פרק מספרו של ד"ר עבד אל רחמן מרעי, "בין חיקוי להתחדשות בספרות העברית בספרד" עתיד לראות אור במהלך השנה הקרובה.
ספר זה בא לדון בספרות העברית בספרד, ובמידת השפעת הספרות והתרבות הערבית עליה מחד גיסא, ומאידך גיסא, לתת הזדמנות לקורא, שאינו יודע עברית, ובמיוחד בעולם הערבי, לעמוד על ההתחדשות היצירתית של הסופרים והמשוררים היהודים שהתחנכו על פרקי הפולקלור וחיי היהודים בכלל והדת היהודית בפרט.
האופי היהודי המיוחד בספרות היהודית נתן לה מעמד של ספרות עצמאית למרות ההשפעות הרבות של התרבות, הספרות והשפה הערבית עליה.
ישנן כמה תכונות משותפות בין הערבים והיהודים, דבר שמעיד על הקרבה העמוקה בין שני העמים ושתי הדתות, האסלאם והיהדות במישור הדתי, ונזכיר מתוכן את התכונות הנ"ל:
1. המוסלמים התייחסו ליהודים כ"עם הספר" (הכוונה לספר התורה), "חלק מעם הספר מאמינים באלוהים" (בקוראן, פרק נשים 3 : 199). העם היהודי הוזכר רבות בקוראן, יותר מכל עם אחר, והקוראן אף ייחד לו פרקים או חלקים מפרקים ופסוקים פזורים.
בפרק "אלבקרה" הוזכר רבות עם הספר, ובפרט בני ישראל, בגלל שכנותם למוסלמים בעיר מדינה (אלמדינה אלמנאורה). יותר משליש מפרק "אלבקרה=הפרה" דיבר על בני ישראל כשקרא אלוהים "בני ישראל זכרו את ברכותיי עליכם (פ' 47) ועל אברהם אבינו (פ' 123). ישנם פסוקים שדיברו על היהודים באופן חיובי ובפסוקים אחרים באופן שלילי.
דתות האסלאם והיהדות מאמינות באל אחד, כפי שמשתקף בתורה ובקוראן. רוב סיפורי הנביאים דומים בשני הספרים הקדושים, והשוני, אם בכלל קיים, מתבטא בדקויות ולא במהות. כמו כן, רבים משמות הנביאים אשר הוזכרו בתורה נמצאים בקוראן .
2. ציון המילים ערבי ויהודי בשני הספרים הקדושים: המילה יהודי הוזכרה בקוראן תשע פעמים (אלבקרה 2 : 113 , 113 , 120; "אל עמראן" 3 : 67; "אלמאאדה" 18 : 5 , 64 ,51 ,82; "אלתאובה" 9 : 30). וכן הוזכרה בצורות שונות, כמו "האדו" (מהמילה יהודים) עשר פעמים כאשר קדם לה כינוי הזיקה "אלד'ין" (אשר) (אלבקרה 2 : 62; "אלנסאא" 4 : 46 , 160; "אלמאאדה": 41 , 44 ,69; "אלאנעאם" 6 : 146; "אלנחל" 16 : 118; "אלחג" 22 : 17; אלגומעה" 62: 6) . ו – " הדנא" ( אלאעראף 7 : 156 ) . המילה "הוד" , צורת הרבים של "האאד" (במשמעות יהודי), הופיעה בשלושה פסוקים בפרק "אלבקרה" (111 , 135 , 140).
כמו כן, התייחס הקוראן ליהודים כבני ישראל ארבעים ושלוש פעמים ובספרי "אלסונה" הוזכר השם "יהודים" שלוש פעמים.
המילה ערבי הוזכרה בתורה שלוש עשרה פעמים : (ישעיהו 13 : 20 , 21 : 13; ירמיהו 3 : 2 ,25 : 24; יחזקאל 26 : 21; נחמיה 2 : 19 , 4 : 1 , 6 : 1; דברי הימים א' 9 : 14 , 17 : 11 , 21 : 16 , 22 : 1 , 26 : 7. כמו כן מתייחס ספר התורה לערבים בשמות בני ישמעאל ובני קידר .
3 - פסוקים בתורה שבישרו על בואו של הנביא מוחמד: הקוראן מעיד על בואו של הנביא מוחמד בתורה בפרק "אלצף" (פרק 6) , "ישו בן מרים אמר לבני ישראל אני שליח אלוהים באתי אליכם מאמין ומבשר על בואו של נביא אחרי ושמו אחמד, וכשהביא את ההוכחות אמרו שזה מעשה קסם". עוד שלושה פסוקים בתורה בישרו על בואו של הנביא מוחמד והם :
א –בראשית 17 : 20 "ולישמעאל שמעתיך הנה בירכתי אותו והרביתי אותו מאוד מאוד". הפסוק כלל את שתי המילים 'מאוד מאוד', השוות בגימטריה לאותיות של המילה "מוחמד".
ב – דברים 18 : 18 "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצווה" . הפירוש של "מקרב אחיהם", אחי ישראל ולא בני ישראל עצמם, כלומר הערבים.
ג – דברים 23 : 2 "ויאמר בא האל מסיני וזרח להם משעיר והתגלה מהר פארן". בסיני התגלה ספר התורה למשה, השעיר מרמז על הדת הנוצרית, שם התגורר ישו, הר פארן נמצא בחצי האי ערב, המקום שבו התחילה דת האיסלאם.
באותו הקשר, לגבי ישמעאל ואמו, הוזכר בתורה (בראשית 21 : 18 – 21): "קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו, ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער, ויהי אלוהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת, וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים" .
4 – מצוות דתיות ומנהגים משותפים: למוסלמים וליהודים יש מצוות דתיות מקבילות, כמו, למשל, הצום (חודש רמדאן ויום כיפור, והצום בימי שני וחמישי ); העלייה לרגל (הכעבה הקדושה והכותל המערבי).
כמו כן ברית המילה ואיסור אכילת בשר החזיר, איסור הריבית וכו' . עבודת האלילים אצל היהודים הקדמונים דומה לעבודת האלילים אצל הערבים בתקופת הבערות .
ישנם נושאים משותפים בין שתי הדתות, בעניין האמונה בהקשר של השפה. כמו כן הדמיון בניסוחים בין פסוקים בתורה ובמשנה.
5 – לוח השנה: המוסלמים והיהודים פועלים לפי החישוב של הירח, לעומת הנוצרים שפועלים לפי החישוב של השמש (הקלנדרי) . ההבדל בין מחזור הירח למחזור השמש במשך שנה הוא בערך 11 ימים, השנה ההיגרית מקדימה את החישוב הקלנדרי, לכן החגים והטקסים המוסלמים הם לא קבועים, והם משתנים במשך השנים ומקיפים את כל ימות השנה.
ובאשר ליהודים (התאריך העברי), החגים שלהם הם עונתיים, ובגלל שהעונות קבועות, הם התאימו את לוח השנה העברי לפי החישוב של הירח ושל השמש, והחגים והמועדים מתקיימים בזמנים קבועים. דרך אגב, גם החגים הלא דתיים אצל היהודים שולבו בחישובם על- פי מתכונת זו, כמו למשל, יום העצמאות.
6 – היחס אל העיר ירושלים: לעיר ירושלים ישנו מעמד מיוחד בדת האיסלאם. תחילה המוסלמים התפללו לכיוון ירושלים "קבלה", והיא זוכה מבחינת מעמד המסגדים באסלאם במקום השלישי, אחרי המסגדים במכה ומדינה. במסגד אלאקצה התרחשה גם העלייה השמימה "אלאסראא ואלמועראג'", וממנו יתחיל יום הדין "אלחשר".
ירושלים הינה העיר הראשונה הקדושה לגבי היהודים, ומסמלת את קיבוץ יהודי הגולה בעבר ובהווה. בראש השנה העברית יהודי הגולה היו מברכים את עצמם ומסיימים את דבריהם במשאלה "בשנה הבאה נתראה בירושלים".
לכן , בכל פעם שחרב בית המקדש הם השתדלו לבנות אותו מחדש, וזאת על מנת לבסס את קיומם בארץ הזאת.
בהמשך, הספר יתמקד בדרכי השפעת הרעיונות והמוטיבים הערביים על הספרות העברית בספרד, ובחידושים שהכניסו היהודים בספרות זו המושתתים על העולם היהודי.
ישנם מקרים שבהם היהודים תרגמו מהמקורות הערביים מילה במילה, ועל כך נעשו מחקרים רבים שהצביעו על מקורות אלה. ובמקרים רבים הם שינו מהמקור ממנו שאבו את החומרים הספרותיים ועיגנו אותם בלשון המקרא, והדברים קיבלו משמעות חדשה המבוססת על המורשת היהודית.
***
