רוחניות יהודית ומעגל השנה העברי

צילום: חן ליאופולד                         לצולמים אין קשר לכתבה

ערב ט' באב, תשס"ז. בתיאטרון החאן, בירושלים, עמותת 'זוכרים' מארגנת אירוע שאמור לחבר את הציבור החילוני לט' באב באמצעות דיון בנושא אבל אישי ולאומי.

בתל-אביב, מרכז 'בינה', 'בית תפילה ישראלי' ו-'מכללת עלמא' חוברים לערב המשלב קטעי אומנות, הגות ושירה עם קריאה מסורתית של מגילת איכה, ושיחה אקטואלית. באמצעות הרצאות ודיונים על התפרקות תחושת הבית בקרב תושבי שדרות, פעילות חברתית חינוכית, הרצאה על פליטי דארפור ועוד, מבקשים המארגנים לעסוק בתחושת האובדן, ההתפרקות והיעדר הסולידריות החברתית, בשלושה מעגלי קיום: הפרטי, הלאומי, והגלובאלי, וכך ולהעניק משמעות חדשה לאבל המסורתי על חורבן בית המקדש.

אני בוחרת באופציה שלישית, פחות מוכרת, ומצטרפת לערב המאורגן בקהילה ירושלמית קטנה, השייכת לזרם זעיר וחדשני המכונה 'התחדשות רוחנית יהודית'. הערב מתקיים במקום המפגש הקבוע של הקהילה, בבקעה - חצר ביתה המטופח של הרבָּה [1] . קבוצת האנשים יושבת ברובה יחפה, בשיכול רגליים על הדשא בחצר. לאחר קריאת מסורתית של מגילת איכה אנחנו מוזמנים לחלק העיקרי של הערב ל- 'תהליך' – למעשה, תרגיל בדמיון מודרך ומדיטציה בנושא אבלות.

בהקדמה לתהליך שואל אותנו המנחה באופן רטורי "איך הופכים את היום הזה לרלוונטי? למשהו שנוגע בנו? משהוא שעושה בנו טרנספורמציה?" ומבקש מאתנו, כתחליף לתשובה, לחשוב מעט ולמצוא משהו שהיינו רוצים  להתאבל עליו. ט' באב, הוא מסביר, זה לא יום של חזרה בתשובה, יום של רגשי אשמה ותיקון כמו יום כיפור. זה יום שמיועד לאבל: על עצמך, על הבית שלך, על הילדות שלך, על התמימות שלך, על העולם או על הקוסמוס.

הוא מנחה אותנו לעצום עיניים ולדמיין את החלל וכוכב אחד מרחף בו. הוא מבקש שנתחיל להתמקד בכדור ולדמיין את כדור הארץ.. את המים המקיפים אותו... את האדמה... את האזור של המזרח התיכון... את חצי האי סיני.. את ארץ ישראל... את ירושלים.. את הבית הזה.. ואת עצמנו. עכשיו הוא מבקש מאתנו להתרכז ולרשום על דף נייר דברים שאנחנו מתאבלים עליהם: זה יכול להיות בן אדם, זה יכול להיות דברים שהסתיימו ואינם עוד, זה יכול להיות משהו בילדות שלנו. זה יכול להיות כל דבר.

על רקע צלילים עצובים מהטייפ, אנחנו מודרכים לעצום עיניים, לשבת בצורה נוחה או לשכב על הדשא בזמן שהמנחה פותח שוב: "תדמיינו את עצמכם... את הבתים שלכם הרוסים ... את הלהבות שבוקעות מהחומות...". אני שומעת מסביבי משיכות באף וקולות של בכי חנוק, בזמן שהוא ממשיך בדבריו. כעבור כ-15 דקות, כשמסתמן סופו של 'התהליך', מציע לנו המנחה לגשת לארבעת האלמנטים של הטבע בגינה: להרגיש את הרוח, לגעת באדמה, לחוש את זרימת המים בבריכה הקטנה, ולבסוף לשרוף במדורה את  הנייר עליו רשמנו את נושאי ההתאבלות שלנו.

בניגוד לאירועים החילוניים האחרים שמציינים את ט' באב  על ידי ההתמקדות באבל הלאומי או החברתי נוסח המאה ה-21: אב ששכל את בנו או סבלם של תושבי שדרות, ההתחדשות הרוחנית היהודית, הפועלת ברוח העידן החדש, בוחרת למקד את האבל ב'אישי' וב-'עצמי' ובריפויו. כפי שנראה בהמשך, מהלך זה  אופייני למדי לאופן ההתייחסות של ההתחדשות הרוחנית היהודית לחגים היהודיים ונובע מזווית הראיה המיוחדת שלהם למשמעות החגים עבור נפש האדם.

הניכוס של החגים היהודיים לתוך אידיאולוגיות 'חילוניות', לכאורה, והקניית משמעויות חדשות להם אינו בלעדי להתחדשות הרוחנית היהודית. לאורך שנות קיומה של הציונות והישראליות החילונית, נטענו חגי ישראל במשמעויות חדשות התואמות את רוח הזמן והאידיאולוגיה של אותה תקופה. נפתח בראשית הציונות.

אף שהציונות החלוצית השכילה לדחות את רובה של המסורת היהודית, לחגי ישראל או לפחות לחלקם, נשמר מקום מיוחד. לתוך החג היהודי המסורתי נוצק תוכן חלוצי חדש. פסח, חנוכה, ל"ג בעומר שבועות וסוכות, עוצבו עיצוב מחדש שעיקרו צמצום, ולעיתים אף ביטול, הצד ההלכתי, תוך הדגשת הזיקה למחזור השנה החקלאית (סוכות כחג האסיף ושבועות כחג הקציר) והחלפת המיתוסים הממחישים את כוחו של האל והאמונה בו במיתוסים היסטוריים הממחישים את עוצמת האומה וגבורתה ואת חתירתה לצאת מעבדות לחירות מדינית. מקצת המצוות והמנהגים היהודיים נשאר כמות שהם, כסמל לרציפותו התרבותית של עם ישראל ולנצחיותו (למשל, הדלקת נרות חנוכה ואכילת אוזני המן בפורים), ומקצתם עברו תהליך של חילון. למשל בקיבוצים נערך סדר פסח, אך מן ההגדה המסורתית הוצאו הטקסטים של חז"ל, שנחשבו ל "תרבות הגולה" והושארו רק הטקסטים המקראיים ונוספו להם טקסטים חדשים [2] .

כשישים שנה מאוחר, בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90, נראה שהאתוס החלוצי כמעט ונעלם. כעת, נכדיהם של אותם חלוצים, קיבוצניקים ועירוניים כאחד, פונים בחזרה לאותה יהדות מסורתית אותם דחו הוריהם וסביהם, ומבקשים למצוא בה מענה למצוקות השעה. הם מבקשים מענה למשמעות זהותם כיהודים ישראלים חילוניים, באמצעות למידה של טקסטים יהודיים בבתי מדרש פלורליסטים, בקהילות לומדות ובעוד יוזמות רבות ומגוונות. תנועת "ההתחדשות היהודית" או "השיבה לארון הספרים היהודי" פורשת כנפיים [3] וחגי ישראל שוב עוברים מטמורפוזה ומשמעותם מתעדכנת.

 על הפרק עומדת הסוגיה כיצד, בסוף המאה ה- 20, הופכים את החגים היהודיים לרלוונטיים לציבור החילוני הלא-מאמין. ט' באב, למשל, לאחר רצח רבין משמש דוגמא טובה לתהליך עדכון זה. הפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבת רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בנובמבר 1995, בנוגע לסכנות הטמונות במלחמת אחים והשסע המעמיק בין הציבורי הדתי והחילוני הוביל להקמתם של בתי מדרש פלורליסטים לדתיים וחילוניים ולשיח חילוני-יהודי מחודש.

 במסגרות אלו, הוסט הדגש המסורתי והדתי של ט' באב מהאבל על חורבן בית המקדש, כאתר הפולחן הדתי של העם היהודי, לסוגיה של שנאת חינם כסיבה העיקרית לחורבן הבית [4]. במרקם החברתי המעורער של אחרי רצח רבין, הסכנה הטמונה בשנאת חינם ובמלחמת אחים הפכה לרלוונטית, ואירועי ט' באב של הארגונים הקשורים להתחדשות היהודית, בסוף שנות ה-90, נטו לפן  זה.

כיון, שההתחדשות הרוחנית היהודית, אחותה הקטנה והחורגת של ההתחדשות היהודית, פועלת על בסיס אידיאולוגי שונה, ורוח העידן החדש דומיננטית בה למדי, הוקנו לט' באב, במסגרתה,  כמו גם לחגי ישראל האחרים, משמעויות אלטרנטיביות. משמעויות אלה באות לידי ביטוי בדרך כלל באוריינטציה של התבוננות פנימה: לאישי ול-'עצמי' במקום לחיצוני: לחברתי ולפוליטי. ההתחדשות הרוחנית היהודית [5], המתאפיינת בכך שהיא מבקשת לחדש את היהדות מבחינה הגותית ולעדכן את המסורות הריטואליות, "ברוח התקופה הנוכחית", או ברוח העידן החדש, מציעה חיי דת אלטרנטיביים, רלוונטיים לתקופתנו, המתבססים על דגש על קשר ישיר ואישי לקדושה ולאלוהות ועל חיבור לגוף, לטבע, למודעות ולמיניות. עבור חבריה, היהדות נתפסת, פעמים רבות, ככלי לטרנספורמציה נפשית/רוחנית או כ-'כלי להתפתחות התודעה'- בניסוחם שלהם. תמה זו אופיינית מאד לתורות העידן החדש המדגישות את העצמי (ה-(self, צמיחתו וריפויו כמו גם לתרבות התרפויטית ולמושגים הנובעים ממנה, כמו: מימוש עצמי והתפתחות אישית.

בהתחדשות הרוחנית היהודית, מעגל השנה העברי נחווה כמחזוריות של הטבע בתוך הנפש. האדם, שנתפס כחלק מהטבע, מושפע נפשית מהתהליכים המחזוריים שקיימים בו ולוח החגים העבריים הנובע ממנו. החגים היהודיים, נתפסים כהזדמנות לעבודה על ה-'self' מתוך מערכת המושגים הפנימית שהחג מציע; לדוגמא, בחנוכה האור מזוהה עם חוויה של ידיעה והכרה ברורה ואילו החושך מזוהה עם הלא נודע והלא המודע, והפחד מחוסר השליטה שמתמודדים איתו בלא ידוע. העבודה הנפשית שהחג מציע היא, אם כן, להתמודד עם רמות הידיעה השונות הקיימות בנפש ולהעז ולחוות - גם ללא הוודאות לאן דברים יתפתחו: "להדליק את החנוכיה שבנפש" [6]. 

כך גם במאמר שנכתב על ידי אוהד אזרחי, מנהיגה הרוחנית של קהילת 'המקום' [7]. תוך הסתמכות על מקורות חסידים וקבליים עושה אוהד אזרחי שימוש במושגי חג הפסח: פרעה, מצריים, חמץ, מצה ומושגים נוספים, על מנת להציע "עבודה" על "העצמי" דרך קיום מצוות החג.

"ההגדה של פסח, כמו כל טקסט העומד במרכזו של טקס רוחני, צריכה להיות דבר חי. ודבר חי משמעו שהוא רלוונטי לחוויית החיים של בני הדור. לכל אחד ואחת מאתנו יש מצריים שלו, או שלה. בתוך כל אחד מאתנו שוכן לו פרעה קטן, שמתעקש לא להניח לנו להיות מי שאנחנו באמת, ובכל אחד ואחת מאתנו יש נקודה פנימית של חירות, שלא מוותרת, ומבקשת לה גאולה...".

ובהמשך המאמר:  "נתחיל את המסע בהכרת עצמנו – מה שנקרא: בדיקת חמץ. מהו חמץ? חמץ הוא בצק שתפח. בצק הוא דבר בסיסי מאד. קמח ומים בלבד. אבל כשמניחים לו לעמוד זמן מה הוא מחמיץ ותופח. החמץ מסמל התנפחות נפשית. אגו נפוח. המצה שעשויה מבצק שלא תפח מחזירה אותנו קודם כל אל הדברים הפשוטים ביותר. אל הדברים כפי שהם, ללא נפיחות, ללא ערך מוסף כביכול, ללא עסקי אויר. המצה מחזירה אותנו לכאן ולעכשיו של עצמנו – אל הענווה. וענווה פירושה הכרת הדברים כפי שהם. לא פחות ולא יותר. אדם עניו איננו מפחית מערך עצמו, אך גם איננו מנפח זאת. הוא רואה את הדברים בעיניים פשוטות ונקיות – כמו מצה." [8]

ללמוד תורה,  על פי אוהד אזרחי, המצטט גם את הבעל שם טוב, משמעה ללמוד אותה כל פעם מחדש, באופן שיהיה רלוונטי לאנשים החיים בתקופתנו ולבעיות המטרידות אותם.  משמעות הדבר, עבור אנשי ההתחדשות הרוחנית היהודית היא כי אין לראות בתורה סיפור היסטורי או סט של מצוות הלכתיות מחייבות אלא מערכת סמלים המשקפת את ההתמודדויות שבהן האדם מתמודד בחייו הפנימיים וכמושגים המסמלים תהליכים שנחווים בנפש האדם.

כך, על פי פרשנות זו, גם פרעה וגם היציאה מעבדות לחירות הם תהליכים נפשיים שעל האדם לנבור בנפשו ולזהותם. גם בדיקת חמץ הופכת לטקס של התבוננות וחיפוש פנימי. החיטוט בפינותיו החבויות של הבית מסמל את החיפוש הפנימי אחר כל מה שהוחמץ והתחמץ בנפש במהלך השנה שחלפה, ואחר כל מה שהוזנח. יש לציין כי על פי קו מחשבה זה, הבדיקה הפנימית והמדיטטיבית אינה אמורה להחליף את הבדיקה החיצונית, אלא להעניק לה משמעות חדשה ובכך להפוך אותה לרלוונטית.

עבור אותם אלה החיים את חייהם בחיפוש רוחני ובניסיונות לרפא את עצמם - נפשם וגופם - בשיטות אלטרנטיביות, ההתחדשות הרוחנית היהודית מציעה בשורה של ממש. שיטה רוחנית המיישמת עקרונות של עבודה רוחנית: התבוננות פנימה, עבודה על האגו, התמודדות עם פחדים והדחקות ועוד, המסתמכת על תורות יהודיות מיסטיות כמו הקבלה והחסידות, ללא צורך בהתחייבות לעקרונות הלכתיים. בכוחו של שילוב זה לקרב חילונים רבים, אשר עד היום מצאו מפלט בתורות רוחניות לא יהודיות, כמו בודהיזם וכד' , בחזרה אל היהדות.

אף ששתי קהילות ההתחדשות רוחנית יהודית שהתקיימו בעבר (קהילת 'המקום' במצוקי דרגות וקהילת 'בית חדש' במנהיגותו של הרב מרדכי גפני, שפעלה ביפו) אינן פועלות עוד, נראה שמוקדם מדי להספיד את המסר שההתחדשות הרוחנית היהודית מנסה להעביר. כפי שיעיד ערב ט' באב שביליתי בקהילה הירושלמית, קיים עדיין ציבור לא קטן, מחוגי העידן החדש היהודי, אשר נמשך לדתיות אלטרנטיבית מסוג זה, קורא מאמרים בנושא ומשתתף באופן אקטיבי בפעילויות. חגי ישראל, מסתבר, מזמנים לציבור זה, שנה אחר שנה, הזדמנות נוספת להעמיק את הקשר שלהם לעצמם וליהדות, בעת ובעונה אחת.

[1]   רבָּה- כינוי לאישה בעלת הסמכה לרבנות.
[2]  אלמוג, עוז. 1997. הצבר-דיוקן. תל אביב: עם עובד.
[3]  ורצברגר, רחל ואזולאי נעמה. ההתחדשות היהודית כתנועה חברתית חדשה. לא פורסם.
[4]   על-פי הגמרא (מסכת יומא דף ט עמוד ב) בית המקדש הראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ואילו בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. במערכת החינוך נעשה שימוש נרחב בהקשר זה באגדה מהתלמוד הבבלי על קמצא ובר קמצא (מסכת גיטין דף נה עמ' ב – דף נו עמ' א)
[5]   ככלל, פעלו עד לשנת 2006 שתי קהילות של התחדשות רוחנית יהודית: קהילת "המקום- לחכמה והוויה" בהנהגתו של הרב אוהד אזרחי אשר פעלה במצוקי דרגות בין השנים 2000-2005 וקהילת בית חדש בהנהגתו של הרב מרדכי גפני אשר פעלה ביפו בין השנים 2001-2006. כיום פועלת קהילה שלישית, קטנה יותר, בירושלים. הרב אוהד אזרחי ממשיך לפרסם מאמרים באתר "מהות החיים" ולקיים סדנאות בביתו. הרב גפני בעקבות האשמות על ניצול מיני, חזר לארה"ב וקהילתו התפרקה.
[6]  אזרחי, אוהד. חנוכה תשס"ה. מתוך אתר קהילת 'המקום' http://www.hamakom.org.il
[7]  ראה הערה 5.
[8]   לינק למאמר:  http://www.hamakom.org.il/HEBREW%20WEBSITE/HebrewArticles/seder_new.doc