תבניות הלשון בשפת הסיסמאות הפוליטיות

חלק גדול מהשיח הפוליטי נשען על סיסמאות קליטות הפונות לאוכלוסיה רחבה. סיסמאות קליטות מתבססות לא פעם על סיסמאות קודמות שהוכחה הצלחתן. היחסים האינטרטקסטואליים בין שתי סיסמאות החולקות את אותה תבנית לשונית, יוצרים ביניהן קשרים אסוציאטיביים ומעשירים בכך את משמעויותיהן. סיסמאות רבות מבוססות על תבניות לשוניות במודע, אך לא כולן. השכפול והמוטציה נעשים במודע במקרים כמו סיסמאות פרודיות או אלוזיות התלויות במטענים האסוציאטיביים של סיסמת המקור. במקרים אחרים, משמשת התבנית הלשונית כלי ־הבעה אינטואיטיבי ולאו דווקא מכוּון.

תוך ניתוח תבניות לשוניות של סיסמאות פוליטיות בישראל, מתגלים נושאים החוזרים ומובעים בשיח הפוליטי בהקשרים שונים. יצחק רבין, 1967, יהודים, מלחמה וטרנספר – אלה רק כמה דוגמאות לנושאים המתגלים שוב ושוב כרבדים אסוציאטיביים בסיסמאות שגורות.

להלן שלוש תבניות לשוניות המסודרות בסדר כרונולוגי, מן הצעירה ביותר אל הותיקה.

בעצרת הזיכרון האחרונה לרצח רבין החזיקו פעילי תנועת "שלום עכשיו" שלטים ועליהם הסיסמה "אסד מחכה לאולמרט". הסיסמה מבוססת על הסיסמה אשר טבע חיים חפר ב־67' עם פזמון המלחמה "נאצר מחכה לרבין". אז, בתקופת ההמתנה למלחמה, היתה הכוונה אלימה ולוחמנית ("מחכה" במובן של "חכה חכה..."), ואילו היום הדרישה היא לשלום. הפער בין הקשר התבניתי בין שתי הסיסמאות ובין הקשר הפוליטי ביניהן עשוי להיות מוסבר גם באמצעות האוקסימורון "מתקפת השלום" המיוחס כיום לכוונותיו של אסד. בחברה מיליטריסטית, גם השלום נתפס במושגים של מלחמה, מה שמאפשר לסיסמאות שלום להתבסס על סיסמאות מלחמה. יחסי הגומלין המורכבים בין שלום ומלחמה באים לידי ביטוי גם בבית האחרון בשירו של חיים חפר: "נאצר מחכה לרבין, איי איי איי \ עוד תראו יבוא היום, איי איי איי \ יתחנן הוא לשלום, איי איי איי".

ההקשר - עצרת הזיכרון לרצח רבין שמהווה גם היא רקע לסיסמת "שלום עכשיו" - ראוי לתשומת לב. הסיסמה, שדרכה הדהדה השורה "נאצר מחכה לרבין", תפקדה בעצרת (ככל הנראה ללא כוונת מחבריה) כזכר לאופיו שוחר־המלחמה של מי שייקרא לאחר מותו "חייל השלום" (אוקסימורון נוסף בחברה מיליטריסטית).
להבדיל, הסיסמה של קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה מ־92' היתה "ישראל מחכה לרבין", הפעם, "מחכה" במובן שונה.

עם פרסום הסיסמה "אסד מחכה לאולמרט", נוצרה למעשה תבנית לשונית חדשה: "[מנהיג ערבי] מחכה ל[מנהיג יהודי]". כלומר, המנהיגים יכולים להתחלף וסוג ההמתנה יכול להשתנות, אך יחסי ההמתנה, בהם הערבי הפסיבי מחכה ליהודי האקטיבי, נשארים. הסיסמה של חיים חפר היתה התרסה כנגד נאצר ואילו זו של "שלום עכשיו" מופנית דווקא כלפי אולמרט, אך בשני המקרים ברור לשומע מהם יחסי הכח בין היהודי והערבי. מי יודע, אולי סיסמה זו תתפתח יום אחד למשהו בסגנון "אחמדינג'אד מחכה לגיידמק".

"יהודי לא מגרש יהודי", סיסמתם של המתנגדים להתנתקות ולפינויי ישובים בעתיד, הפכה לאחת הסיסמאות השגורות בתרבות הפוליטית בישראל. לפני הדיון בתבניתה הלשונית יש לשים לב לרטוריקה המיוחדת של סיסמה זו. מנסחי הסיסמה בחרו שלא לנסחה כחוק ("אסור ליהודי לגרש יהודי"), אלא בזמן הווה ובלשון אינדיקטיבית (לשון המתארת מציאות). הסיסמה, אם כן, מכחישה את המציאותיות שבאפשרות שיהודים יגורשו בידי יהודים. מפירוש מחמיר של הסיסמה אף נובע שמי שמגרש יהודי אינו באמת יהודי, כלומר: "אם תגרש אותי, אתה אינך יהודי!". מהסיסמה נובעת גם אסוציאציה ליודנראט ולקאפו, כלומר למקרים בהם יהודים שיתפו פעולה כנגד יהודים. כמו כן, מן הכפילות המדגישה של המילה "יהודי" נובע סוג של היתר מרומז לגירוש מי שאינם יהודים.
הסיסמה הפכה את התבנית הלשונית העומדת מאחוריה, "יהודי לא [פועַל] יהודי", לדרך פופולארית לבטא צו מוסרי בחברה הישראלית, תוך הדרתם של מי שאינם יהודים מן הקהילה הפוליטית. להלן מספר דוגמאות: ביום למחרת אירועי ההתנתקות בכפר דרום, פרסם עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת מאמר מערכת בשם "יהודי לא שופך חומצה על יהודי". בנוסף, כתגובה לחסימת הכבישים בידי המפגינים הכתומים הקים מזכ"ל מפלגת העבודה איתן כבל פורום של משפטנים בשם "יהודי לא חוסם יהודי".
עם הזמן חרגה התבנית הלשונית מההקשר הפוליטי של ההתנתקות והחלה לפרנס סיסמאות גם מתחומים אחרים. כך לדוגמא, בתגובה לאירועי הדקירות במצעד הגאווה בירושלים נשמעה הסיסמה "יהודי לא דוקר יהודי". עוד באותו ההקשר הומצאו הסיסמאות המבודחות "יהודי לא חודר ליהודי" ו־"יהודי לא מגרה יהודי". העמותה לביטול ברית המילה פרסמה סטיקר "יהודי לא מקצץ יהודי" ולטלפון הסלולרי הומצא הרינגטון "יהודי לא מסנן יהודי". גם הפרודיה המקברית הבאה הומצאה לפי אותה תבנית: "זק"א, יהודי לא מגרד יהודי".
היתה זו התנועה הכהניסטית שהשתמשה בתבנית הלשונית באופן גמיש יותר, בהדפיסה על חולצותיה הצהובות את הסיסמאות "יהודי מגרש לא יהודי" ו־"יהודי קונה מיהודי". הסיסמה הראשונה קוראת בגלוי לטרנספר, ואילו השניה מזכירה את ניסוח החרם שהוטל ב־1933 על העסקים היהודיים בגרמניה ("גרמנים! הגנו על עצמכם! קנו רק מחנויות גרמניות!").
סיסמאות אלה לא רק מהוות ביטוי קיצוני לגזענות הטמונה בבסיסה של התבנית הלשונית הזאת, אלא גם מרמזות על אחד ממקורותיה של התבנית: "יהודי רצח יהודי". מילים אלה היו תגובת התקשורת לרצח רבין, ואכן, התבנית הלשונית עליה מבוססת הסיסמה "יהודי לא מגרש יהודי" שואבת, לפחות במידה מסוימת, מנובמבר 1995. כאילו רצו הכתומים לומר "אם יהודי לא רוצח יהודי – אז יהודי גם לא מגרש יהודי", מעין איום מרומז כנגד מי שיחפוץ בהחזרת שטחים, כמו שרבין חפץ בעבר. אגב, פרשת אלטלנה, אניית האצ"ל אשר נורתה תחת פיקודו של רבין, הוצגה גם היא כאירוע בו "יהודים הרגו יהודים".

אולי הסיסמה הקליטה ביותר במאבק הסטודנטים האחרון היתה "אין השכלה – אין מדינה". למפגינים לא תמיד היה ברור האם מדובר בקשר של סיבה ותוצאה ("אם אין השכלה אז אין מדינה"), או בטענה כפולה ("אין השכלה ואין מדינה"). בין אם במטרה לחדד את המסר, ובין אם כי לא הבינו אותו, היו סטודנטים שצעקו במהופך: "אין מדינה – אין השכלה".

גם הביטוי "אין מדינה" נותר מעורפל. לא נראה סביר שמדובר כאן בהכחשת קיומה של המדינה או במשאלה אנרכיסטית. אפשרות אחת היא שמדובר כאן באיום ("אם אין השכלה – נשתק את המדינה!"). אפשרות אחרת היא שמדובר בהתרעה מפני הידרדרות באיכות החברה ("אם תדרדר ההשכלה – גם המדינה תדרדר").

כך או כך, הסיסמה היתה קליטה, גם אם לא מובנת בעליל. לקראת סוף המאבק, כשאגודות הסטודנטים ביקשו לשבור את השביתה, הצעתי את הסיסמה התמציתית "שברת – שילמת", אך היא לא תפסה.

תבנית לשונית זו ("אין [שם־עצם] – אין [שם עצם]") הינה עתיקה יותר מהקודמות שהוזכרו, ומקורה בפתגם "אם אין קמח אין תורה". ניתן למצוא את הפתגם גם ללא ה־"אם", ואז שוב ישנו כפל משמעות. הביטויים הפופולאריים "אין כסף – אין דאגות", או "אין שכל – אין דאגות" נשענים גם הם על אותה תבנית לשונית.

אין מנוס מלגמור עם הכהניסטים ולציין את סיסמתם (גם היא מופיעה בעיקר על חולצות) "אין ערבים – אין פיגועים". לעומת סיסמתם המאוחרת יותר "יהודי מגרש לא יהודי", סיסמה זו קוראת לאו דווקא לגירוש. "אין ערבים – אין פיגועים" פשוטו כמשמעו, לאיין את הערבים. ולסכם בנימה מבודחת, הנה הפרודיה שהומצאה על חשבון הסיסמה הכהניסטית: "אין בתולות – אין פיגועים".