אדם לעיתים שואל: מה תועיל צעקתי בתוך ים גועש וקוצף של רעש תרבותי? האם מישהו ישמע את קולי? על כך עונה הרב קוק, בספרו "אורות הקודש":
"ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא (קיסמים דקים) הדליקו את אש המערכה, (בולי עץ גדולים שבערו על המזבח בבית המקדש בירושלים) ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אור האמת של הצימאון האלוקי ויקידת אש התשוקה בוערת באמת במעמקי הנשמה. אלא שהיא צריכה איזה גורם כל שהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים על ידי סיבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד".
המקלדת והמסך אינם סובלים את תאור התופעה החמורה והמזעזעת של סחר בנשים למטרת זנות.
מימדי התופעה מבחילים: אלפי נשים מועסקות בזנות בכפיה בישראל.
יצוין כי נחקק חוק מיוחד נגד סחר בבני אדם ואושר בכנסת – הדבר תמוה, וכי לפני שחוקק חוק זה ואושר בכנסת הייתה איזו פרצה בחוק שאפשרה את הזוועה הזו?
נראה כי כל יהודי, גם ללא רקע דתי, מכיר את עשרת הדברות ואת הדיבר המפורסם "לא תגנב" בספר שמות. רובם של הישראלים מכיר את הדיבר הזה במובנו הפשוט - איסור של גזילת ממון. אך מעט אנשים יודעים, כי את איסור גזילת הממון אנו לומדים ממקום אחר, מהפסוק "לא תגנבו" בספר ויקרא ואילו הדיבר המפורסם "לא תגנב" מדבר על גניבת נפשות, כלומר חטיפת בני אדם ושימוש בהם.
דבר זה למדו חכמי ישראל מסמיכותו של הדיבר הזה לדיברות הקשים של "לא תרצח" ו"לא תנאף". לדעת התורה, רצח וניאוף הם מהעבירות החמורות ביותר, ולכן מעצם הסמיכות שלו לעבירות קשות אלה, לומדים כי הכוונה בו אינה לגניבת ממון אלא לגניבה יותר חמורה - גניבת בני אדם.
עם ישראל אמור לייצג את הצדק והמוסר לעיני כל העמים, ודווקא כאן, בארץ ישראל, דבר כל כך חמור ולא מוסרי שנאסר בעשרת הדברות, מתבצע כמעט ללא התנגדות.
כאשר מחפשים את היסוד שעליו נשען הסחר בנשים למטרת זנות, מגיעים לתאוות המין הבלתי נשלטת שצריכה להגיע אל סיפוקה. הרי לפי חוקי הביקוש וההיצע צריך שייוצר ביקוש לזנות, כדי שאותם גורמים אפלים ושפלים יספקו את ההיצע.
תורת ישראל נאבקה בזנות – הזנות הינה השקיעה האישית הרדודה ביותר, היא מבטאת נטייה נפשית לסיפוק תאוות, תוך רמיסת אישיותן, כבודן ומעמדן של הנשים. למותר לציין, כי נשים אינן עוסקות מרצון בזנות, כי אם מאונס כלכלי או פיזי.
על אופיו, תכונותיו ועל התהליך הנפשי שעובר על אדם שפונה לזונה, עמד הרב יוסף דב סולוביצ'יק:
"רודף התענוגות נעשה אנוכי, מאוהב בעצמו ומעריץ את עצמו. אנוכיותו צומחת למימדים כאלה, עד שהנאתו מתבטאת פחות באמצעות פריקת המתח הגופני ויותר באמצעות ידיעה כי הוא שולט בזולת.....למעשה הופך האדם את בת זוגו לחסרת אישיות, בהקנותו לה מעמד של "זה" (חפץ חסר מעמד).
אחד מן השותפים נעשה לאדון פרסונה, ואילו האחר הופך להיות עבד, בבחינת חפץ....יחסו של הקוף הזכר אל הבננה, הוא כיחסו אל הנקבה. שתיהן נותנות ביטוי לקיומן כתגובה על תביעותיו של האורגניזם, המונע על ידי לחצים כלשהם למראה מה שיכול להביא לסיפוק. עם התפרקות המתיחות האורגנית, מגיעה מערכת היחסים לסיומה. מוסד הזנות הוא הדוגמא הטובה ביותר לסוג כזה של יחסי "אני" – "זה" בתחום המיני. הגבר הנזקק לשרותיו של מוסד זה, רואה את האישה אך ורק כאובייקט שנועד לשרת מטרה אחת בלבד – סיפוק צרכיו שלו. היא בבחינת "זה" , גורם סיפוק, מקור להנאה חייתית ותו לא" (אדם וביתו עמ' 92).
יצר המין ניטע באדם כדי ליצור ולהמשיך את החיים, לשכלל את העולם ולבנותו. ישנו פסוק בנביאים "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". משמעות הפסוק היא שהקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם לתוהו ובוהו חסר משמעות, בו כל אדם ישתמש ביצריו ותאוותיו לצרכיו האגוצנטריים, אלא ליישבו ולבנותו על ידי דאגה לכלל תוך ראיה נכונה של הפרט ביחס אליו.
שרשה של נטית המין האדירה נעוץ ברצון להשפיע, להוות ולהחיות – ישנה איזה שאיפה כמוסה באדם לחיות לנצח ודרך נטית ההולדה והפריה והרביה אנו מממשים זאת. "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" אמרו חז"ל – המשפט הזה הופך למוחשי כאשר מביטים בדמיון של בנים לאבות שכבר אינם בחיים.
לפי העוצמה של יצר המין יש להבין את הסיכון הרב ואת התהום העמוקה שהוא יכול לדרדר אליה את האדם. והראיה לכך היא הביקוש הרב לזנות שמביא אותם גורמים אפלים ליצור היצע, על ידי חטיפה, אונס ואיום ברצח.
המאבק בזנות הוא עתיק יומין, נראה כי על מנת להפסיק את תופעת הזנות לחלוטין, על האנושות לעבור עוד כברת דרך. כעת יש לצמצם את התופעה למינימום האפשרי ואת מרכיב הסחר בנשים שמתלווה אל הזנות יש להפסיק לחלוטין - וזה דבר שהוא בר השגה.
ישנם שלושה גורמים מרכזיים שעליהם מוטלת האחריות לצמצם את מימדי הזנות ולמנוע לחלוטין את הסחר בנשים:
א. החברה בכללותה
הקלות הבלתי נסבלת של הלגיטימציה החברתית הניתנת ל"צרכני הזנות" על ידי פרסום בעיתונות הכללית של אותם מועדוני בריאות, מכוני מסאז' וכו'. וכי אותו עורך עיתון, או חברי הדירקטוריון, או אותם עיתונאים שאמורים להיות כלבי השמירה של המוסר והצדק, ישנים טוב בלילה בידיעה שמשכורתם משולמת מהכנסות מפרסום של בתי בושת בהם נשים נאנסות באכזריות?
מדוע קוראי העיתונים קונים את העיתונים בידיעה שהם שותפים, באמצעות תשלום לעיתון, למנגנון ששותף באופן עקיף לזוועה זו?
הזנות אינה בעיה פרטית של הזונה, כי אם בעיה כללית המטילה כתם מוסרי על הציבור כולו – שמתעלם ממצוקתה.
ב. המנהיגות הציבורית
על איסור הזנות בתורה אומר רבי משה בן נחמן: "נראה בעיני כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים......על הדרך לזימה..." התורה מצווה את בתי הדין לפעול באמצעות שליחיה כדי למנוע את הזנות ולא לגרום להפקרות של הפרהסיה הציבורית.
גם כיום אנו מצפים מההנהגה הציבורית, בתי המשפט, הכנסת והממשלה לאכוף את החוקים בנושא סחר נשים ומניעת זנות. כמו כן, יש לצפות ממשטרת ישראל למקם את הטיפול בתופעה זו במקום גבוה יותר בסולם העדיפויות.
ג. הבית ומערכת החינוך
כאן אנו מגיעים לנקודה כואבת. התורה מצווה את האב "אל תחלל את ביתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זימה" (ויקרא יט). זוהי אזהרה חינוכית להורים, להעניק לבת מערכת ערכים יציבה וברורה לגבי הנורמות המיניות הראויות.
הבית שבו מתחנכת הבת הוא מרכיב חשוב בעיצוב דמותה ואישיותה. בעולם בו מערכות הערכים בכל התחומים אינן יציבות וברורות, קשה לכל בית בישראל להעניק גבולות ברורים וקוים אדומים.
בנוסף לכך, ידוע שנשים שהתדרדרו לזנות מגיעות מבתים לא יציבים, שבהם עברו התעללות מינית או פיזית. לעיתים מצוקה רגשית וכלכלית, כתוצאה מעלייה ושינויים תרבותיים הם הגורמים להתדרדרותה של האישה.
לכן קשה לפנות בתביעה לבית ההורים במצבים אלו, אלא לחברה הסובבת אשר צריכה לפקוח עין על ילדות ונערות צעירות שמצויות במצוקה כלכלית, רגשית או מינית.
משימת ביעור התופעה החמורה הזו מקרבנו נראית קשה ולעיתים בלתי אפשרית, שכן מעורבים כאן גורמים פליליים שנראה שאפילו למשטרה ישנה רתיעה מלטפל בהם.
אך אין לומר נואש. יש לאל ידה של מדינת ישראל למגר את התופעה. יש להכריז על מבצע לאומי שבו ייטלו חלק משטרת ישראל, צה"ל, פרקליטות המדינה ועוד גופים שאמונים על הטיפול בפשיעה. זה יכול להיות מבצע בסדר גודל של ההתנתקות, בה ראינו שכאשר יש מטרה ברורה - בלי קשר לעובדת היותה מוסכמת או לא - ניתן לבצע שינויים גדולים. נראה כי מיגור הסחר בנשים וצמצום הזנות הינה מטרה שיש עליה הסכמה נרחבת וברגע שהדבר יוחלט לא תהיה שום מניעה בדרך לביצוע.
ישנה חובת המחאה על כל עוול וחוסר צדק שנעשה ונראה.
אדם לעיתים שואל: מה תועיל צעקתי בתוך ים גועש וקוצף של רעש תרבותי? האם מישהו ישמע את קולי? על כך עונה הרב קוק, בספרו "אורות הקודש":
" ממש כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ובהצתת אליתא (קיסמים דקים) הדליקו את אש המערכה, (בולי עץ גדולים שבערו על המזבח בבית המקדש בירושלים).
ככה צעקה קטנה ודלה מביאה לידי התעוררות נפשית ושכלית גדולה. כי אור האמת של הצימאון האלוקי ויקידת אש התשוקה בוערת באמת במעמקי הנשמה. אלא שהיא צריכה איזה גורם כל שהוא להוציא את אור שלהבתה אל הגילוי, ולפעמים על ידי סיבה דלת ערך יוצא אל הפועל תוכן מפואר מאד".
נראה כי העוול שנעשה לאותן נשים זועק במעמקי נשמות כולנו – מי ייתן ונזעק ומתוך כך נתעורר כולנו לפעול.
