תקציר: יש לאשר שימוש בשילוט רחובות גם של מנהיגים ערביים דגולים כמו סאדאת. האפקט לא יאחר להגיע. ילדים יחלו לשאול שאלות. נראה לי ששילוט כזה וההיסטוריה הגלומה בו יעלו כאלף מונים על שינון מאה המושגים שמשרד החינוך דורש מתלמידי ישראל מבלי להפחית בחשיבותם... על-מנת להרגיש את אשר מרגיש הצד השני, על כל אחד מאיתנו לשים את עצמו במקומו.
הידברות והבנה בין בני-אדם אפשריות מעבר לגבולות של מקום וזמן.
כל שצריך הוא להיות אדם."
לאורך השנים נעשים, אמנם, נסיונות מצד ישראל להתקרב לצד הפלשתיני. אולם , נראה לי, שבאפיק הזהות לא נעשה די. במידה ושני הצדדים יתנו ידם לחשיבות הנושא, ,אני מאמין שנוכל להתקדם לקראת הבנה בסיסית ויסודית עם העם הפלשתיני ונראה את האור שבקצה המנהרה. ללא אפיק זה, החזרת שטחים או\ו אסירים למשל, לא תצליח משום שהבסיס רעוע ולקוי .
ההכרה בעובדה שאי אפשר לשוב אל העבר האותנטי הן מצד ישראל והן מהצד הפלשתיני הוא מאמץ דו צדדי. יש לעודד אומנות ומדע משותפים. הקמת עיתון משותף, מתן במה לאינטלקטואלים, סופרים ועיתונאים. החילופין התרבותיים יפתחו פתח להבנה ויחסי נורמליזציה בין הצדדים. הייתי מציע, אולי, למסד ערוץ טלוויזיוני ברוח הדברים הללו ובכך לנצל את המדיה הזו בהבאת תכנים שיבליטו את האחווה והתקווה.
די להיותה של התקשורת ספקית בלתי נלאה של תמונות מזוויעות מזירות פיגוע. לא רק. יש להראות גם סיפורים אחרים. יש להחזיר את האופטימיות לאיזור.זה לא בלתי אפשרי. יש לנסות עד שנצליח. אני סמוך ובטוח, שברגע שהרעיון ירקום עור וגידים, השלום באזור לא יתאחר כל-כך. נכון, זה נראה לא אפשרי כרגע, אבל עם מידה של אומץ, אכפתיות, ופתיחות של כל אחד ואחד מאיתנו זה יאפשר פתח לדברים חיוביים נוספים.
ויש רבים כאלו:
יש לאשר שימוש בשילוט רחובות גם של מנהיגים ערביים דגולים כמו: סאדאת. האפקט לא יאחר להגיע. ילדים יחלו לשאול שאלות. נראה לי ששילוט כזה וההיסטוריה הגלומה בו יעלו כאלף מונים על שינון מאה המושגים שמשרד החינוך דורש מתלמידי ישראל מבלי להפחית בחשיבותם. מדוע כל-כך מעט נעשה בתחום התיאטרון? ראו את תיאטרון נטלה כדוגמא. אתיופים וערבים מעלים הצגות יחדיו, והשפות הערבית והאתיופית, עם העברית והאנגלית, מתובלות זו בזו. איזו חגיגה לינגוויסטית.
ולמרות קשייו התקציביים, התאטרון ממשיך להציג, דבר כשלעצמו המוכיח שעם אמונה חזקה ורצון משותפים, הכל ייתכן. תנו יד לכך. מדוע שלא יתקיים שת"פ בין האוניברסיטאות בישראל לאוניברסיטת ביר-זית ? לרמאללה? אני סמוך ובטוח שחוקרים משני הצדדים יאותו לשיתוף פעולה וכולנו נצא מורווחים מכך. יש להציע מלגות לכל המעוניין בכך.
החינוך הוא אחד מאפיקי הזהות המשפיעים, ובאמצעותו תוכל לצמוח שכבה אינטלקטואלית רחבה, אשר תהווה משען איתן לעם, המבקש נרמול במצבו. חסרה לנו נגיעה בספרות פלשתינאית אמיתית. בטוחני שהקורא הממוצע ימצא עצמו לא אחת מזדהה או מזהה עצמו בספרות כזו. יגיעו זמנים, ובטוחני שגם הפלשתינאי ייהנה כאשר יקרא ספרות מתורגמת של סמי מיכאל ואחרים. מישהו צריך לעשות את הצעד הראשון. למה לחכות?
נושא הלשון הוא חלק בלתי נפרד מהזהות. יש לתת את המרחב בשימוש בשפה הלא שלטת ליישום רעיונות החופש והאחווה. השימוש בשפה עדיף על השימוש בנשק, ועל-כך בטוחני שאין מחלוקות.
על-מנת להרגיש את אשר מרגיש הצד השני על כל אחד מאיתנו לשים את עצמו במקומו.
המרכז חייב להיות גם בשוליים. הידברות והבנה בין בני-אדם אפשריות מעבר לגבולות של מקום וזמן.
כל שצריך הוא להיות אדם.
