תקציר: יתכן וסוד עיבור החודש מסמל את סוד העיבור של העצמי ברמה הפסיכו-רוחנית. חז"ל מציעים קשר סימבולי מרתק בין עשרת הימים המבדילים בין שנת השמש לשנת הירח לבין עשרת הימים הנוראים המתרחשים גם הם בכל שנה. הכיצד?
אנו בעיצומם של "הימים הנוראים", הלא הם עשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים. חכמי הקבלה מציגים לפנינו פירוש מרתק של העבודה הפסיכו-רוחנית הנדרשת מאיתנו במהלך הימים הנוראים. שבע פעמים בכל תשע עשרה שנה אנו מוסיפים חודש שלם, אדר ב', ללוח השנה העברי. השנה נקראת "שנה מעוברת".
עיבור החודש שומר על הקשר בין מועדי החגים לעונות השנה – פסח באביב וראש השנה בסתיו. יתכן וסוד עיבור החודש מסמל את סוד העיבור של העצמי ברמה הפסיכו-רוחנית. זו אולי אחת הסיבות לכך, שסוד החישוב של עיבור החודש היה מהסודות השמורים ביותר עוד בתקופת בית המקדש לפני אלפיים שנה.
השם "עיבור" מיד מזכיר לנו את המילה "עובר", זה הגדל ברחם האם תשעה חודשים. האם ניתן להסיק מכך שחודש העיבור מזַמן לנו תקופת אינקובציה לקראת לידה מחדש? העובר ברחם אמו נמצא באפלה אינסופית, מלבד רחשים חסרי פשר הבאים מבחוץ. הוא אינו חווה חסכים של חמצן ומזון כיוון שהם מסופקים לו אוטומטית דרך חבל הטבור. הוא שרוי בין קירות הרחם הצפופים מבלי יכולת לבקוע לו דרך החוצה. קיים בו דחף גדילה אינהרנטי שיש בו משום השתוקקות לבקוע אל עולם עלום שמעולם לא חווה אותו.
אם כן, יתכן שחודש העיבור מזמין אותנו להימצא בתוך חוויה עוברית בה אנו חווים חשיכה וחוסר וודאות לקראת תהליך של התחדשות ואף לידה מחדש. זהו תהליך של עיבור נפשי, אליו נכנסים מתוך בחירה. עשרת ימי תשובה מרכזים למעשה את תהליך העיבור, את תהליך האינקובציה, לתוך תקופה של עשרה ימים בכל שנה בין ראש השנה ליום הכיפורים.
ניתן, אם כן, לראות את הימים הנוראים בפרספקטיבה של לוח השנה העברי. לוח השנה אמור להתבסס על מרכיב המצוי בטבע באופן כזה או אחר.
לוח השנה הגרגוריאני (הנוצרי) מתבסס אך ורק על מחזור השמש, דהיינו, תנועת כדור הארץ סביב השמש, הנמשכת שלוש מאות שישים וחמישה יום. יוצא מזה, שלוח השנה הנוצרי כולל אך ורק שנים, כאשר החלוקה לחודשים היא חלוקה מקרית של שלוש מאות שישים וחמישה לשנים עשר. מכאן: החודשים אינם מכילים את מערכת היחסים בין השמש לכדור הארץ ואינם דבר משמעותי עבור האדם.
לוח השנה המוסלמי הפוך לנוצרי. הוא מבוסס על תנועת הירח מסביב לכדור הארץ. מחזור הירח סביב כדור הארץ נמשך כ- 29 יום. לכן, מניין השנים בלוח השנה המוסלמי הוא במידה רבה מקרי. זו הסיבה שחגי המוסלמים נודדים בעונות השנה השונות.
לוח השנה העברי, להבדיל מהנוצרי והמוסלמי, מבוסס על שילוב של מחזור השמש ומחזור הירח (בדומה ללוח השנה הסיני). החודשים נמדדים על פי מחזור הירח והשנים נמדדות על פי מחזור השמש. שנת הירח היא כשלוש מאות חמישים וחמישה יום, כמניין המילה שנה בגימטרייה (שנה=355). זאת אומרת, שהירח משלים שנים עשר סיבובים סביב כדור הארץ בשלוש מאות חמישים וחמישה יום.
לעומתו, שנת השמש מונה כשלוש מאות שישים וחמישה יום. פירושו של דבר, שזהו הזמן הנדרש לכדור הארץ להשלים סיבוב שלם סביב השמש.
כתוצאה מכך יש פער של עשרה ימים בין מחזור השמש למחזור הירח. כאשר הירח משלים שנים עשר סיבובים סביב כדור הארץ, לכדור הארץ חסרים כעשרה ימים להשלים את סיבובו סביב השמש. אם ננהג על פי שנת הירח חג הפסח ינדוד על פני עונות השנה ולא יהיה יותר חג האביב. על מנת לוודא שחג הפסח יתקיים תמיד באביב, חישבו ומצאו, שיש להוסיף חודש לשנה, שבע פעמים בתשע עשרה שנה, הלא הוא אדר ב'.
חישוב מתמטי זה מאזן בין מחזור השמש למחזור הירח. שנה בה ישנו אדר ב' מכונה שנה מעוברת, מלשון עובר, לידה מחדש. כזכור בכל שנה מצטברים עשרה ימים המבדילים בין לוח השמש ללוח הירח עד לשנה המעוברת המאזנת ביניהם.
חז"ל מציעים קשר סימבולי מרתק בין עשרת הימים המבדילים בין שנת השמש לשנת הירח לבין עשרת הימים הנוראים המתרחשים גם הם בכל שנה. הכיצד?
הבה נבחן את המשמעות הסמלית של לוח השנה. השמש מסמלת את חוקי הטבע הנכפים על החיים בעולמנו ואדישים לחיי הפרט. למי שפועל רק על פי השמש, אמר קהלת "אין חדש תחת השמש", דהיינו, אין חודש ואין התחדשות – עולם כמנהגו נוהג. זהו מצב של תלות מוחלטת בנסיבות החיים החיצוניות. הירח, לעומת זאת, מייצג דווקא את השינוי וההתחדשות, ומכאן שמו "חודש".
הוא מגלה ומסתיר פניו לסירוגין ועל כן מייצג את היחיד המיוחד העומד למול הטבע השרירותי. לירח אין אור משל עצמו וגילויו הוא פונקציה של החזרת אור השמש בהתאם לתנועת כדור הארץ ביחס לשמש. מי שחי רק על פי הירח מאבד את הקשר עם מקורות בריאתו וחי על פי הנוסחה "אני ואפסי עוד".
הלוח העברי, כאמור, מייצג את החיים על פי השמש והירח כאחד. פירוש הדבר, שהוא שואף לאזן בין הכוחות המייחדים אותו כאינדיבידואל יחידני לבין כוחות הבריאה השווים לכל נפש ומחברים בין היחידים השונים. במשך השנה חלקנו עסוקים בעצמנו בלבד ומתקשים לראות את הסביבה והסובבים אותנו. המחיר הוא כמובן בדידות מזהרת. רובנו מוצאים עצמנו מנותקים מההוויה הפרטית שלנו ועל כן רק מגיבים לנסיבות החיים המשתנות. כך אושרנו נמדד בהתאם להתרחשויות חיצוניות לנו. האיזון בין כוחות השמש והירח בנפשו של היחיד מופר לאורך ימות השנה.
בדרך כלל, היחיד מגיע לטיפול פסיכולוגי כאשר הוא נתקל בקשיים משמעותיים באחד או יותר מהתחומים הללו, כאשר אז הדימוי העצמי שלו נמצא בסכנה. המשבר יכול להתרחש בשני אופנים: או שהוא חווה כישלונות חוזרים ונשנים להשיג את המטרות שהציב לעצמו –זוגיות, עבודה ופרנסה, בדידות חברתית מתמשכת – או לחילופין, כאשר במסע הגיבור להשגת המטרות הללו הוא נתקל בקושי פתאומי – פיטורין מהעבודה, כשלון בלימודים או בעבודה, פרידה מבן/בת הזוג, גירושים, מחלה קשה שלו או של אחד מבני הבית, תאונה או חוויה טראומטית תוך כדי המסע וכ"ו.
מבחינה נפשית המטופל נמצא אז במצב של בלבול ומבוכה כאוטית. רגשותיו, יצריו ומחשבותיו שרויים במצב של תוהו ובוהו עוברי המאופיין בחוסר מודעות עצמית. מצב נפשי של תוהו ובוהו, בדומה לתוהו ובוהו הבראשיתי טרם בריאת העולם, פירושו, שהאדם תוהה ובוהה (תוהו ובוהו) לנוכח חייו ומצבו הרגשי. זהו קיום נעדר תודעה מתבוננת, מכוונת ומנהלת.
המצוקה הנפשית נובעת מהעבדות של זהותו וערכו האישי לנסיבות החיצוניות של חייו. השקט הנפשי אבד בתוך בליל ההתרחשויות "הצונמיות" מבלי יכולת לשאוב וליצר משמעות מהפנימיות של העצמי.
בתקופת עשרת הימים הנוראים, המייצגים את עשרת הימים המבדילים בין מחזור השמש והירח, אנו מוזמנים לעשות חשבון נפש, שמטרתו לאזן בין נסיבות החיים החיצוניות למציאות הפנימית האינדיבידואלית. לאזן בין כוחות הטבע והאיחוד לבין כוחות ההתחדשות והייחוד. דהיינו, ליצור גשר פסיכו-רוחני בין השמש והירח, בין האיחוד והייחוד, בין סטגנציה והתחדשות.
