תקציר: גם בחלומותיי הורודים ביותר איני רואה את תופעת החצר של הרב עובדיה יוסף, נעלמת מהנוף הישראלי. אני רק רוצה, שכאשר גלות ישראל העתידית תשב לכתוב את קורות דברי הימים של העם שגורש שוב מציון, יזכרו הפעם כי ה"מתייוונים" לא היו רק החילוניים (יימח שמם וזכרם). גם בקרב הדתיים (ישתבח שמם לעולם ועד) היו מספר אנשים שלא הבינו את היהדות מבסיסה, ונהו במנהגיהם אחרי הגויים המשוקצים.
(מאמר זה הוא דעה אישית של הכותב ואין בו בכדי לייצג את דעת חברי המערכת או גולשי העיתון)
האמירה השערורייתית של הרב עובדיה יוסף מחזקת בי את המחשבה שהיהודי הקשיש הזה בנה את ממלכתו, הרוחנית והגשמית, על בסיס אחד בלבד: הבורות החילונית.
סביר להניח שגם אם פרסומו של המאמר נדחה, המשפט הנ"ל הוא רלוונטי, כיוון שהוא מכיל בחובו פגמים פתולוגיים כרוניים בחברה הישראלית, בחצרו של הרב, וברב.
ולהלן מספר נקודות בקשר ליהדות, מנקודת מבטו של חילוני בור ומשוקץ:
1. הרב אינו קדוש. נקודה. ביהדות אין ולו דבר אחד אשר הוא קדוש בפני עצמו. כל הקדוש ליהדות, הוא קדוש לאדוני, ועל כן, אינו קדוש במהותו, כי אם בהקשרו הישיר ובחסדו של האל. ההתנהלות המביכה והשערורייתית של חצרו של הרב משעשעת אותי, שכן קדושתו של הרב עובדיה, כפי שהיא באה לידי ביטוי כיום, נובעת מחסותה של מדינת ישראל, ויותר מכך, מצידה הדמוקרטי ולא מצידה היהודי. קחו מהרב את מניין חברי הכנסת שלו והוא יאבד את קדושתו ויוותר במלבושיו הססגוניים ותו לו.
2. אין לרב – לכל רב – שום זכות להעז ולנסות ואפילו במחילה ובצניעות, לפרש את הצדק האלוהי. הנקודה הזו היא כל כך בסיסית ביהדות עד לכדי תהיות בנוגע להתמצאותו של הרב בתחום החוק האלוהי. ספר איוב המרתק מסכם את הנקודה הזו באופן מוחץ, נחרץ ושאינו נתון לפרשנות. אם הרב עובדיה יוסף, או כל רב אחר, טוען לרגע שהוא יכול להבין מדוע בורא עולם מעניש או מזכה פלוני זה או אחר, אזי הוא מתיימר להבין את הצדק האלוהי, ובנקודה הזו, אני מותיר אתכם לעיין בספרי מבואות בסיסיים ביותר לעולם היהדות על מנת שהפארסה המביכה הזו תסתיים במהירות האפשרית.
3. כל הקומדיה האווילית הזאת, של פליטות האיוולת של הרב, לא הייתה מופיעה בחיינו אילולא הבורות האדירה של המסה הפופולארית בישראל בנוגע לעולם היהדות. מצד אחד, החילונים חסרי העניין בורים מבחירה ועל כן זוכים להיקרא טיפשים פעמיים, על הבחירה ועל הבורות עצמה. מצד שני, המוני "חובבי דת" המעדיפים להעביר את זמנם בעצרות-סרק מבוימות היטב לשם איסוף תרומות ובעיקר, צבירת כוח, פוליטי וציבורי של מקימיהן.
מול כל אלו, פולט הרב עובדיה יוסף, גזים רעילים מפיו, ומכחיש את רעילותם אל נוכח עדת המטומטמים הנחנקת ומשתנקת.
4. הערה אסתטית ראשונה- יש בהתנהלות סביב הרב עובדיה יוסף – שלא לדבר על עדרי הכבשים של חב"ד – משהו נוצרי להחריד. הנצרות נכשלה בנקודה הבעייתית ביותר של אמונה מונותיאיסטית אבסטרקטית – המרחק מהמוחשי. היא נאלצה לחזק את דמותו האנושית של ישו, באמצעות אלפי קדושים, אשר אל מול עצמותיהם ועל קבריהם מתפללים מיליוני בני אדם, בריטואל שלא היה מבייש את הפנתיאון של רומא הפגאנית. ההילולה סביב הרבנים, החיים והמתים, שמה את היהדות בנקודת שפל מוסרית, שכן הציר המרכזי של הדת היהודית המופלאה הוא חוסר הצורה המוחשית של האל היחיד!!! שלה. מאות אלפי האנשים המתלטפים עם קברים, אבנים ושולי שמלותיהם של רבנים למיניהם, אינם פחות עובדי אלילים מכל פגאני שהוא.
5. הערה אסתטית שנייה ואחרונה – שמלתו של הרב. האם יש לכך הסבר ליטורגי?
האם הכוונה היא לפרפראזה "א-לה הוט קוטור" על בגדי אהרון הכהן?
גם בחלומותי הורודים ביותר איני רואה את תופעת החצר של הרב עובדיה יוסף נעלמת מהנוף הישראלי. ההיפך הגמור הוא, היא תשרוד אחרי ואחרי ילדי, נכדי וניני.
אני רק רוצה שכאשר גלות ישראל העתידית תשב לכתוב את קורות דברי הימים של העם שגורש שוב מציון, יזכרו הפעם כי ה"מתייוונים" לא היו רק החילוניים (יימח שמם וזכרם).
גם בקרב הדתיים (ישתבח שמם לעולם ועד) היו מספר אנשים שלא הבינו את היהדות מבסיסה, ונהו במנהגיהם אחרי הגויים המשוקצים.
