"יהיו רבים שירימו גבה ויפעילו רפלקס פבלובי על עצם המילה המאוסה והבלויה, לדידם, " חזון", הרי לא מעט פעמים שירת מושג זה בדיוק את אותו הריק הנסתר והיעדר התוכן שעליו אני מקונן. אך הטעות היא, שבכל אותם המקרים שוב השתלטו הרדידות והשטחיות בעטיפתן המושכת על ההתעמקות והיסודיות" מיכאל פליוורט על מותה של פוליטיקה ללא חזון.
מכל המסקנות וההסקות שניתן להפיק ממלחמת "לבנון השנייה" והתנהלותה של הממשלה במהלכה ולפניה, החשובה והגורלית לקיומה של ישראל היא האחת והיחידה – אין תחליף לחזון. שמענו לא מעט על נחיצותם של הניסיון, היושרה, המנהיגות ושאר התכונות ההכרחיות שבלעדיהן נבחרי הציבור אינם יכולים לתפקד ולהוביל את החברה גם בזמן השלום ובמיוחד ברגעי המשבר, אך מידת הכישלון הופכת לעצומה בהיעדר משאת נפש נועזת ומרהיבה, אשר מקדמת דנא מעפילה על כל קושייה ומכשול. זאת המסקנה המתבקשת ביותר לחברה ישראלית, אשר פעם אחר פעם נכשלת בהפעלת חושי ההבחנה והתובנה שלה\ ומעבר לצורה הנוצצת אינה מודעת לחלל המהדהד ולריק הקודר של מנהיגיה.
יהיו רבים שירימו גבה ויפעילו רפלקס פבלובי על עצם המילה המאוסה והבלויה, לדידם, "חזון", הרי לא מעט פעמים שירת מושג זה בדיוק את אותו הריק הנסתר והיעדר התוכן שעליו אני מקונן. אך הטעות היא, שבכל אותם המקרים שוב השתלטו הרדידות והשטחיות בעטיפתן המושכת על ההתעמקות והיסודיות. התנהלות כזו מתהדרת בדמיונה לחזון ומצהירה בריש גלי על ייחודה הרעיוני ואצילותה הנפשית, אך מתחת להעוויה המאופרת מסתתרת לה אמת מרה ומאכזבת – האג'נדה. זאת מילת המפתח אשר בעזרתה ניתן לפצח את טבעו של הכישלון המנהיגותי והרפיון הרעיוני. זה לא החומר ממנו יוצקים מנהיגים בעלי חזון ורוחב אופקים, בעלי סער לב שלא נכנע לסער הים ואמונה בצדקת הדרך. אג'נדה טובה לתוכן עיתונאי או לניהול הטכס בהר הרצל, לסדר היום ביומן או לשיחה עניינית בבית-הקפה, אך במנהיגות חברתית-מדינית אם אין כל אג'נדה בת-חלוף נשענת על חזון יציב ובר-קיימא, נידונה היא להיעלמות והתעלמות.
בדיוק כאן הוא שורש הבעיה של הפוליטיקה הישראלית. היא אינה מצליחה לגייס לשורותיה את הטובים, בעלי החזון והנחישות, אלא בעיקר אנשים שאפתניים ללא ספק, אך חסרי כיוון וכל אידיאל חברתי. הקולות שקוראים היום ל"מנהיגות מנוסה" כתכונה החשובה אינם נבדלים בהרבה מבעלי אג'נדה למיניהם. לעתים קרובות גם הניסיון הופך למלכודת של דוגמות, אשר אינן אלא איסור על חשיבה חופשית, יצירתית ורעננה. חוששני ש"ההנהגה המנוסה" תבוא בעיקר משורות הצבא ואז נפרד לאלתר מן התקווה למנהיגות אזרחית, או שמא שוב מן הפוליטיקה המניפולטיבית, אשר עיקר מעייניה הוא תחבולה והשרדות. ייתכן וזאת השעה לקרוא למותה של הפוליטיקה מן הסוג הישן, ולביסוסה של פוליטיקה שתדע למקד את מלוא מאמציה למשימות מדיניות וחברתיות, ותדע להוקיע כל שיקול אישי המתגנב בקלות בלתי נסבלת לתהליך של קבלת החלטות. הבה נזכור את אמרתו המדויקת והעמוקה של ויקטור פרנקל: אם יש לאדם איזה למה הוא יוכל לשאת כל איך, וננסה בכל כוחותינו להרחיק את האנשים החלולים מן היכולת להשליט עלינו את האג'נדה שלהם. הבה נבחן את התוכן הרעיוני של מלכנו ורבנו בקפידה יתרה, אחרת, בעתיד, גם אנחנו כציבור לא נוכל להתנער מן האחריות ונצדיק את החוכמה הישנה, שלכל עם מנהיגות לה הוא ראוי.
