"אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים חותכים קשרים היא התחושה שהם אינם עצמם, ושהם לא אוהבים את האדם שהפכו להיות בתוך אותה מערכת יחסים. בניגוד לשלב ירח הדבש, הרי ששלב סיום מערכת היחסים מותיר לעתים את התחושה שאם לא נצא ממערכת היחסים, לא נוכל להיות "עצמנו האמיתי". אם כן, מה מביא לשינוי זה? האמת היא שמהפך זה מתרחש באופן כמעט אוטומטי והוא למעשה טבעי למדי. כדי שתהליך זה לא יהרוס את מערכת היחסים, יש להשקיע מאמץ – מאמץ רגשי במערכת היחסים. זוגות רבים אינם מצליחים במשימה, לא מתוך עצלות אלא מתוך חוסר מודעות. האהבה אמורה לטפל בכל, ומי יכול לחזות את ההידרדרות מהעצמי האידיאלי שלך לסיוט הגרוע ביותר?"
פרופ' קליר רבין על השעבוד לתפישת העצמי בקשר הזוגי ועל העוורון הנובע ממנו.
אחד הדברים הנפלאים ביותר בהיותכם נאהבים הוא התחושה שאתם יכולים להיות אתם -עצמכם, ספונטאניים, אותנטיים ואמיתיים, ושבן או בת הזוג נשבו בקסמיכם. ובאופן פרדוקסאלי, אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים חותכים קשרים היא התחושה שהם אינם עצמם, ושהם לא אוהבים את האדם שהפכו להיות בתוך אותה מערכת יחסים. בניגוד לשלב ירח הדבש, הרי ששלב סיום מערכת היחסים מותיר לעתים את התחושה שאם לא נצא ממערכת היחסים, לא נוכל להיות "עצמנו האמיתי". אם כן, מה מביא לשינוי זה? האמת היא שמהפך זה מתרחש באופן כמעט אוטומטי והוא למעשה טבעי למדי. כדי שתהליך זה לא יהרוס את מערכת היחסים, יש להשקיע מאמץ – מאמץ רגשי במערכת היחסים. זוגות רבים אינם מצליחים במשימה, לא מתוך עצלות אלא מתוך חוסר מודעות. האהבה אמורה לטפל בכל, ומי יכול לחזות את ההידרדרות מהעצמי האידיאלי שלך לסיוט הגרוע ביותר?
ההסבר נעוץ בתפקידים שאנו ממלאים מבלי דעת. לכולנו צדדים רבים באישיותנו, ואין לנו "עצמי" אחד כלל וכלל. אנו שונים בעבודה, עם חברים, עם ילדינו, עם ההורים, עם מאהבים, עם בני זוגנו. יש בנו צד באישיות הדואג שנעשה את המיטב ושנהיה מכווני מטרה, צד אחר הגורם לנו להגיע בזמן, או לנסות להיות מושלמים ולעתים אף גורם לנו להיראות מגובשים וחזקים. אפשר לכנות את כל הצדדים הללו באישיותנו "צדדי הניהול". הם מנהלים את חיינו ומוודאים שנתפקד כהלכה.
אולם יש בנו צדדים נוספים, אלה שהתפתחו בילדותנו, כשעברנו תקופות קשות, או פשוט צדדים ילדותיים. צדדים אלה עלולים להיות עצלים, קנאים, תחרותיים, אנוכיים ולעתים קרובות פגועים בשל חוויות טראומטיות שנחוו בילדות. צדדים אלה נושאים את זיכרונות הילדות ויכולים להציף בנו רגשות שליליים, במיוחד אם כילדים חווינו הזנחה, התעללות או נטישה. צדדים ילדותיים אלה חבויים היטב, אבל ספוגים כאב ומועדים מאוד לפגיעה חוזרת.
צדדי הניהול שלנו מתביישים למדי בצדדים הללו, והם למדו להסתיר אותם. לדוגמא, אדם שהוכה בילדותו ועתה הוא מנהל בכיר בחברה גדולה. איש אינו יודע על עברו. הצדדים שבו אשר נפגעו בהיותו ילד טמונים בתת-מודע שלו, וצדדי הניהול שלו מצויים בשליטה רוב הזמן. יש בו צדדי ניהול תובעניים, ביקורתיים, השואפים לשלמות, והם שומרים שהוא והאחרים יישארו 'על המסלול'. יש בו גם צדדי ניהול מקסימים, שיודעים כיצד לתמרן כדי להשיג את המבוקש. כל אלה צדדים שמצליחים יפה במקום העבודה, אבל עשויים להקשות על חיים משותפים במערכת יחסים אינטימית.
בקשרי אהבה, אנו מוציאים בהתחלה את מיטב צדדי הניהול שלנו. אין זה משחק, אין זו הצגה. אלה צדדים אמיתיים, אך הם אינם מהווים את הסיפור כולו. המנהל הבכיר שלנו יטה להוציא את צדדי הניהול המקסימים ביותר שלו. מכיוון שהוא אוהב את צדדי הניהול שלו, אך אינו אוהב כל כך את צדדי הילדות המודחקים שבו, הוא מחפש מישהי שתתאהב בצדדי הניהול. שני בני הזוג מראים זה לזה בתחילה את צדדי הניהול במיטבם, ואלה הצדדים שמתאהבים זה בזה. אם כן, מדוע זה לא יכול להימשך לנצח?
הצדדים הילדותיים שבנו הם בדיוק כמו ילדים. הם רוצים שישמעו אותם, הם רוצים לספר את סיפורם, ויותר מכול – הם רוצים תשומת לב. יש אנשים שמעולם לא פגשו את הצדדיהם הילדותיים; הם טמונים כל כך עמוק בפנים, עד שהם יוצאים בדרכים משונות ביותר. נחזור לרגע למנהל שלנו. צדדי הניהול שלו טובים בכישורי אנוש ונוח להם עם אנשים. אולם כאשר הוא מתאהב במישהי, הוא יחפש מישהי כמוהו, שיכולה לשקף את צדדי הניהול שלו מבלי לעורר את פצעי הילדות או את הצדדים שהוא מתבייש בהם. לכן הוא יתאהב במישהי שגם לה יש צדדי ניהול חזקים, ושגם היא מסתירה כאבי ילדות רבים. הסוד הוא שצדדי הילדות אלה תמיד מחפשים מישהו שיטפל בהם, מישהו שיקשיב לסיפורם, מישהו שייתן להם להשמיע את קולם. הם מחפשים גאולה שתעניק להם את מה שהם לא קיבלו בילדותם.
המנהל הבכיר שלנו המום כאשר אהובתו, שנראתה כה עצמאית ושלמה, כה בוגרת ונפלאה, מגלה לפתע קנאה בלתי רציונאלית, חוסר ביטחון, רכושנות או צדדים אחרים שהוא לא הכיר מעולם. ייתכן שהיא מתחילה לתבוע מזמנו. “צדדי הניהול” שלו אינם אוהבים צדדים כאלה. בדומה לכך, כאשר הוא חושף את צדדי הילדות שלו – עצבנות, רשעות או תוקפנות, למשל, "צדדי הניהול" של זוגתו המומים לא פחות.
שני בני הזוג ציפו לקבל את מה שראו תחילה, אבל באופן פרדוקסאלי, הם ציפו שהצד השני כן יאהב אותם על כל צדדיהם החבויים. ואולם, ההפך הוא הנכון. ככל שהאדם מטמין עמוק יותר את הצדדים הלא-אהובים, המנותקים והדחויים, כך האחר יחוש דחייה כאשר צדדים ילדותיים דומים נחשפים.
אפשר לנסות ולדחוק שוב פנימה את אותם צדדים ילדותיים, אולם עם הזמן הם נוטים לצאת יותר ויותר ביחסים אינטימיים. כאשר הצדדים האלה זוכים לדחייה ולהתעלמות מצד האדם השני, אותו אדם חווה את אותה פגיעה וטראומה שחווה כילד, והצדדים הללו שוב נפגעים קשות. לעתים קרובות הם נוטלים שליטה ומערכת היחסים מידרדרת לדבר-מה רגרסיבי וילדותי מאוד. אנשים רבים על אותם דברים שילדים רבים עליהם – מי התחיל במריבה, מי אמר מה, מי עומד בדרכם, מי צודק. במילים אחרות, ככל שנסתיר את הצדדים הילדותיים המודחקים שלנו, כך גדלה הסבירות שהם ישתלטו על מערכת היחסים ויגרמו לנו לתעב את עצמנו.
הפתרון הוא מודעות עצמית והיכרות עם כל הצדדים שבנו. אנו זקוקים לצדדי ניהול, ואין כל רע בכך; אולם עלינו גם לגלות, בראש ובראשונה לעצמנו, אילו עוד צדדים יש בנו. עלינו ללמוד לטפל בצדדים הללו בעצמם כדי שלא נצפה מהאהובים שלנו לטפל בהם. כאשר אנשים שעושים מאמץ מעין זה נפגשים, הם מדברים לעתים קרובות זה עם זה על פצעי הילדות שלהם, ומגלים פתיחות לכל הצדדים באישיותם. הם לא מזועזעים כאשר הצדדים הילדותיים מתגלים אצל בן הזוג, וההערכה העצמית שלהם איננה מבוססת על הצגת הצד הטוב שלהם, אלא על הצגת כל צדדי האישיות.
לדוגמא, ורד היא בת 32 ואילון בן 35. הם יוצאים זה שנה, ושאלת המחויבות – נישואים ומשפחה – עולה בשיחותיהם, על פי רוב ביוזמתה של ורד. אילון אומר שהוא אינו בטוח שהוא רוצה להתחתן, מכיוון שבעבר הוא סבל מדיכאונות והוא אינו בטוח שהוא יציב דיו כדי להקים משפחה. הוא היה רוצה, אבל הוא אינו בטוח. ורד ניסתה תמיד לטפל בו ככל יכולתה כאשר הוא היה מדוכא, והעניקה לו רגשות נפלאים. אולם באחרונה היא החלה לשאול אותו ואת עצמה, "ומה איתי?" במשך כמעט שנה היא הייתה המטפלת, והוא זה שקיבל את הטיפול. היא העירה אותו כדי שיקום לעבודה בזמן, הכינה לו אוכל ודיברה עמו בלי סוף על ילדותו. אולם במקום מחויבות, היא זכתה רק ליחס אמביוולנטי.
הדיבורים האלה מהווים עבור ורד "טריגר", כלומר, אמירותיו מעלות את הצדדים הילדותיים שבה. כבת יחידה, השאירו אותה לעתים קרובות לבד, וחלק ממנה נשאר צעיר ובודד מאוד. צד זה מפחד מאוד שהיא תישאר לבד כל חייה. ואולם, מה שהיא אומרת לאילון בא מתוך הצד הניהולי שבה. צד זה היה פעיל מאוד במשך שנים, הרחיק אותה ממערכות יחסים, אמר לה שהיא תוכל להסתדר לבדה ושהיא לא זקוקה לאיש. צד זה מטיח, "לא משנה, לא אכפת לי אם אתה לא בטוח כי אני לא זקוקה לאיש. לעולם לא אנשא ל'לוזר' כמוך". האמירות ה"ניהוליות" שלה מעוררות צדדים מסוימים באילון שתמיד חש כאדם סוג ב' בגלל מצבי הרוח שלו. בניגוד לבנים אחרים, הוא מעולם לא אהב ספורט, בילה זמן רב לבדו בקריאה והסתיר את מצבי הרוח שלו מעיני זולתו. בתוך תוכו הוא חש לא-אהוב ומוגבל ביכולותיו. אמירותיה פגעו בצדדים הניהוליים שלו, שתמיד היו עסוקים בהסתרתו מעין כל. תגובתו כלפיה הייתה, "אני מצטער שבכלל סיפרתי לך על עצמי. לא אחלוק איתך עוד שום דבר." לפנינו שני אנשים שרוצים זה את זה ברמה הבסיסית, אבל ממשיכים לפגוע זה בזה במקום הכי פגיע שלהם. כל אחד מהם מקווה שהשני יעשה מה שאיש מהם לא עשה. ורד רוצה מישהו שיחליף את הוריה ויבטיח לה לטפל בה לעד, ללא תנאי. אילון רוצה מישהי שתראה את חולשתו ותאהב אותו כמות שהוא, ואולי אף בגלל השונות שלו.
הדרך היחידה להיחלץ מתפקידים כאלה היא לחשוף את הילד הפגוע, מבלי לצפות מהצד השני להיות המטפל. אפשר לצפות לקבלה ולאהבה, אך לא לגאולה. ורד לא תמצא גבר שיבטיח לה שלא ישאיר אותה לבדה לעולם, וגם אם כן יבטיח, אין ערובה לכך שלא ישנה את דעתו. אילון לעולם לא ימצא אישה שתאהב את מצבי הרוח שלו, אם כי היא עשויה לקבל אותם וללמוד לחיות עם זה. כל אחד מהם חייב לטפל בילד הפנימי הפגוע שבתוכו ולעשות את המאמץ הרגשי הנחוץ. אפשר לעשות זאת לבד, אבל לעתים קרובות עושים זאת בעזרת אנשי מקצוע בעלי ניסיון, שאינם הולכים שולל אחר אמירות. במערכת יחסים זוגית הפחדים העמוקים ביותר שלנו עולים לפני השטח וגורמים לנו כאב רב. אפשר לרפא חלקים אלה, והכאב הופך להיות עמום יותר. אולם לשם כך, יש להכיר בהם ולטפל בהם באופן עצמי.
