שעבוד

קוראים יקרים,
עלי להתוודות: לא בכל יום נופל בחלקי לתרגם מחזה קלאסי כל כך, ולמעשה, לתרגם בכלל. ליצירותיו של נוהאי-אגווה התוודעתי לראשונה ביום השני של מלחמת יום הכיפורים, כאשר התעוררתי מלילה הזוי במיוחד ורווי סמים באופן יוצא דופן, אי שם בחוף תאילנדי לא כל כך מוכר, לצידו של כושי מצרי גדול ממדים. הוא חייך אלי בשיניים צחורות כמי שצופן סוד ומתענג על כך.

צילום: חן ליאופולד

 שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר לי, 'We fucked you'. אז עוד לא הייתי מעודכן כל כך בהקשר הגיאו-פוליטי של אמירתו ונאלצתי להבין אותה באופן אישי מאד, כשהדבר העיקרי שהטריד אותי היה, מי עוד שותף ל-We הזה. בדיעבד הסתבר שכל הצבא המצרי, זה הסורי, ועוד כמה חברים מהסביבה.

אחר כך גם התברר לי המצב בארץ ועליתי בצליעה נחושה על הטיסה הראשונה שמצאתי. במטוס ישבה לצדי תיירת הולנדית עיוורת. גנבתי לה מהאוכל. היא איכשהו הרגישה, וחבטה בפני בעוצמה לא הוגנת בספר שהיה מונח לצדה. כך התוודעתי לראשונה ל'כל כתבי נוהאי-אגווה קליינטס'.

המשך הסיפור ידוע. אריק שרון כבש את הבופור, סאדאת העביר בכנסת את חוק השילומים, המדינה הוקמה. ובכל השנים הללו לא עזב אותי המראה ההוא, של הספר המתעופף לכיוון פרצופי בנחישות שרק הולנדיות עיוורות יודעות לייצר.

 לכן אתם יכולים לשער בנפשכם מה גדולה היתה התרגשותי כשקיבלתי פניה ממערכת 'אפיקים חדישים' לתרגם את יצירתו הידועה ביותר והגאונית ביותר של מחזאי, משורר, פובליציסט ומתקן ארובות ידוע כמו קליינטס. קליינטס לחם כמו אריה וכתב כמו סנאי-ביצות: בקפדנות, בשקדנות, בנימוס. כתיבתו קולחת ונושכת. חרוזיו מובלעים היטב. חזונו פורץ דרך.

עוד מלה אחרונה. יצא לי פעם להתקל בנכדתו של קליינטס, ואפילו להחליף אתה כמה מלים. אגף ההסברה של האו"ם ארגן אז בניו-יורק כנס בינלאומי בנושא 'פשעי מלחמה – בעד ונגד', והיא הוזמנה אליו להנחות את אחד המפגשים.

אני הייתי במרכז הקניות הסמוך, מנסה להשלים הכנסה במכירת צעצועי הליקופטרים מפלסטיק. פתאום היא נכנסה. לא הייתי בטוח שזאת היא בהתחלה, כי היא נראתה מאד – מאד – שונה ממה שציפיתי (אמרו לי שהיא בלונדינית ממוצעת בגובהה, אבל היא היתה ענקית ועם שיער שחור מתולתל).

כשעברה לידי צעקתי לה 'קליינטס!', והיא התעלמה ממני לחלוטין, כנראה משום שנבוכה מכך שזיהיתי אותה. ללא ספק, חוויה שהותירה בי, ואני מניח שגם בה, את רישומה עד היום. 

אולם הגיע העת לתת למלים לדבר. לראשונה, אם כן, בעברית, מחזהו של קליינטס, שעורר בשעתו סערה פוליטית שהפכה להפיכה שהפכה למרחץ דמים שהפך למיצג וידאו-ארט שהפך ליום זכרון ממלכתי – שעבוד (במקור – Aburribiebdo).
 
שעבוד
מחזה בשלוש מערכות

מערכה ראשונה
[חדר ישיבות בקומה גבוהה של בניין משרדים. מקירות הזכוכית נשקף נוף העיר שלמטה, אור בהיר ממלא את החדר. שולחן מהודר מעץ. סמוך לשולחן יושבים שני אנשי עסקים צעירים. ניכר שהם יושבים שם כבר זמן רב, לפי ערימות קליפות הגרעינים המקיפות אותם. אחד מהם מחזיק בסמוך אליו קופסת טישו וכן שקית מלאה למדי בטישו משומש]
ג'ון [מסתכל בשעונו] כבר שתיים וחצי. קבענו באחת. זה בלתי נסבל.
ארווין [לא נראה שהוא מתרגש] כן. זה בעצבד.
ג'ון [יורק קליפה] זה מה?
ארווין [מקנח את אפו בתרועה רמה] מעצבן.

מערכה שניה
[לפי האור, כבר מאוחר יותר, לקראת ערב]
ג'ון [יושב מכוּפף כך שמצחו שעון על השולחן. מרים את ראשו, מיואש:] מה יהיה?
ארווין [מושך בכתפיו]
ג'ון ממה הצטננת ככה?
ארווין בהביזוג. באוטובוסיב של דד.

מערכה שלישית ואחרונה
[השמש כבר שקעה. ]
ג'ון [מרוח על כסאו, ראש שמוט לאחור. מתעורר פתאום. מפהק. מביט בארווין. מניד בראשו. לעצמו:] זוועה.
ארווין איזה שעבוד.
ג'ון איזה מה?
ארווין שיעבוב.

[מסך]