תקציר: עבורי אלול הוא חודש של עבודה רוחנית וקרבה לאלוהים, בו אני יכולה לבחון את מעשי מהזוית הערכית והאנושית. עד כמה אני משתבחת כאדם? עד כמה אני תורמת לחברה בה אני חיה?
ארוחה משפחתית בערב שבת, ארוחת חג בראש השנה, הן מטלה או חגיגה? כל כך פשוט, ויחד עם זה כל כך מורכב.
את חלקנו החג מרגש והשבת מקודשת, לחלקנו יש את המשפחה, ויש את ארוחת החג, וזה ברור שזה שם, ומעולם היה ולעולם יהיה.
ויש את אלה, שעבורם זה שם, אבל הם תמיד מוצאים מה לא בסדר, למה עכשיו, למה שם, למה איתם ולא איתם ואם הייתה לי את האופציה הייתי טס ונעלם מפה בחגים..
ויש חלק שלבד, שאין לו על מי לקטר, כי הוא לא הוזמן.
שאין לו עם מי לדבר, כי אין מי שישב איתו סביב השולחן
שאולי גם אין לו מה לאכול, כי אין לו כסף לערוך את הקניות.
אבל יש לו בדידות.
ואולי זה לא מקרי שסטטיסטיקות ההתאבדות עולות בתקופת החגים.
בשנים האחרונות מתפתחת מגמת חזרה לשרשי היהדות בקרב קהל רחב בעולם. יהודים ואנשים בכלל נוהרים אליה מכלל הדתות, אם בהתעמקות בתורת הקבלה, בתנ"ך, ברוח, בחיפוש מיסטי. המפגש של האדם הבודד הנוגע ביהדות החדשה אינו מלווה בפחד, אלא בחיפוש אחר משמעות. בכתובים שקיבלנו לפני 5000 שנים יש הרבה חוכמה והיגיון.
דומה כי חכמת חיי היקום, החכמה שמתחת לפני השטח של חווית החיים שלנו כאן, מוצפנת בספרים אלו. דומה, כי ככל שמתנתקים מהריטואלים הדתיים מתעצמת תחושת משמעות אלוהית, והכאוס נראה קצת יותר מסודר, כמו הכרחי ליכולת האור והריפוי שאנו יכולים לקבל משם.
חודש אלול נחשב לחודש הסליחות והרחמים. הוא החודש שמכין אותנו לשנה הבאה להתחלות חדשות , הרגלים חדשים.
עבורי אלול הוא חודש של עבודה רוחנית וקרבה לאלוהים בחברה, ביקום ובתוכי. זהו פסק זמן לבחינת תכלית החיים שלי, להבדיל מזרימה אקראית תוך צבירת ממון ורדיפה אחר החיים.
אני יכולה לבחון את מעשי מהזוית הערכית והאנושית. עד כמה אני משתבחת כאדם? עד כמה אני תורמת לחברה בה אני חיה?
אני מאמינה שאלוהים עוזר לנו לעזור לעצמנו.
מתוך כך אני מביטה בדברים בהם בורכתי ומנסה להתחבר אל עצמי ומתוכי לסביבה,
לחמלה, לאהבה ולהודות.
להודות על מי שאני ומה שאני, על שבורכתי באנשים המקיפים אותי ולהתבונן בהערכה מחודשת על חיי.
חגי תשרי מסמלים עבורי את ההזדמנות הזו.
הזדמנות לצמיחה וחמלה.
ראש השנה הוא החג של בחירות. אנו בוחרים מה ניקח איתנו לחיינו, לביתנו, לגופנו וללבנו בשנה המתחילה, ומה אנו משחררים.
אנו בוחרים אלו מחשבות ומעשים אנו רוצים לאמץ על מנת ליצור מציאות בה אנו חושקים.
אנו פותחים דלת להזדמנות חדשה לאהבה לעצמנו, ליקירינו ולסביבתנו. בוחנים מחדש את עבודותינו ומצפים לחלומות שנגשים בשנה הבאה.
יום כיפור הוא יום מאוד רוחני. זהו יום של התבוננות פנימה לנשמה שלנו ,לתוכנו. יום של חמלה וטהרה לעצמנו ולאנשים היקרים שלנו ושחרור קבעונות שליליים, על מנת לאפשר לשנה החדשה לגעת בנו.
זהו יום של הבנה ובקשת סליחה מעצמנו. אם אלוהים מסוגל לסלוח לנו, בטח אנחנו צריכים לסלוח. יום כיפור נושא בחובו אווירה חגיגית , תדר רוחני בעל מנעד גבוה ותחושה של חמלה וכבוד אחד לשני.
החגיגה האמתית של החיים היא חיים משוחררים מפחד. לא מגיע לנו פחות מזה או יותר מזה. זה מצריך מאיתנו להסתכל על החיים כתהליך אחד גדול של שינוי. לשנות את דפוסי החשיבה, את הראיה האנושית הכלואה בתוך העצמי או רעיונות אחרים, לגלות את הפוטנציאל הטמון באיחוד והרמוניה בין הגברים לנשים.
הכלים היחידים שלנו הם: חמלה, אהבה ונסיון להבין, ללא שיפוט, ביקורת או פחד, שכולנו כאן שווים זה לזו. האם נוכל השנה לצאת אל החיים ממקום של אהבה ולא להתמקד ברע?
ומה אם הרע הזה בעצם מיטיב עמנו? ומה שלדעתנו מיטיב עמנו בעצם מעכב אותנו ? עד כמה אנחנו באמת יודעים או מבינים?
אני מאמינה שיש הרבה אור וטוב שמקיף את היקום. אני מאחלת לנו, לחברה הישראלית ולמשפחת האדם באשר היא, שנצא מהכאוס והפחד שמקיף את חיינו ונלך לחגוג את השנה החדשה אחרת.
