התורה מחנכת אותנו לראות תמיד ראיה פנימית של כל תופעה חומרית – עוצמתית ככל שתהיה - זאת לעומת הנטייה לראיה חיצונית שגורמת לנו להתרשם מרעש חיצוני שמעוור אותנו מלראות את המהות האמיתית.
בנוסף התורה מחנכת אותנו לראות ראיה כללית ולא פרטית – לחשוב תמיד מה יהיו ההשלכות של המעשים של הפרט על הכלל - בין אם הכלל הלאומי (מדינה ושלטון) ובין אם הכלל האוניברסלי (ועידת הG 8).
ישנה ברכה יהודית שמברכים על ראית מלכים.
על מלכי ישראל, נוסח הברכה הוא "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו",
ועל מלכי אומות העולם מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר חלק מכבודו לבשר ודם".
ראשית נקדים ונאמר שכל אירוע חריג שקורה לנו או שאנו עדים לו פועל על עולם התחושות והרגשות שלנו - אנו עומדים נפעמים מול חזיונות שונים המזדמנים לנו – אך נשאלת השאלה, מהי ההשפעה של חזיונות אלו על ההכרה שלנו? ומה האירועים הללו מוסיפים לנו מבחינה ערכית?
אחת הסיבות לברכות ביהדות היא לקבע בתוכנו תודעה מוסרית עליונה ולהפיק תועלת מכל מה שעובר עלינו. על מנת שעולם החושים והרגשות שלנו לא יטעה אותנו, באו חז"ל ותקנו ברכות שמבטאות את הרושם המוסרי הראוי שעלינו לקבע בנפשנו בעקבות החוויות שאנו חווים והמראות שאנו רואים.
ישנו סיפור בתלמוד על פמליה של מלך שהגיעה לכפר. רב עיוור שהיה בכפר רץ לקבל את פני המלך. לעג לו אחד מאנשי הכפר – "הרי הינך עיוור ואינך יכול לראות את יופיה וכבודה של שיירתו של המלך". ענה לו הרב העיוור "אני אדע מתי המלך עובר לפניך". פמליתו של המלך הייתה ארוכה ומפוארת לאחר שחלף הגדוד הראשון אמר הגוי "כעת המלך מגיע" . ענה לו הרב - "עדין לא".
חלף עוד גדוד פרשים. "כעת המלך יחלוף" אמר הגוי, "עדיין לא" ענה הרב. לאחר שחלף גדוד הפרשים השלישי והשתרר שקט, אמר הרב – "כעת המלך עובר" ובירך את הברכה – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מכבודו לבשר ודם".
"איך ידעת מתי המלך עובר?" שאל הגוי.
ענה לו הרב :"המלכות על הארץ דומה למלכות בשמים - כשה' נגלה לאליהו הנביא מובא בפסוק – 'רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש, לא הרעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה' ואז – ויהי כשמע אליהו........."
אם כן כמו שה' נגלה בקול דממה דקה לאליהו הנביא ולא ברעשים המקדימים, כך גם הפמליה הרועשת היא רק הקדמה לכניסתו של המלך בשקט.
כהקדמה לסיפור זה בתלמוד נאמר "לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא גם לקראת מלכי אומות העולם" –
מדוע יש להשתדל לראות את המלכים ולהרבות בכבודם?
ומדוע תוקנה ברכה על ראית מלכים?
ומדוע דווקא רב ששת שהיה עיוור הבין מתי המלך עובר לפני הגוי?
הרב קוק מסביר שרב ששת הלך לחלוק כבוד למלך מתוך רגשי הקודש שבלבבו "מפני הצד המוסרי שיש בכבוד מלכים" במה "שהוא הסיבה היותר חזקה להצלחה אנושית ביישובו של עולם ותיקון סדרי החיים האנושיים".
המלך מסמל שלטון סדר וחוק. ישנה משנה שאומרת שתמיד צריך להתפלל על שלמותו של השלטון שכן "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" – כולנו יודעים מה קורה במדינות כאשר שלטון מתמוטט ולו לזמן קצר – שוד, ביזה ואנרכיה שבדרך כלל עולה בחיי אדם, לרוב מקרב החלקים החלשים בחברה. לכן יש חשיבות עליונה לשלטון וסדר ציבורי יציבים כדי להבטיח את שלומו של הציבור (כמובן נסייג ונאמר שישנם משטרים אפלים שצריך להחליפם גם במחיר של אי סדר זמני, אך אנו נדון במה שקורה ברוב המשטרים הנורמטיביים בעולם).
סדר ושלום זה הינו תוצר של מורא מלכות – אימת השלטון. כמובן שיש לחנך לאזרחות טובה ולמעורבות מתוך כבוד והבנה שזוהי טובת הכלל ולא מתוך מורא של אכיפת החוק, אך עדיין בכל צורת שלטון ישנו מרכיב של מורא. הברכה על ראית המלך וההוד השלטוני באה להקנות לנו עמדה נפשית מוסרית של הזדהות עם טובת הכלל ופיתוח רגשי כבוד למערכות השלטוניות מתוך הבנה שזו טובת כולנו.
בנוסף, המלך והשלטון מסמלים את איגוד הכוחות הרבים שיוצרים סינרגיה בכל מישורי החיים. הרי מדינות וחברות גדולות יכולות להקצות מיליארדים למחקר ופיתוח טכנולוגי, וכתוצאה מכך נהנים כל האזרחים מאיכות חיים טובה יותר. זאת להבדיל מקבוצות קטנות שבשל גודלן המשאבים המשותפים שלהם מצומצמים, ולכן קבוצות אלו אינן יכולות להתפתח ולהשתכלל כחברה וכפרטים. עדות לכך אנו רואים בקבוצות קטנות ונחשלות. לכן יש ערך להתאגדותם של בני האדם בלאומים ומדינות, זאת למען פיתוחו ושכלולו של עולמנו. והרי ה' מצווה את האדם לישב את עולמו, כדברי הפסוק "לא תוהו בראה, לשבת יצרה", העולם לא נברא לתוהו ושממון אלא לפיתוח ועשייה.
ניתן לומר גם שההפגנות כנגד ה G8 - באות להרחיב את מעגל האחריות של הלאומים לטובת האנושות כולה.
(נציין בהערת אגב, שלמדינת ישראל יש תפקיד נוסף מעבר לדאגה לרווחת תושביה – להוות תשתית פיזית למלכות ישראל שתפיץ צדק ומוסר לכל האנושות כמשמעות הביטוי "אור לגויים").
כעת ניתן להבין מדוע יש ערך לרוץ לראות מלכים ולברך עליהם: כדי לקבע בנפשנו את תפקידה וערכה של כל מלכות וצורת שלטון. שכן נוסח הברכה הוא, שה' - מלכו של עולם - חלק ונתן מעט מכבוד מלכותו לאותו שלטון/מלכות כדי להועיל ולהיטיב עם האדם בכללותו. וכן לשמור על הסדר הציבורי ומתוך כך על שלומם של האזרחים.
לכן, רב ששת, שהיה עיוור – אדם שלא מביט בחיצוניות אלא רואה את הצד הפנימי שלהם - הבין לפני הגוי מתי המלך עובר.
זהו בעצם הפער בין שתי תפיסות: זו שרואה בשלטון מקור לכבוד ופאר (גדודים שחולפים לפני המלך) לבין זו של הרב העיוור שיודע שהמלך מגיע בשקט שלאחר הרעש, כי תפקידו האמיתי אינו שררה וכבוד אלא שירות הציבור ותועלת האנושות.
לסיכום נאמר, כי התורה מחנכת אותנו לראות תמיד ראיה פנימית של כל תופעה חומרית – עוצמתית ככל שתהיה - זאת לעומת הנטייה לראיה חיצונית, שגורמת להתרשם מרעש חיצוני שמעוור אותנו מלראות את המהות האמיתית.
בנוסף, התורה מחנכת אותנו לראות ראיה כללית ולא פרטית – לחשוב תמיד מה יהיו ההשלכות של המעשים של הפרט על הכלל- בין אם הכלל הלאומי (מדינה ושלטון), ובין אם הכלל האוניברסלי (ועידת הG 8).
יהי רצון שנזכה להיות "עיוורים" לכבוד ולשררה השלטונית, ונדע לראות את תפקידו האמיתי של השלטון – שירות ציבורי ותועלת האנושות.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מכבודו לבשר ודם"
