אולם, נדמה לי שהביטוי שהותיר, את רישומו באופן הקוהרנטי, המדויק והמרשים ביותר היה "מכבסת המילים". אותו ביטוי מופלא שטווה בעזרת שתי מילים הסופר דוד גרוסמן בספרו "הזמן הצהוב". אותו ביטוי כל-כך נהיר, המעורר אסוציאציה מיידית אצל כל אדם. ביטוי עממי, אולי אפילו סתמי, אולם שאין טוב ממנו לתאר את הטהרנות הישראלית שהיתה מנת חלקנו במשך שנים רבות, שבאה לידי ביטוי בשפה של התקשורת הישראלית.
בשנים האחרונות חצתה לה מכבסת המילים של גרוסמן את הקווים ועברה מהשיח המדיני-בטחוני, זה ההופך את המילים המתארות את השליטה בעם אחר לכל כך מוסריות ואסטתיות, לשיח הציבורי הכלכלי-חברתי. המכבסה עברה לפעול בחדרי הכביסה המפוארים של בעלי ההון ובמשרדיהם אפופי ההילה של ילדי האוצר. מעתה גם להם יש מכבסה שעוסקת עבורם בעבודת שטיפה, שפשוף, סחיטה והפצת ריח טוב סביב כל צעד אנטי חברתי שהם עושים.
יותר מכך, לחברים היקרים האלה יש גם כובסת. זו המשרתת הדואגת להכניס עבורם את המילים המוכתמות למכונת הכביסה להוציא אותן ריחניות יותר, לתלות, לגהץ ולאחסן בתודעתם של בני הנוער מהופנטי "כוכב נולד". הכובסות החדשות הם העיתונאיות והעיתונאים שהפכו את עצמם בהתנדבות לטהרני מילים. הם אימצו עולם מושגים שכולו טוב, שהמשמעויות המציאותיות שלו טומנות בחובן נזק ישיר או עקיף למאות אלפי אנשים.
ועדת הקישוט של המציאות יצרה בתקשורת מדורי כלכלה מרהיבים עם כינויים שנשמעים יותר כמו חלום רטוב מאשר שם של עיתון. "דה מרקר" עם הדגש האמריקני האגרסיבי, "עסקים", "ממון" ו"כסף", הם רק ביטויים שעברו במכבסה. הם מעוותים מציאות, מפני שהם רק חלק קטן מהעושר המופלא של חיי החברה והכלכלה בארץ. השימוש בביטויים האלה הופך את המידע למקלט אסקפיסטי מוחלט. לא כל מי שקורא "מעריב" יודע לעשות עסקים, לא לכל קוראי "גלובס" יש כסף ולמרבית קוראי "ידיעות אחרונות" לא היה ולא יהיה ממון.
אבל מכונת הטיהור ממשיכה בשלה. היא עובדת שעות נוספות ומשרתת את ההון, שהוא גם הבעלים של העיתונים והמדיה. הנה למשל כמה דוגמאות למי שפותח את "ממון" או "כסף" או "עסקים":
1. המושג כתבנו לענייני רווחה - מדובר בכתבים שעוסקים בעיקר במסכנות. אולם המסכנות נטולת הקשר. "כתבתנו לענייני רווחה מביאה לנו תמונות ממאהל חסרי הדיור". ומה רואים בתמונות? אישה צועקת, ילד לבוש בבגדים מרוטים, אוהל מוזנח, אישה מיוזעת, עוד אוהל מוזנח. שום נסיון להביא תמונות של האחראים למצב הזה, לפתח דיון אמיתי על סוגיית הדיור הציבורי, להביא מספרים מהעולם, נתונים. כלום. כתבי הרווחה הם בעצם כתבי סעד כי כך הברונים רוצים שנתפוס את המושג רווחה.
2. התייעלות - מילה מכובסת לפיטורי עובדים. "אמדוקס מתייעלת", ומיד אחר-כך, "מאות עובדים יפוטרו". סליחה, מה כאן בדיוק יעיל ולמי זה יעיל, מי מרוויח מזה? לא הבנו.
3. הפרטה - מילה מכובסת להעברתו של נכס השייך לכלל למיליארדר שממילא יש לו כמה נכסים מעין אלה. שימו לב: המילה הפרטה הינה מלשון לפרוט, מיחיד לרבים. אולם בחסות המכבסה היא עברה תהליך הפוך. היתה חולצה הפכה למכנסיים.
4. ועד עובדים חזק - מילת קסם שמשמעותה מין אות התחלה, סיגנל, לפתיחת חרפות, גידופים, השתלחויות וסתם שקרים על ציבור עובדים שכל רצונו להתפרנס בכבוד ולא להפוך מחר לצמית של קבלן כח אדם. "הועד החזק של חברת חשמל" הוא הפרדוקס הכי גדול בעולם המכובסים התקשורתי. אם הם לא היו חזקים, "כתבי הרווחה" היו עושים עליהם כתבה במאהל מחוסרי הדיור.
5. רפורמה - מילה מכובסת לשינויים בנכסים השייכים לכלל הציבור. בדרך כלל מדובר בשינוי מבני לקראת השוד הגדול של הנכסים בידי החברים, המקורבים, התורמים או הסביבה החברתית של השר המבצע את ה"רפורמה". למרות המילה המקסימה הרי שאת "הרפורמה" אי אפשר ממש להבין.
אלה רק כמה ביטויים מכובסים. העיתונים מדיפים ריח סבון כביסה. לכל מי שמסרב להתבשם מומלץ להשקיע בחינוך, בהסברה. דברו על זה. הסבירו לילדיכם את המשמעויות. אל תוותרו למכבסים. אל תתנו לתקשורת לכבס ולתלות עבורכם.
