בשנים האחרונות עוברת החברה האנושית (בעיקר המערבית) מהפכה תקשורתית, אשר לטעמי, יוצרת השלכות מרחיקות לכת על אופי מערכות היחסים הבינאישיות והאינטימיות, כמו גם על חוויית החיים של היחיד.
החברה הקדומה הייתה חברה שבטית אשר העניקה תחושת שייכות וסולידאריות ליחידים שחיו בקרבה, ולו רק מעצם העובדה, שהיא כללה מספר רב של אנשים ומשפחות אשר חיו חיי שיתוף בתחומים רבים. עם התפתחות הכלכלה והתעשייה התפרקה החברה השבטית ונולדה המשפחה המודרנית, אשר חיה בדלת אמותיה בין קירות הבית הפרטי. התפתחות אמצעי מניעת הריון, יחד עם השאפתנות האינדיבידואליסטית קרייריסטית של היחיד, מחד הקטינה את חברי המשפחה הפרטית וצמצמה מאוד את תחושת השייכות והסולידאריות שהעניקה לכל אחד מחבריה, ומאידך פתחה את תחושת הנפרדות והניכור של היחיד אל מול הסביבה החיצונית.
התפתחות הטכנולוגיה סיפקה, כביכול, לאדם בן זמננו, סוג של הזדמנות לפתח אמצעי תקשורת מתוחכמים, אשר יפצו אותו על תחושות הבדידות והניכור, אולם, ממהותה, התקשורת הסלולארית מחזקת את המפריד על חשבון המאחד, ובכך מעצימה את תופעת הבדידות והניכור בחיי הפרט. כולנו כמהים לקשר ורובנו צמאים לאנטימיות, ואולי חלק מהצלחתו של הסלולארי נובע מיכולתו להעניק לנו תחושה של חיבור וקשר אל אהובי נפשנו.
במאמר זה, אטען כי האינטרנט והטלפון הסלולארי מייצרים אשליה של אחווה אנושית, הזמינה לכל נפש השואפת לחזור לאחדות שאבדה ולאפשר, לכאורה, יציאה מהניכור על ידי תקשורת מיידית וגלובאלית.
הטלפון הסלולארי הוא כיום אמצעי התקשורת הזמין ביותר בחברה המערבית, על אחת כמה וכמה בחברה הישראלית. בכל רגע נתון יכול בעל המכשיר ליצור קשר עם מקורביו ושאינם מקורביו, ואם, רחמנא לצלן, אין מענה מהצד השני, מתפתחות להן תיאוריות שונות ומשונות על גורמי הדחייה בתקשורת הסלו-וירטואלית (סלולארית – וירטואלית) הבינאישית.
עידן התקשורת הסלו-וירטואלית מבשר על תקופה חדשה ומטרידה משהו במגמת בניית אופי מערכות היחסים הבינאישיות. אני טוען שתקשורת סלו-וירטואלית זו מגבירה את חוויית הניכור של היחיד ואף פוגעת באופן משמעותי ביכולתו להעמיק את קשריו האינטימיים עם הסביבה. יחד עם זאת, אין במאמר זה כדי לכחד מתרומת התקשורת הסלו-וירטואלית לתפקוד היומיומי שלנו לרבות ביטחון אישי והצלת נפשות במצבי חירום.
יחסים אינטימיים נוצרים על בסיס שני מרכיבים בסיסיים המאפשרים העמקה של אינטימיות בין שני אנשים. האחד קשור לאופי התקשורת עצמה, קרי: יכולתם של היחידים להעמיק את תחושת הקרבה, השייכות, השיתוף וההשפעה ההדדית ביניהם.
המרכיב השני מתייחס ליכולתו של כל אחד מהצדדים לנהל קשר אינטימי ומעמיק עם עצמו על מנת שיוכל להביא זהות וסובייקטיביות עשירה ואותנטית למערכת היחסים שלו עם האחר.
בניתוח השפעת התקשורת הסלו-וירטואלית על המרכיב הראשון, הנוגע לאופי התקשורת הסלולארית כחלק אינטגראלי ממערכות היחסים הנרקמות בין אנשים, תקשורת זו מאופיינת בדרך כלל בשיחות קצרות ולא מעמיקות. - אולי בשל המודעות ההולכת וגוברת לסכנות הבריאותיות הטמונות בשימוש בטלפון הנייד, או מאחר והשיחות מתרחשות תוך כדי פעילויות יומיומיות כגון: טיפול בילדים, עבודה, המונעות אפשרות להאריך בשיחות - כך או כך, מערכת היחסים הזוגית מתנהלת באופן מקוטע - רציף במשך היום באמצעות הטלפון הנייד המייצר עדכונים קצרים ונקודתיים, כך שכאשר מגיע המפגש פנים אל פנים יש תחושה שהכול כבר נאמר בשיחות הסלולאריות. וקשה יותר לשחזר את התגובות שהיו לכל אחד. תגובות שכאמור נקטעו או תומצתו.
תגובות אלו יכלו להוות פוטנציאל להעמקה של ההתייחסות האישית לתכנים שעלו. בסיס להעמקה של קרבה, שיתוף והשפעה הדדית, הוא היכולת הספונטאנית העולה מתוך השיתוף בפרטיי היומיום, לייצר ולשתף בתחושות ובמחשבות הקשורות לנושאי השיחה. במסגרת השיתוף הסלולארי, ההזדמנות לכך מתאיידת עד למפגש האישי פנים אל פנים. כמו כן, קיים פיתוי לעדכן באופן רציף על אירועי היום טרם ההזדמנות לעבד ולהכיל את השפעת האירועים עלי ועל חיי. לפיכך השיתוף הסלולארי עלול להפוך להקאה של ענייני הפרטיים על בעל הטלפון בצד השני וזאת על חשבון שיתוף עמוק ומשמעותי יותר.
יתרה מזאת, עיתים גם בפגישות פנים מול פנים, גדול הפיתוי לקחת את הטלפונים הסלולאריים, וכך בילוי במסעדה מאפשר למכריו האישיים והמקצועיים של כל אחד מבני הזוג לפלוש לערב הבילוי האינטימי. בני הזוג כביכול יושבים יחדיו, אך כל אחד מהם עם הטלפון הפרטי שלו. האיום הסלולארי הפולשני אפשרי לכל אורך המפגש. לעיתים רגעי מבוכה, קושי בינאישי או שעמום בין בני הזוג נפתרים באמצעות יצירת קשר סלולארי המאפשר דרך התמודדות/בריחה בעייתית עם היחסים הנרקמים.
בעידן הטרום סלולארי, כאשר זוג הורים היו יוצאים לבילוי זוגי הם הניחו מאחוריהם למספר שעות את ההתנהלות הביתית, לרבות הילדים וענייניהם. כיום ההורים נגישים באופן מיידי לילדים ולשמרטפ/ית, גם בעניינים פעוטים שאינם מצדיקים פגיעה באינטימיות הנרקמת ביניהם באותן שעות נדירות של יחד זוגי.
יאמרו האפיקורסים כי לזוג שליטה מלאה על הצורך להשאיר את הטלפון בבית, לכבות אותו, או אף להימנע מלענות לשיחות נכנסות. אולם בפועל רבים מאיתנו לא עומדים בפיתוי להיות זמינים, לעמוד בציפייה של הסביבה שנהיה זמינים ככל האפשר ושנגיב לכל פניה סלולארית. דהיינו, אם איני בר השגה – משמע איני קיים. יש הרואים בטלפון הנייד בזמן המפגש מפלט מהעמקה של הקשר, גם אם באופן לא מודע, ולכן דווקא יקפידו להגיב לכל שיחה נכנסת בזמן מפגש בינאישי. הטיעון הנפוץ לנהוג כך יכול להיות שיחות דחופות שאני חייב להיענות להם בענייני עבודה ועסקים, או פשוט הדאגה לילדים אותם השארנו בבית. התחושה הסלולארית היא של להיות ביחד ובקשר תמידי, אך למעשה הקשר הסלו-וירטואלי נשאר שטחי ומצומצם, ומונע העמקה של החוויה האינטימית. כך שהניכור והבדידות גוברים ומונצחים.
הפולשנות הסלולארית אל רגעי היחד והנגישות הקלה כל כך של נסיבות החיים החיצוניים לחיי היחיד והזוג מאיימות בכל רגע נתון על חייו האישיים והאינטימיים של האינדיבידואל, יתרה מזאת, ההודעות הסלולאריות הכתובות מרחיקות עוד יותר תקשורת זו. רבים נמנעים משיחה טלפונית או מפגישה אישית על ידי השימוש בהודעות הכתובות. כיום מקובל בקרב רבים לברך את חבריהם בשמחות וארועים באמצעות הודעת טקסט במקום ליזום שיחה ישירה או מפגש. אנשים רבים מנהלים שיחות שלמות ומשמעותיות באופן טלגרפי באמצעות הודעות טקסט. הללו הביאו לדרגת אומנות את המינימליזם התקשורתי, להבדיל מהמכתבים של פעם.
המרכיב השני של תקשורת אינטימית, כאמור, הוא יכולתו של היחיד לנהל תקשורת עם עצמו ולחוש בנוח עם נוכחותו העצמית, שכן זהו מרכיב משמעותי ביכולתו ליצור קשר קרוב ומשמעותי עם האחר. כדי לאפשר לאחר להתבונן ולהיפגש עם עולמי הפנימי, אני חייב להיות מסוגל להתבונן בעולמי שלי ולחוות אותו. מרכיב זה נפגע באופן משמעותי מהתקשורת הסלולארית.
כאמור, אדם היוצא מביתו לוקח עמו את כל מי שהוא מכיר וכל מי שמכיר אותו או מעוניין לשוחח אתו. לפני העידן הסלו-וירטואלי, היחיד היה מבלה זמן רב יחסית עם עצמו, אם בזמן המתנה לפגישה, בזמן עמידה בתורים שונים (בנק, קופ"ח, אוטובוס וכ"ו) בהפסקות בין שיעורים, נסיעה ברכב ועוד. כיום פרקי הזמן הללו מתמלאים בהקשבה לשיחות שהתקבלו, במענה לשיחות נכנסות ובשיחות יזומות למאן-דהוא. השקט האישי וההזדמנות היומיומית להתבוננות עצמית מתמעטים והולכים בעידן הסלולארי. כך התקשורת הבינאישית והחוויה הסובייקטיבית עוברים תהליך של רדידות המנציח את הניכור והבדידות של היחיד. קיימת תחושה חזקה, גם אם ברובה היא איננה מודעת, שחיי הפרטיים כבר אינם רק שלי. בכל רגע נתון אנשים מרגישים נוח להתקשר לכל מכריהם. רבים מאיתנו אינם שואלים את עצמם אם זה מתאים או בסדר להתקשר למישהו. גבולות הפרטיות הולכים ומטשטשים.
דומני, כי התפתחות התקשורת הסלולארית יוצרת נפש סלולארית שטחית ומנוכרת ברמה הבינאישית, ניתן לראות תהליך זה גם כמראה פרטית של תהליכי הניכור, הבדידות והרדידות הבינאישית המתפתחת בחברה בת זמננו.
