תקציר: לכל חג יש הזמנה שונה לנפש האדם להיפגש עם חלקים אחרים שהוא מזניח. ביהדות, שני החגים המרכזיים לבדיקת הכליות הם פסח וראש השנה הנמצאים בתפר בין הקיץ לחורף. בתקופת המעבר האקלימית מתבקש האדם לבחון את המעבר התודעתי שערך השנה. בפעם הראשונה אנו נדרשים לנקות את הישן ולהחליפו בחדש ובפעם השנייה אנו נדרשים להשתחרר מעבדות לחירות. אם הטקס התרבותי הקבוצתי הוא ביטוי של האישיות האינדיווידואלית של כל אחד, אז החגים מאפשרים ליחיד לשקף את עצמו באמצעות החברה שבקרבה הוא חי. על מנת להוציא את המיטב לצורך פיתוח התודעה שלנו, ראוי שנשאל: איזה מבחן מזמן לנו החג הזה? כיצד נוגעים לנו הטקסים והמנהגים הקשורים אליו? ואם הם כבר לא מתאימים לנו, אלו מנהגים אלטרנטיביים אנו רוצים לייצר עבור עצמנו?
למה אנחנו צריכים חגים? מה זה נותן לנו? האם יש הבדל בין חג לאומי לבין זה הדתי? הרי שניהם עונים על אותה פונקציה של גיבוש ואיחוד סוציאלי סביב שולחן החג או דגל הלאום. החגים מספקים עבור הפרט את תחושת השייכות לקבוצה, לסדר חברתי ישן ועדיין קיים. שימור המסורת היא מורשת העבר של הקבוצה, קיומה בהווה והנחלתה לדור העתיד. חג, בתפישתו הדתית והלאומית, הוא אינטרס חברתי שמטרתו לשמר את המערכת, ואת הקודים שלה, המתבטאים במנהגים.
השאלה היא, מה יש בו, בחג, שמטעין אותנו ברמת הפרט? שכן, מעבר להבדלים התרבותיים המשתנים בכל לאום, המהות הבסיסית לקיומו של החג קשורה לתודעה גלובאלית. במילים אחרות, כשאנחנו שואלים למה אנחנו צריכים חגים, אנחנו שואלים אילו צרכים החג ממלא אצלנו ברמה פסיכולוגית כלל אנושית, ולאו דווקא בזו האנתרופולוגית. למרות זאת, יהיו מי שיגידו כי יש קשר ישיר בין השניים.
הפסיכולוג קרל גוסטב יונג טען, כי טקסי החג האוניברסלים הם ביטוי של הלא מודע הקולקטיבי הנמצא בכל אדם, כפי שכל התרבויות מכירות באלוהים ובאמא אדמה. כלומר, הטקס התרבותי הקבוצתי הוא ביטוי של האישיות האינדווידואלית של כל אחד. החגים מאפשרים ליחיד לשקף את עצמו באמצעות החברה שבקרבה הוא חי.
כך למשל, אחד המאפיינים של נפש האדם הוא קיומם של שני צרכים מנוגדים: הצורך להשתייך והצורך להתבודד. על פני הסקאלה הזו, של בדידות מול השתייכות, ישנם מי שנטייתם להשתייך לחברה גדולה והם תמיד מחפשים להיות בסביבת אנשים, וישנם כאלה שיעדיפו את קיומם הבודד וימעטו לצאת בחברה. המאבק הפסיכולוגי הוא ליצור איזון בין השניים, ואילו החגים מזמנים מפגש מחודש לבדיקת הקשר בין האדם הפרטי לבין סביבתו הקרובה, קרי המשפחה והסביבה הרחוקה יותר. כלומר, שורשיו נעוצים במסורת החברתית שלו.
כאשר אנחנו מתלבטים היכן להיות בחג הזה, או האם אנחנו בכלל רוצים לבלות את החג מול שולחן משפחתי או שמא לבלות בחופשה פרטית, עם בן הזוג או אולי לבד עם עצמנו, אנחנו למעשה משקפים את היחסים שלנו עם שני הצרכים המנוגדים האלה, משקפים את המאבק האנושי הקמאי ומעמידים אותו במבחן: האם אנחנו רוצים להשתייך או להיפרד, וכמובן, אל מי אנחנו רוצים להשתייך וממי אנחנו נפרדים?
זוהי הזדמנות טובה לשאול את השאלות האלו, והזדמנות היא גם מילת המפתח כאן. חג בעברית נקרא גם מועד. זאת על מנת להדגיש את ממד הזמן כסמל המרכזי בחג. חגים מציינים את הזמן בו אנו חיים, כאשר אנחנו רצים במרדף אחר הזמן בימי החול ואילו בזמן הקודש אנו עוצרים לעשות חשבון נפש. החג מאותת לנו כי לכל דבר יש זמן, זמן לרוץ אחר החומר וזמן לנוח בחסות הרוח. בקבלה היהודית, זמן החג הוא הזדמנות אמיתית לאדם לפגוש את עצמו בכל פעם מחדש.
מספר פעמים בשנה מאפשרים לנו החגים לעצור את הזמן למען חשבון נפש פנימי וחברתי. אנו חגים במעגל מחזורי המאפשר לנו לפגוש את עצמנו בכל פעם במקום אחר, פיזי או נפשי. מחזור החגים הוא קבוע ונעשה לפי עונות השנה המציינות פריחה והתכנסות, אך בכל שנה אנחנו מוזמנים לפגוש את עצמנו מפרספקטיבה אחרת, ולכן, זוהי הזדמנות שונה בכל פעם. כל מעגל מחזורי כזה הוא מרכיב נוסף בהתפתחות תודעתנו ונפשנו, הזמנה לבדיקה שנערכת מתוך תקווה כי השנה קפצנו מדרגה.
לכל חג יש הזמנה שונה לנפש האדם להיפגש עם חלקים אחרים שהוא מזניח. ביהדות, שני החגים המרכזיים לבדיקת הכליות הם פסח וראש השנה הנמצאים בתפר בין הקיץ לחורף. בתקופת המעבר האקלימית מתבקש האדם לבחון את המעבר התודעתי שערך השנה. בפעם הראשונה אנו נדרשים לנקות את הישן ולהחליפו בחדש ובפעם השנייה אנו נדרשים להשתחרר מעבדות לחירות.
לכולנו יש נטייה להיות עבדים. לעבודה, לזוגיות ואפילו לרצון שלנו להיות חופשיים בכל מחיר. בהנחה שמרכיבי הנפש שלנו הם קבועים, הדבר היחיד שמשתנה עם הזמן הוא הדינאמיות של היחסים בין המרכיבים. החגים עוזרים לנו להתבונן בעומק היחסים ובדינאמיות שלהם כאשר הם מפגישים אותנו עם חלקים שונים באישיות שלנו ולהגדיר אותם מחדש בכל זמן נתון.
על מנת להוציא את המיטב מן החג לצורך פיתוח התודעה שלנו, ראוי שנשאל את עצמנו: איזה מבחן מזמן לנו החג הזה? כיצד נוגעים לנו הטקסים והמנהגים הקשורים אליו? ואם הם כבר לא מתאימים לנו, אלו מנהגים אלטרנטיביים אנו רוצים לייצר עבור עצמנו? ואולי השנה נמשיך לשבת אל מול אותו שולחן חג עם המשפחה או החברים הקבועים כפי שעשינו בשנים קודמות, ורק המבט שלנו ישתנה ויצבע את המוכר בצבעים חגיגיים עד שנפשנו תהיה מאוזנת לקבל את השינוי הפנימי בשלווה חדשה. אמן, כן יהי רצון.
