הוצאת מינימום גבוהה, ביחס לשכר מינימום, מצמצמת כמעט לחלוטין את דרגות החופש של האדם ופוגעת בכבודו. כשאדם פועל במרחב כלכלי מבוסס כסף, כשרוב זמנו מוקדש להשגת כסף שיוקדש לקיום בסיסי, וכשמצב זה נוצר באופן מלאכותי ע"י המדינה, האדם אינו חופשי.
בדיון הציבורי סביב גובה שכר המינימום עומדים זה כנגד זה שני מחנות. מחד תומכי הליברליזם הכלכלי, המאמינים בשוק חופשי המווסת את עצמו, ודוגלים במינימום התערבות מצד המדינה - לגביהם - חוק שכר המינימום מהווה התערבות גסה בשוק העבודה, גובה השכר ייקבע באמצעות כוחות ההיצע והביקוש.
מנגד ניצב הלובי החברתי, המזוהה בד"כ עם השמאל הסוציאליסטי או הקומוניסטי. הלובי החברתי מעלה על נס את כבוד האדם או לפחות את זכותו לאי אילו תנאי מחיה בסיסים, לא מתוך שוויו בשוק העבודה, כפי שנקבע ע"י כוחות ההיצע והביקוש, אלא מתוך שהוא אדם ואזרח במדינה האמורה בראש ובראשונה לאפשר לו קיום סביר.
הליברלים מוסיפים וטוענים שקביעת שכר מינימום פוגעת פגיעה אנושה ביכולת של יצרנים ישראלים להתחרות בשוק העולמי, ואכן, נכון להיום, כחצי עולם מרוויח פחות משני דולר ליום. בעולם כזה קביעת שכר המינימום על כ-30 דולר ליום כמוה כהתאבדות קולקטיבית.
לטיעון הבסיסי של הליברלים בדבר התערבות המדינה בתנאי השוק ולטיעוני הלובי החברתי בדבר כבוד האדם יש משמעות בעיקר מבחינת חלוקת ההכנסות במשק. זהו מין עימות נצחי, אחד מיני רבים, בין קבוצות לחץ במשק, במקרה זה, בהכללה גסה, בין העשירים לעניים או בין המעסיקים לעובדים. לעומת זאת, לטיעון בדבר היכולת להתחרות בשוק העולמי צמודה אמת קיומית שקשה מאוד להתעלם ממנה.
הליברלים צודקים, כמובן, בטענה שחוק שכר המינימום מהווה התערבות מלאכותית בתנאי השוק, אך מתעלמים מכך שהשוק נתון למגוון התערבויות מלאכותיות מצד המדינה, ששכר המינימום היא רק אחת מהן, אשר מיוחצנת במיוחד. למעשה, העובדה שבשוק הנתון לרגולציה כבדה ולמגוון התערבויות, כפי שאראה בהמשך, דווקא שכר המינימום טורד את מנוחת הליברלים, מעלה יותר מחשד, כי פועל כאן אינטרס של קבוצת לחץ יותר מאשר ניסיון ליישם תיאוריה כלכלית.
הערה נוספת בהקשר זה - חוק שכר המינימום קובע במידה מסוימת את השכר כנתון בו צריכים להתחשב הגורמים בשוק, אך בין אם נקבע שכר מינימום ובין אם לאו, נמצאים הגורמים בשוק בתחרות חופשית הנתונה למגבלות שונות, כגון: תווי איכות ועוד.
הוצאת מינימום: ההוצאה המרכזית של אדם נמוך הכנסה בישראל היא דיור, ההוצאה השנייה בגודלה היא בד"כ תחבורה .
בהכללה מסויימת, עלות הדיור גבוהה יותר בסביבת מרכזי התעסוקה הגדולים ובפרט באיזור המרכז, ויורדת ככל שמתרחקים לפריפריה. במקביל, עלות התחבורה נמוכה יותר בסביבת מרכזי התעסוקה ועולה ככל שמתרחקים. החיבור של עלות הדיור ועלות התחבורה יוצר מינימום מסויים, מצטרפות אליו מספר הוצאות בסיסיות, שחיוניות, כך מסתבר, כדי להמשיך ולהשתייך לשוק העבודה (נסה למשל להשיג עבודה ללא טלפון, חשבון בנק וביגוד הולם), וכמובן כלכלה בסיסית. יתרה מזאת, לא תחשב לאזרח שומר חוק בלי לשלם ארנונה, אגרת טלויזיה וועד בית.
ובכן, המתחרה שלי בהודו אולי מקבל שני דולר ליום וחי בחושה בלי מים זורמים וחשמל, אך אני לא אוכל להוריד את רמת החיים שלי כדי להתחרות בו, אם אבנה לי חושה בשדה ואגור בה, אחשב למסיג גבול, אם ארכוש אדמה ואבנה עליה חושה אחשב לעבריין בניה, בישראל לא ניתנים היתרי בניה לחושות, כך גם לא אוכל לגור באוהל, באוטובוס ישן או בקרוואן בלי שאחשב לעבריין. בנסיבות מסויימות אמנם ניתן להציב קרוואן על קרקע בישראל, אך לא כפתרון דיור זול וקבוע. הפתרון הזול ביותר הוא דירה בשיכון. העובדה שאני גר בדירה עם ביוב, חיבור לחשמל ומים זורמים אינה התעקשות שלי על רמת חיים לא ריאלית, אלא התעקשות של המדינה, או כאמור התערבות של המדינה בתנאי השוק.
לשם הבהרה, אעיר כי אין כאן טענה כי עלינו להוריד את רמת חיינו לזו של ההודים, הכוונה כאן היא לסקור סדרה של התערבויות מצד המדינה הכופות עלות מחיה מסוימת.
לאחר שנכפתה עלי עלות המגורים בדירת שיכון מופיעה סדרת התערבויות נוספת:
בעשורים האחרונים המדינה (ובכלל זה הרשויות המקומיות) מאשרת תוכניות בניה מרמת רווחה מסוימת ומעלה, בפרט לא מאושרות כמעט תוכניות לבניית דירות חדר, סטודיו, ושני חדרים .
הפשרת קרקעות לבניה - רוב הקרקעות במדינה בבעלות המדינה, המדינה משפיעה ישירות על עלות הקרקע לבניה ע"י הפשרת/אי הפשרת קרקע לבניה, עלות הקרקע מגולמת כמובן בעלות דירת השיכון המינימלית אך המרווחת שלי.
מיסוי נדל"ן, שלל מיסי הנדל"ן המגולם אף הוא בערך הדירה מעלה את מחירה בכ-50%.
בשלב זה מחיר הדיור המינימלי שלי כבר דמיוני לחלוטין, אם כי זהו דבר שאנו בהחלט רגילים בו, כך למשל מתוך וואלה כלכלה ועסקים - "פרופיל הלווה הממוצע שמתקשה בהחזרי המשכנתא: רוכש דירה ב-140 אלף דולר ש-60% ממנה ממומנת במשכנתא, תשלום של כ-370 אלף שקל לעשר שנים בריבית קבועה של 5.2%, ובהחזר חודשי של 3,956 שקל בממוצע.....בישראל נלקחות כ-100 אלף משכנתאות מדי שנה - רובן על ידי תושבי הפריפריה".
התערבות המדינה, המייצרת את בועת מחירי הדירות, גוררת מרכיב עלות נוסף המצטרף להוצאת המינימום של מעוט ההכנסה - עלות הכסף, או הריבית על המשכנתה. עלות הכסף היא כ100% מסכום ההלוואה, בנסיבות שכיחות למדי, כמו אלה הנזכרות בציטוט, מדובר
בכ-80,000 דולר נוספים. כלומר עלות רכישת דירה מינימלית למדי תגיע במקרה שכיח שכזה לכ-220,000 דולר.
שכירת דירה אינה הפתרון הזול לחסרי אמצעים, עלות השכירות והמשכנתא על דירה קרובות זו לזו ממספר סיבות וזו האחרונה הנה פונקציה של עלות הדירה.
רכב - בניסיון להוזיל את עלויות הדיור עשוי מעוט ההכנסה להתרחק ממרכזי התעסוקה הגדולים. בישראל ההוצאה לתחבורה ותקשורת הנה ההוצאה השנייה בגודלה לאחר דיור ומהווה בממוצע מעל 20% מסך ההוצאות . עלות הרכב תהפוך כל ניסיון להוזלה משמעותית של העלויות ע"י התרחקות ממוקדי התעסוקה ללא כדאית. על ניסיון להתרחק ממרכזי התעסוקה תוך הסתמכות על תחבורה ציבורית תוותר בד"כ. פריסת התחבורה הציבורית תאפשר לך להגיע כמעט מכל מקום לכל מקום, אך לא בזמן סביר על בסיס יום יומי ולאו דווקא בזול. אם ננסה לחשב עלויות וזמני הגעה ממקום מגורים שנבחר אקראית (חיפשנו זול) למקום עבודה בעיר אחרת נקבל ככל הנראה זמני נסיעה אל ומתחנה מרכזית, זמני המתנה, ואולי קו פנימי נוסף, כל יום לשני כיוונים. אם נניח שזמן הנסיעה הנוסף אלטרנטיבי לשעות נוספות ובהתחשב בכך שלתחבורה ציבורית בין עירונית עלות משמעותית, ככל הנראה נשאר לגור קרוב לעבודה או נקנה רכב. כמובן שיש מי שימצא הסדר נסיעה נוח או עבודה באזור המגורים, אך מאמר זה עוסק במקרה הכללי.
עלות הרכב מואמרת ע"י המדינה בשני אופנים עיקריים - על רכישת רכב ועל דלק קיים מיסוי של כ-100%, גובה ביטוח חובה נקבע ע"י המדינה, ולגבי אופנועים וקטנועים אינו פתוח לתחרות . אם נסיר את המכפלה הזו, סתם לצורך הדיון, עלות האחזקה לקטנוע שהינו כלי התחבורה הזול ביותר, תרד לכ500 שח לחודש בלבד . מעוט ההכנסה יוכל להתרחק, כאמור, ממרכזי התעסוקה וממקום עבודתו הנוכחי ולחפש דיור זול יותר בלא שעלות הרכב תקזז את החיסכון בדיור ובלא שיפגע ביטחונו התעסוקתי. עלות התחבורה הציבורית כמובן תרד אף היא במקביל לירידת מחירי הדלק.
באופן כללי, עלות המיסים שאינם פרוגרסיבים ביחס להכנסה מהווה מרכיב משמעותי מסך ההוצאות של מעוט ההכנסה - לפי סקר הלמ"ס סך המיסים הישירים והעקיפים מתוך סך ההכנסה עולה!! ככל שיורדים בעשירוני השכר ומגיע לשיא של 43% !!! בעשירון התחתון. מיסים שאינם פרוגרסיבים בהכנסה כוללים מיסוי על דיור ותחבורה שנדונו לעיל, מע"מ ועוד.
כך מתקבלת תמונה משונה:
אדם נדרש לגור בדירה ששוויה כ 100-140,000 דולר באזור מרכזי או להתרחק ולהסתכן באבטלה או רף הוצאות רכב גבוה. בנוסף לכך ישלם אדם מעוט הכנסה אחוז ניכר מכספו למדינה בשל מיסים שאינם פרוגרסיבים בגובה ההכנסה. נוסיף לכך מספר עלויות נוספות הקשורות לקיום בסיסי, ביטוח פנסיוני, ולהתנהלות ייצוגית פחות או יותר בשוק העבודה ונקבל רף הוצאת מינימום שהופך את הדיון בשכר המינימום לתמוה. להזכיר, את הוצאת מינימום הגדרנו כסכום הדרוש לאדם בישראל כדי לשרוד בלא להפר חוקים ותקנות.
מספר ההתערבויות שמבצעת המדינה בתנאי השוק ממסכות את השפעות חוק שכר המינימום, ביטול או שינוי ההתערבויות מהווה חלופה להעלאת שכר המינימום. שינוי שכזה יניח את דעתם של הכלכלנים הליברלים, שכן יש בו צמצום התערבות המדינה בשוק ונמנעת פגיעה ביכולת התחרות בשוק העולמי. שינוי שכזה יניח גם את דעתו של הלובי החברתי, שכן ניתן בו מענה לבעיה האקוטית של מעוטי ההכנסה. אולם, למרות שההתערבויות האמורות גלויות לעין כל, לא קיים גוף פוליטי שיחרוט על דגלו את שינויים, דבר המסביר את היעדרן מהשיח הציבורי. בישראל קיימת הוצאת מינימום, גם אם יבוטל חוק שכר המינימום עדיין אנשים יזדקקו לסכום מינימום שאינו שונה משמעותית מזה הקבוע בחוק בכדי לתפקד בחברה, יתרה מזו הוצאת המינימום הנה במידה רבה פונקציה של מספר התערבויות מצד המדינה בתנאי השוק. ביטוי עקיף לטענה בדבר קיום הוצאת מינימום מצוי בעתירה לבג"ץ בה נדרשה המדינה לנסח סל מצרכים מינימאלי המאפשר קיום בכבוד. קיום בכבוד אינו מענייננו כאן ובכל זאת רלוונטית התביעה לניסוח סל מצרכים מינימלי.
הטענה היא, אם כן, שניסיון לחיות מתחת לרף מינימום מסוים (או להלן הוצאת מינימום) מוביל להתנהלות שאינה חוקית וליציאה החוצה משוק העבודה. החלופה החוקית היחידה לירידה מתחת לרף היא בהתארגנויות שיתופיות מין קפיטליזם במקרו וקומוניזם במיקרו, לא בדיוק מודל עובד של כלכלה ליברלית.
נעיר עוד, שכיום חותרים הליברלים למצב בו, כפונקציה של היצע וביקוש בשוק העבודה, ירד שכר המינימום אל מתחת לרף הוצאת המינימום. הפיתרון החוקי של מעוטי ההכנסה במקרה כזה הוא התארגנויות קבוצתיות במטרה להוזיל את עלויות המחיה, אם במסגרת חמולות, משפחות, שותפים לדירה או קומונות. מין תאים קומונאלים קטנים בתוך משק קפיטליסטי, קפיטליזם במקרו וקומוניזם במיקרו. כשכלכלן ליברלי אומר "תופרת דרוזית המביאה 2000 ש"ח בחודש כתוספת לכלכלת משפחתה, די לה בזה", הכוונה היא שהתופרת מסוגלת להרוויח 2000 ש"ח ולהמשיך ולהתקיים מתוך שהיא חייה בקומונה, במקרה זה חמולה דרוזית, ולא מתוך שהיא חיה במערכת קפיטליסטית עובדת.
אני טוען שהוצאת המינימום הנה במידה רבה פונקציה של התערבות המדינה.
רפורמה שתקטין משמעותית את התערבויות המדינה בהן דן המאמר, תקטין את הוצאת המינימום, בכך נוכל להימנע מהגדלת שכר המינימום, דבר שיהיה בודאי מועיל מבחינת יכולתה של ישראל להתחרות בשוק העולמי.
מיסים ישירים ועקיפים מהווים חלק משמעותי מהוצאת המינימום מחד, והכנסה למדינה מאידך, רפורמה שתאפשר להתחרות טוב יותר מול יצרנים בשוק העולמי תצמצם את הכנסות המדינה ממיסים .
לאחר רפורמה כזו יהפוך הדיון על שכר מינימום לדיון על היחס בין הוצאת מינימום ושכר מינימום, לא בדיוק דיון, אלא מאבק נצחי בין קבוצות לחץ, וזה גם מקומו הראוי של מאבק זה.
המאמר מוכיח, כי בישראל קיימת, לצד שכר מינימום המנוסח בחוק, הוצאת מינימום שאינה מנוסחת בחוק אלא נוצרת דה-פקטו כתוצאה מהתערבות המדינה במספר תחומים. הוצאת מינימום גבוהה ביחס לשכר מינימום מצמצמת כמעט לחלוטין את דרגות החופש של האדם ופוגעת בכבודו. כשאדם פועל במרחב כלכלי מבוסס כסף, כשרוב כספו מוקדש לקיום בסיסי, כשרוב זמנו מוקדש להשגת כסף שיוקדש לקיום בסיסי, וכשמצב זה נוצר באופן מלאכותי ע"י המדינה, האדם אינו חופשי.
הצורה הפופולאריות ביותר של שיעבוד כיום היא עבדות חוב. איננו רגילים לחשוב על עצמנו במונחים כאלה, אך כשמחיר הדיור הבסיסי גבוהה פי כמה ממחירו הריאלי, בשל התערבות המדינה בתנאי השוק, וכשהאדם הסביר פורס את חובותיו ל 20 שנה בעבור דיור בסיסי (משכנתא) האדם עבד לחובותיו. כשהאדם מקדיש את רוב שעותיו לעבודה אצל מעסיק, רק כדי להמשיך ולשרוד וזאת כיוון שעלות המחיה הבסיסית מואמרת ע"י התערבות המדינה, האדם משועבד, יש מי שקורא לשעבוד הזה עבדות משכורת.
הערות:
[] האם חיסכון עדיף על דירה? חשב מערכות מידע בע"מ.התחשיב מראה כדאיות מסוימת של שכירת דירה, כשהשוכר/קונה בעל הון מספיק לרכישת דירה, וההכנסה האלטרנטיבית מריבית על חיסכון גבוהה, כשהריבית נמוכה ההפרשים מצטמצמים.
[] בכתבת תחקיר שהתפרסמה בידיעות אחרונות מה 29/4/2003 טוען הכתב עופר פטרסבורגר שקיימת מדיניות מכוונת של ראשי ערים למשוך לעיר אוכלוסיות הנחשבות לחזקות, לכן מעודדים בניה של דירות 4 חדרים ומעלה. ראשי הראשיות המקומיות מסרבים מסיבה זו לאשר בניה של דירות 2-3 חדרים ועל דירות סטודיו בכלל אין סבלנות לשמוע. עוד מצטט הכתב תחזית של כלכלני משרד השיכון לפיה משקלן של דירות קטנות (עד 2 חדרים) במשק ירד ב 2005 מ 21% ל 16% משקלן של הבינוניות ירד מ 39% ל 35% ותחול עליה מקבילה במשקלן של הדירות הגדולות. כלכלני המשרד מזהירים מפני מחסור חמור בדירות קטנות שכן השינויים הדמוגרפיים בחברה (עליה בתוחלת החיים של קשישים בודדים, עליה במספר הרווקים, הגרושים, החד הוריים ?) יגרמו דווקא לעלייה בביקוש לדירות קטנות.
[] נטל המיסים הישירים והעקיפים והשפעתם על אי השוויון ב 2003, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[] סקר הוצאות המשפחה 2001, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[] דו"ח מינהל הכנסות המדינה 2002, ראה גם כתבתו של בני ברק ב YNET 23.06.03 "הממונה על הכנסות המדינה: מדינת ישראל אינה יכולה לוותר על הכנסות ממיסוי רכב".
[] ביטוח קטנועים ותחרות חופשית ? בעקבות הרפורמה בביטוח חובה עולה ביטוח חובה לקטנוע כ 3500 ש"ח וביטוחי אופנועים עולים אף יותר גובה הביטוח הופך נהיגה באופנוע בישראל לעסק יקר. אופנועים נפגעים יותר בתאונות ומגישים יותר תביעות ביטוח מסיבה זו לפי החוק החדש רוכבי האופנוע נדרשים לשלם יותר. החוק מתעלם משאלת האחריות, או ליתר דיוק מכך שבכ 80% מהתאונות בין אופנוע למכונית, נהג המכונית אשם, לאשמה אין ביטוי בפרמיה, כלומר אם אכנס היום למכוניתי ואדרוס 10 רוכבי אופנוע הרי שביטוחי החובה לאופנועים צריכים להתייקר. מהכיוון השני אופנוע מהווה סיכון נמוך משמעותית לסביבה ביחס למכונית וגם לכך אין ביטוי בחישוב גובה הפרמיה. מכל מקום, החוק לא מאפשר לך לוותר על רכישת ביטוח חובה, לקבוע את גובה הכיסוי או את גובה ההשתתפות העצמית מדובר בהתערבות מצד המדינה היוצרת מצב בו קטנועים או אופנועים זולים ואמינים המשמשים אמצעי תחבורה עיקרי במדינות עניות רבות, הופכים בישראל לבלתי כדאיים.
[] עלות האחזקה החודשית לקטנוע 150 סמ"ק עומדת על כ 1000 ש"ח לפי מחירון רכב ואחזקתו, חשב מערכות מידע בע"מ.
