תקציר: אחד הנושאים החוזרים להעסיק את התקשורת הישראלית, בהקשר "רצח רבין", הוא "בעיית זכרו". שהם סמיט פורשת בפנינו שלושה אופנים – ושלושה מופעים ספציפיים – של שימוש מקדם-מכירות ב"רצח רבין", המושג שהיה למותג. סמיט מסיימת את מאמרה בתהייה: והן אפשר כי לא ירחק היום ועל קיר הבמה יאיר שלט ניאון: "כוכב נולד – תחרות הזמר לזכרו של רבין"." נקודה למחשבה אחרת.
אחד הנושאים החוזרים להעסיק את התקשורת הישראלית, בהקשר "רצח רבין", הוא "בעיית זכרו", כלומר, אותה בעיה המשותפת לכל המתים – הם נשכחים.
צילום: יעקב סער לשכת העתונות הממשלתית |
במקרה של רבין, עוד יותר מאשר במקרים אחרים (מות מנהיגים, נפילת חללי מלחמות) יש לבעיית שימור הזכר השלכות חמורות. נהוג להתריע, להצביע על הסכנות האורבות לדמוקרטיה הישראלית, על אובדן דרך השלום, על אובדנם של ערכים.
פחות נהוג – בוודאי בתקשורת – לדבר על האינטרס שיש לתקשורת עצמה בשימור זכר רבין ועל השימושים הציניים שהיא עושה בו כאשר היא הופכת אותו למקדם מכירות עצמי.
תופעה זו, מטבע הדברים, הולכת ומתעצמת ביחס ישיר למרחק הזמן מן האירוע. הזמן החולף ומשכיח את הזכר הוא המכתיב את הצורך הדחוף לעורר בו התעניינות מחודשת, וזאת לפחות משני טעמים הקשורים, אף הם, במישרין, בזמן.
האחד, משום שבהעדר עניין בזכר לא יהיה עניין גם בכלי התקשורת העוסקים בו, והשני, משום שההתרחקות מן הפצע הטרי, הופכת אותו, כביכול, לכואב פחות ולכן למקודש פחות.
הנה לפניכם שלושה אופנים – ושלושה מופעים ספציפיים – של שימוש מקדם-מכירות ב"רצח רבין", המושג שהיה למותג.
1. הפרסום ברדיו עולה כסף אך שווה זהב
יום הזיכרון לרצח רבין הוא יום אבל לאומי. בהיותו כזה, הוא מעורר הסתופפות סביב מדורות השבט המודרניות – כלי התקשורת. יתרונו של הרדיו, ביום הזה אשר איננו שבתון, בהיותו נגיש גם לציבור העמלים.
יותר מזה – אם בכל יום אחר נתפשת ההאזנה לרדיו בשעות העבודה כפעולה שיש עמה זילות ערך העבודה, ביום האבל הלאומי, ובפרט ביום הזיכרון לרצח רבין (בשל האדישות הפושה בחלק ניכר מן הציבור), הופכת ההיצמדות אל המַקלט למפגן של אכפתיות פטריוטיות.
אזרח אכפתי הוא אזרח המאזין לרדיו. הוא נתפש ככזה, בין השאר בזכות הדימויים שכבר נצרבו בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. האזרח הנצמד כעת למקלט כמו משחזר בכך, בבלי דעת, את תהילת ימי-ההמתנה למלחמת ששת הימים (ימי "הנאצר מחכה לרבין א-יה-יי") או את ימי החרדה של מלחמת יום הכיפורים, וזוכה לחוות – כמו אז – תחושה של סולידאריות.
אולי משום שכמו האל, כך גם הקול נמצא בכל – בעבודה, באוטובוס, בחללים ציבוריים) נראה כי המדיום הרדיופוני, יותר מזה הטלוויזיוני-אינטרנטי מתפקד כתחליף חילוני לבית-כנסת. מתוקף כך, ביום הזיכרון, הצטרפות אל מעגל המאזינים כמוה כהצטרפות למניין (וזו, כידוע, זכות גדולה).
רשתות הרדיו, מצדן, מלבות את ההאזנה באמצעים שונים. שיטה בדוקה אחת היא הצמדת התחילית "יום הזיכרון לרצח רבין" לסלוגן הקבוע. תחילית ממלכתית-סמכותית שכזו, אפילו כאשר היא מצורפת לזמריר עליז כמו "103 FM רדיו ללא הפסקה!"
מאצילה עליו ממכובדותה ומאפשרת למאזין שנשבה ליהנות מכל העולמות: גם דוק דמעות של אבל לאומי, גם, כפי שהציע אחד משדרני הרשת: "הרבה מוזיקה שקטה וטובה! ושתהיה לכולם האזנה מצוינת!". שדרן אחר, אף הוא מאותה רשת, עשה שימוש יצירתי בסלוגן המפורסם של קלינטון ופנה אל המאזינים ב"שלום חברים, מה שלומכם?" אותו שדרן (שלא נדרש לספק לעצמו אליבי למעשהו ברגע הרצח) התנדב להתוודות : "אני הייתי במיטה".
2. מיוחד! הכי חד!
צילום: יעקב סער
לשכת העתונות הממשלתית |
אם ברדיו זכר הרצח הוא מקדם מכירות עקיף (ולו מפני שהוא נכס לא-בלעדי) ב- y-net נעשה בו השנה שימוש מסחרי בוטה וישיר.
תחת הכותרת "specialמיוחד" מוצע לצופה לצפות שוב ב"רגעי התדהמה": "סרטון הרצח כפי שמעולם לא נראה." החידוש - "תוכלו לצפות ברגע המצמרר באופן חד וברור!" - מהדהד את הסלוגן של טושיבה, נותנת החסות לסרטוני התוכן של y-net – "טושיבה! הכי חד!" עם זאת, טושיבה אינה אלא הנהנית המשנית מן החשיפה הפרסומית.
את הנהנית הראשית, אשר יש להניח כי היא-היא העומדת מאחורי הכתבה כולה, מציגה, באופן הישיר, המסחרי והבוטה ביותר בוקסת הטקסט המספקת פרטים נוספים וקונקרטיים מאוד, על "הטכנולוגיה הייחודית של Paperl nx , חברת-בת של אלרון ורפאל המפתחת טכנולוגיה ייחודית לעיבוד והבנת תוכן ויזואלי, המאפשרת חיפוש מידע עדכני באמצעות מצלמת הטלפון הנייד..."
וכל שחסר, חבר, הוא, אכן, מספר הטלפון של בעלי ההמצאה...
3. מורשת רבין, מורשת כוכב-נולד
יצחק רבין אהב את השירים ששרנו אז. יצחק רבין נרצח כמה דקות לאחר ששר בכיכר. נו טוב, לפחות את המורשת הזו קל להנחיל לבני הדור המסמס. "נמעט במילים ונעבור חזרה לשירים המרגשים" אמרה דליה רבין, באירוע נעילת יום הזיכרון בערוץ 10, שם שר הציבור יחד עם הכוכבים המפזזים על הבמה ברוח "כוכב נולד".
אחת, יוליה, בשמלת נצנצים שסועה ועדיליון מגן-דוד שרה ברגש משתפך את השורה הבורגנית: "ואז תראה איך שאני הולך, יפה בתלם, והולך" - לא בדיוק קריאה למרד נעורים. ארטילריה כבדה השיב הערוץ הראשון, עם להקת חיל החינוך המצליחה, וגם בה זהרו כוכבים נולדים (מיכאל קירקילן, אריאלה עדוי) והתמונה ההיא, המפורסמת, מ"שיעור מולדת" זכתה לביצוע קצבי ותוסס.
מי אמר שאזכרות מוכרחות להיות עצובות?! הן יכולות להיות אחלה, סבבה ולזכות ברייטינג מטורף. והן אפשר כי לא ירחק היום ועל קיר הבמה יאיר שלט ניאון: "כוכב נולד – תחרות הזמר לזכרו של רבין".
***
