. ארצות הברית מתמודדת כיום עם תחושות קיפוח ותסכול של עמים ומדינות אותן לא הייתה מסוגלת, ולא תהיה גם בעתיד, להבין ולפרש.
למרות שחלוקת העולם לראשון, שני ושלישי, אינה עבודה פרטית של ארצות הברית וראשיתה בכיבושים האירופים של המאה החמש-עשרה, אך סביר להניח כי הדבר אינו מעניין את נתיניו המדוכאים של העולם, ועל אחת כמה וכמה את אירופה המעדיפה להדחיק את התקופה בה עסקה בדיכוי ובכיבוש.
הזווית הישראלית - וכישראלי עלי להודות שהיא גם הזווית החשובה והמעניינת יותר מבחינתי – יכולה לנסוך בנו תקווה המהולה באדים קלילים של ייאוש.
ראשית, בניגוד לאימפריות האחרות ששלטו בעולם, הפעם למדנו, לפחות במאה שנותינו האחרונות, כי הטיית חסד ונאמנות ל"רומאים" אינה בהכרח פשע כנגד העם והאומה. לנוכח שיתוף הפעולה הפורה בין ארצות הברית וישראל לאורך שנות קיומה של המדינה, עולים לא מעט הרהורים לגבי היחס העוין של העם היהודי לבריטים, לרומאים וליוונים.
מי יודע אם יתר סובלנות ביחס לדרישות הרומאיות היה מונע אלפיים שנות גלות וסבל (שלא לדבר על מערכת היחסים עם השלטון הבריטי בישראל שלפני קום המדינה, אך אלו הם באמת שעשועים פנטסטיים על לוח המשחק של ההיסטוריה).
אך הנאמנות הישראלית לארצות הברית מתגלה כחרב פיפיות כאשר מנסים לתאר עולם בו ארצות הברית מאבדת את הבכורה, ויחד איתה שרשרת המדינות הקשורות אליה בחבל טבור העשוי מפלדה. ההגינות ההיסטורית דורשת התייצבות נטולת היסוסים לצידה של מגינתנו הגדולה באש ובמים. התייצבות בעלת רבדים שונים ומורכבים גם בשל הנוכחות המסיבית של יהודים תומכי ישראל בכל מנגנוני השלטון האמריקאי ובקרבו.
השכל הישר דורש שינוי קונספציה היסטורי בתפיסת יחסי החוץ של מדינת ישראל והוצאתם לפועל של הסכמי שלום ובריתות עם מספר רב ביותר של מדינות מכל רחבי העולם. למרות הסימפטיה והכרת התודה של מדינת ישראל לעמו ומנהיגיו של הדוד סם, האינטרס הלאומי הראשון במעלה של מדינת ישראל הוא קיומה ושגשוגה בתוך משפחת העמים, יהיו אשר יהיו.
הערה אישית:
בכל פעם שאני מרשה לעצמי להשתעשע עם דברי ימי עולם באופן היסטורי-פואטי שכזה, מתגלה לעיני חוסר הפרופורציות שבפיסת אדמה זו או אחרת בדרך להסכם שלום כזה או אחר. למרות חרדת הקודש שקיימת גם בי לנוכח מדינת ישראל ואדמתה, חזיונות אימים כמו שינוי מאזן הכוחות הבינלאומי מציבים את יהודה ושומרון, הגולן ואפילו, רחמנא לצלן, מספר שכונות מוסלמיות במזרח ירושלים, במימדים הנכונים והשפויים.
