שני מתמודדים, שני מחנות ושלושה מנצחים. למרות שנצחונו של אהוד ברק על עמי אילון הזכיר את ההפרשים ההיסטוריים בהם גבר יצחק רבין על שמעון פרס, דומה כי קשה יהיה להרכיב שני מחנות ב"עבודה". נתן רענן על היום שאחרי.
חנן קריסטל אומר כי ההשתלטות המהירה של אהוד ברק על משרד הביטחון היא גם שגיאתו הפוליטית הראשונה מאז שנבחר. איך אומר קריסטל? פינס בחוץ, אילון בחוץ, ברוורמן בחוץ, כבל בחוץ, פרץ בחוץ.
אין ספק כי כל זאת עומד להשתנות וכי לאחר שובו של ראש הממשלה מניו יורק וושינגטון (ושורות אלה נכתבות בעת שהוא עושה דרכו חזרה) יהיה "מיש-מש" גדול בשיבוץ השרים.
אמנם שבוע לאחר הסיבוב השני בפריימריס קשה לזכור כי שני הסיבובים נסתיימו בצמידות רבה בין עמי אילון לאהוד ברק, אך המנצח שעה לעצתו של אברום בורג והלך בו בלילה – בניגוד לאברום שהפסיד בשעתו ל"פואד" וגם התמהמה – להתיישב בכורסתו של יו"ר העבודה.
שני מתמודדים, שני מחנות ושלושה מנצחים. למרות שנצחונו של אהוד ברק על עמי אילון הזכיר את ההפרשים ההיסטוריים בהם גבר יצחק רבין על שמעון פרס, דומה כי קשה יהיה להרכיב שני מחנות ב"עבודה". הציבור שהצביע עמי אילון רוצה מאד, כך נותנת הדעת, בייצוגו הבכיר של אילון בהנהגה אך ספק אם יצא אל המתרסים כדי להקים מחנה וליצור התמודדות מתמדת עם אהוד ברק. החיכיון מן השטן והמתח שליווה את ההתמודדות הזאת נמאס. הציבור ב"עבודה" כמה יותר מכל להכרעה, ולפיכך הזוכה הראשון הוא גם המנצח העיקרי, ואין – להערכת כותב שורות אלה – סגן מנצח או גיבור משנה. אילון יצטרך להסתגל למעמד בכיר, אבל לא ליותר מזה.
המנצח השני הוא ללא ספק "פואד" בן אליעזר. מי שהיה לפנים קבלן קולות בקנה מידה לאומי, ייבצר את תפקידו ומעמדו כשר בכיר מאד.
"פואד" הוא המנצח במחנה "המגזרים", קרי: ערבים, דרוזים וצ'רקסים.
משקלו שווה ערך לזה של המנצח השלישי, וזהו כמובן השר ראלב מג'דלה. "פואד" הצליח להסיר מעל אהוד ברק את כתם אירועי אוקטובר אלפיים, וברק שוב אינו נזכר בציבור המגזרי כ"שונא ערבים". נהפוך הוא: את תמיכת הקיבוצים בעמי אילון בסיבוב הראשון של הפריימריס
ניתן להשוות להצבעת הערבים ביחס לברק בשני הסיבובים. זהו המשקל המכריע בניצחונו של ברק וגם אם בכסייפה, העיירה הבדואית בנגב ובעוד שני כפרים בדואיים היו זיופים – הניצחון במגזר הערבי הוא עובדה.
כאמור, יש נטיה גוברת למנות את ראלב מג'דלה בין המנצחים. איש לא נטל ממנו, גם לא "פואד", את בכורתו בייצוג ערביי ישראל בממשלה ובכנסת. השר הבטוח ביותר בהמשך כהונתו במשרד בו הוא פועל הוא מג'דלה, שהשכיל, במערכת מופלאה ומתוחכמת של יחסי ציבור מעולים, לבצר את היותו מספר אחד של ערביי ישראל בכל הירארכיה שתוקם.
איפה אחמד טיבי או טאלב א-סנא ואיפה הוא?
אי אפשר לסכם את הפריימריס האלה בלי להתייחס לכוכב השביט עמיר פרץ. הוא סיים את תפקידיו כיו"ר וכשר ביטחון, והגדיר עצמו כיושב ראש המחנה החברתי. ברק איננו "סובל" במיוחד את פרץ, שגם לאילון לא סייע מי-יודע-מה בסיבוב השני. דבר אחד בטוח, קשה יהיה להתעלם מפרץ, וגם ברק, בטקס החילופין כיו"ר העבודה בסיעה בכנסת אמר לפרץ כי עוד נכונו לו עלילות בכנסת ובציבור – ולא הוסיף גם בממשלה – פרץ בכל זאת גילה מנהיגות ולבד מן המלחמה, לא היה שר ביטחון כושל.
אהוד ברק יכול לסכם את תפישת המנהיגות שלו באורח שבו נהג בשנים האחרונות והחל את דרכו המחודשת לראשות העבודה. יש אצלו הרבה "פליק-פלאק" וגם תזזיתיות מסויימת, אולם הנחרצות שלו היא הנותנת.
