סיפור באב ובת

הכלה שלנו היא יפה, נאה, לא קטנה ולא גדולה. מלאה בדיוק במקומות הנכונים, עם קצת רזרבות מיותרות...
היא  כל כך ייחודית ויצירתית ומאגדת בתוכה תרבויות, דתות ומנטאליות ענפה. 

צילום: שרון קנטור                                       משפחה, 1996 למצולמים אין קשר לכתבה

 היא מאגדת בתוכה יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים  וקשת רחבה של אנשים מכל העמים:  מרוקו, פולין, ספרד, טוניס , עיראק, בולגריה, צרפת , בלגיה, אתיופיה, תימן ואת כל אלו שעוד לא הזכרתי .

הכלה שלנו נחשקת בגלל קדושתה וכולם רוצים לטעום מטעמה. ממש זהב חלב ודבש.
לא תמיד האהבה  טהורה ואמתית ולעיתים היא רק פלירט.

לעיתים הכלה  בררנית  בהיותה חכמה ואטרקטיבית ולא תמיד נזהרת במעשיה ותוצאותיה  ולכן התבוסה לעיתים  לא קלה   ומבישה.
 לפעמים הבחירות של חבריה, הן החיצוניים והן הפנימיים, הן אלו שגורמות לה לרעה.

למרות כל הניסיונות הכושלים בעבר, הבת והאב עדיין מאמינים באהבה.
 האב והבת מנסים בכל כוחם להביא את השלום תחת החופה למען עתיד משותף.
 
הכלה שלנו רוצה חתן אמיתי וחבר אמתי שאפשר ללכת איתו  ולצידו באש ובמים. חתן שיודע לדבר  ושעומד אחר דבריו ולא מחפש בארץ זרה  עוד אחת  ליציאה,  אחד שתוכל לסמוך עליו בהנאה.

האב הגאה בבתו הקטנה, שנמצאת אי שם במזרח התיכון , הוא זה שמלווה, תומך , מממן, מלטף ולפעמים גם כועס ומטיף לכלה.
מה  האב לא יעשה בשביל  בתו  הקטנה והחשובה.?

האב והכלה כל כך דומים שזה מדהים:

שניהם מאגדים קיבוץ גלויות אנושי
שניהם מהווים דוגמא לקשר של אב ובת
שניהם רוצים את חופש הבחירה והדמוקרטיה
שניהם נותנים את חופש היצירה האנושי לכל אינדיבידואל
שניהם מהווים את תרבות הצריכה
שניהם מהווים התפתחות וקדמה בעולם
שנהם פועלים ועושים למען האהבה.

אולם, מה לעשות אם האב הוא התגשמות חלומה של בתו הקטנה. כי שם הכול נגיש, מזמן, פתוח וגדול . ונכון ששם יותר רגוע , השלווה, החיים יותר קלים ההזדמנויות גדולות יותר, אך בפנים לפעמים הריקנות גדולה מכול.

ועבור האב, בתו  הקטנה היא אמריקה  של מזרח התיכון.
האב  דואג לבתו הקטנה  כי הבין שהיא למעשה הזרוע הגדולה  שמחברת בין כולם ונותנת לכל אחד  את שיווי המשקל  ואת הדרך הנכונה  לפעולה.
.
ובהרמוניה מלאה הם יפעלו לעמוד יחדיו תחת חופת השלום.

***