ואפילו הפרופסור היהודי מארה"ב, המכונה "הכוכב משיקאגו יוניברסיטי" כבר על הקו בשיחה טרנס אטלנטית. "אני בעד צעדים פור סוציאל צ'אנג", הוא מפתיע לחיוב, אולם מיד מתהפכת המגמה. הוא מבהיר שצעד חברתי לא יכול לבוא על חשבון פריצת מסגרת התקציב. "על פי מחקרים שנערכו מטעם קרן מיוחדת של הבנק העולמי, החד-הוריות הישראליות מוציאות את תוספת הקצבה על טיטולים. כידוע לך, מפעלי טיטולים בהולי לנד פושטים את הרגל. התוספת לחד הוריות לא תתרום לתעשייה. ת'ינק אבאוט איט מיסטר רבולוציה".
קרן שמש חודרת למיטתו ומנעימה את יקיצתו לקראת היום הגדול. הוא מתמרק, מתגלח למשעי, מתלבש בקפידה. עוד מעט יתמנה לשר אוצר. הוא שם פעמיו למכוניתו, ואחרי נסיעה קצרה הוא במשרד. העובדים מתרגשים. עידן חדש מתחיל. הרמת כוסית קצרה... והופ הוא בתפקיד.
להבדיל מקודמיו הוא נחשב למהפכן. עוד בנעוריו כתב עליו המקומון "הכר את כרכור", כי הוא "ההבטחה הגדולה של החברה הישראלית". בנאום קבלת הפנים, מול עיניהם המשתאות של פקידי משרדו, מדגיש המהפכן, כי "חסל סדר הקפיטליזים החזירי". הוא נשבע שבועת צופים נוסח "אהיה חברתי מקודמי", ויורה בצרורות סיסמאות נוספות: "נמגר את העוני", "ניתן לאימהות החד-הוריות", "לא נקצץ בקצבאות הזיקנה", "לא ניתן לקבלנים לעשוק עובדים", ולא ולא ולא...
תמה קבלת הפנים. הרבולוציונר ניגש לשולחן העבודה במשרד המהודר, מלא בחדוות עשייה. הוא מזמן מיד פגישות דחופות עם פקידי משרדו. אין זמן להמתין. הפערים מאיימים לבלוע אותנו? העניים מתרבים בטור הנדסי? הקשישים רעבים? ניצולי השואה מושפלים? אל דאגה- ההבטחה מכרכור תשנה כבר את התמונה. וכל הכבוד לשר.
אבל אז נכנס למשרד פקיד א'. פניו חמוצות. הוא מסביר להבטחה שהדבר הראשון ששר אוצר צריך לעשות זה לקצץ. הפעם רצוי בקצבאות למשפחות חד-הוריות. המורד בהלם. הוא מסביר לפקיד שדווקא להן צריך להוסיף תקציבים. הרי מה יותר חברתי ממשפחות חד-הוריות. הפקיד מתווכח. השר נותן לו הנחיה. צעד קטן לשר, צעד גדול לחד-הוריות.
חמש דקות עוברות. טלפון מצלצל. הפרשן הבכיר על הקו. הפקיד כבר טרח לערוך איתו שיחת רקע. "איך אתה מעז לפרוץ את מסגרת התקציב", מאשים כתב החצר של הפקיד. "חד הוריות שמד הוריות. אתה לא מבין. אתה מזיק לכלכלה הישראלית". השר עוד לא מספיק להניח את השפופרת, וכבר בגל"צ מרעים החצרן של הפקיד את קולו בתוכנית "ככה לא בונים כלכלה". הפרשן הבכיר מדווח על "גורמים כלכליים בכירים המודאגים מההפקרות התקציבית של שר האוצר". וזה עוד לא הכל.
טלפון שני. הפעם האוליגרך על הקו והוא מתפוצץ מזעם. "מחר אני מעביר את כל העסקים לרומניה ומפטר 4000 עובדים. איך זה? משתלם לך בגלל כמה נשים שהגברים שלהם זרקו אותן לכל הרוחות? השתגעת. בשביל זה עשינו עליה וציונות. איפה האחריות התקציבית".
ואיך שהאוליגרך מסיים לצווח, שומע השר את קולה של וספה מקרטעת ועליה שליח נחמד, המביא את ה"ז'לוב", העיתון הכלכלי החשוב במדינה. הכותרת הראשית, "סכנה לתקציב המדינה", צועקת מעל דפיו הורודים של ה"ז'לוב". חברי כנסת, אנשי עסקים וסתם טפילים רודפי כותרות אומרים ל"ז'לוב", כי "התוספת לחד-הוריות תיזכר בהיסטוריה כתחילת חיסולה של כלכלת ישראל".
ואפילו הפרופסור היהודי מארה"ב, המכונה "הכוכב משיקאגו יוניברסיטי" כבר על הקו בשיחה טרנס אטלנטית. "אני בעד צעדים פור סוציאל צ'אנג", הוא מפתיע לחיוב, אולם מיד מתהפכת המגמה. הוא מבהיר שצעד חברתי לא יכול לבוא על חשבון פריצת מסגרת התקציב. "על פי מחקרים שנערכו מטעם קרן מיוחדת של הבנק העולמי החד-הוריות הישראליות מוציאות את תוספת הקצבה על טיטולים. כידוע לך מפעלי טיטולים בהולי לנד פושטים את הרגל. התוספת לחד הוריות לא תתרום לתעשייה. ת'ינק אבאוט איט מיסטר רבולוציה".
ואחרי הפרופסור מגיע תורו של מוחי דנר. בחוגי הסילון מכונה מוחי "חצי מדינה", פשוט משום שחצי מדינה שייכת למשפחתו. וגם מוחי מוחה על הפגיעה בקדושת התקציב. ועוד רבים אחרים מתקשרים. טלפון אחרי טלפון. המצעד לא נגמר. אפילו ניקי טעם טוב, חבר ילדות מכרכור, שהפך למיליארדר בזכות רשת מעדניות ענקית, מתקשר למהפכן ומודיע לו שעליו לחפש חברים חדשים.
ואז מגיע טלפון מראש הממשלה. והראש מספר לשר שלנו שהוא שוחח היום עם אזרחים מודאגים רבים: הכוכב משיקאגו, האוליגרך, מוחי, הפרשן הבכיר ואפילו טיפוסים עממיים כמו ניקי מהנקניק. וראש הממשלה מבהיר כי הוא מתנגד לתוספת לחד הוריות. מתנגד חד- משמעית.
לא נותרה ברירה. השר המהפכן שלנו מזמין שוב את הפקיד. כתב הכניעה מונח על השולחן. השר חותם עליו בפנים חתומות. לא יהיו תוספות לחד הוריות אלא רק קיצוצים. וכדי לאלף לגמרי את הסורר משתרבבות לכתב הכניעה גזרות נוספות. והשר שותק. חותם ושותק.
וברדיו כבר משדר פרשן החצר של הפקיד ידיעה על "המשק שניצל" ועל "שר האוצר שהתפכח" ועל "שמירת מסגרת התקציב". והשר מקבל כבר טלפונים וברכות מכל העולם. ורק חד-הורית אחת צופה בשר המחויך בטלוויזיה ותוהה איך סרסו את הפוליטיקאי שלה. ואם הפקיד הוא שקובע, אז למה לנו דמוקרטיה? למה לנו בכלל לקיים הליך של בחירות? והיא מסננת מפיה הקפוץ שבבחירות הבאות תישאר בבית לשמור על הילדים. כי מה כבר נשאר לה חוץ מהילדים.
