הוועדה בראשותו של בייגה שוחט לרפורמה בהשכלה הגבוהה תקבע לא רק כמה נשלם עבור ההשכלה האוניברסיטאית שלנו, אלא גם מה דמות תלבש החברה הישראלית בעוד דור או שניים. השלכת מדעי הרוח אל פח האשפה האקדמי תחרוץ את צביוננו החברתי.
שפקיד במשרד האוצר יחליט בהינף קולמוס איך תראה החברה שלנו בעוד 20 שנה?
מה קורה כאן?
בעקבות פעילות תקשורתית ולוביסטית מוצלחת של ראשי האוניברסיטאות (פתאום התחילו לדבר על בריחת מוחות), ובעקבות לחץ כבד ואיומים מצד האוצר, הוקמה ועדה בראשות שר האוצר לשעבר, בייגה שוחט. לכאורה, מנדט הוועדה הוא "עידוד מצוינות אקדמית". סקירה מהירה של חברי הוועדה - ראש אגף תקציבים באוצר, שר אוצר לשעבר ושישה פרופסורים (רובם כלכלנים) – מעידה בבירור על כוונת מקימי הוועדה, שאין בה אף לא נציג אחד של הסטודנטים ושל הסגל הזוטר. ורק לשם ההשוואה, בוועדת וינוגרד, שדנה בגובה שכר הלימוד, היו חברים ארבעה סטודנטים.
הועדה אמורה להגיש את מסקנותיה בתחילת 2007, כך שההמלצות ייושמו כבר בפתיחת שנת הלימודים הבאה.
הועדה תדון בין היתר בנושאים הבאים:
· העלאת שכר הלימוד ויישום תוכנית ההלוואות של שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, לפי "המודל האוסטרלי". מדובר בעסקה הוגנת, כביכול, המקלה על הסטודנטים, שאמנם ישלמו שכר לימוד ריאלי (20-30 אלף ₪ בשנה), אך התשלומים הללו ייפרשו על פני שנים רבות. בפועל, הרעיון הבסיסי שמאחורי התוכנית הוא העברת הנטל מכתפי המדינה לכתפי הסטודנטים. מרגע שעיקרון זה יתקבל - והניסיון האוסטרלי מוכיח זאת - לשכר הלימוד יהיה כיוון אחד בלבד; מעלה-מעלה.
· שכר דיפרנציאלי למרצים. נשמע טוב, לא? הקביעות מוליכה למוטיבציה נמוכה של המרצים להשקיע בללמד, מה שמורגש היטב אצל כולנו. לפי ההצעות החדשות, מרצים טובים, המשקיעים הרבה מרץ וזמן בשיעוריהם, ירוויחו יותר, ומרצים אחרים - פחות. אלא שהכוונה היא לשכר דיפרנציאלי לפי ביקושי השוק לתחומי הלימוד השונים. וכך, נושאים פרקטיים ושימושיים לשוק העבודה יקבלו עדיפות על פני השכלה תרבותית,פילוסופית ערכית, אם תרצו. בסופה של ה"מהפכה", מרצה למנהל עסקים או למחשבים ירוויח הרבה יותר ממרצה במדעי הרוח, במדעי המדינה וכדומה.
במקרו: מה יקרה לחברה שלנו בעקבות שינוי כזה? מהיכן תצמח העתודה החושבת של המדינה, אם לא יהיו לנו אזרחים אכפתיים ומעורבים, המבינים בתהליכים בינלאומיים, בתרבות ובהיסטוריה.
במיקרו- מה יקרה לפקולטות הללו? מי בדיוק יישאר ללמד שם ומה הסיכוי של הסטודנטים הלומדים היום מקצועות אלו למצוא משרה הוגנת באקדמיה? ובכלל, מדוע
שפקיד במשרד האוצר יחליט בהינף קולמוס איזה חוגים נדונים לניוון ואיך תראה החברה שלנו בעוד 20 שנה?
להבדיל מהמאבק של 1998, זה אינו מאבק סקטוריאלי, אלא מאבק בעל משמעות חברתית אמיתית. שכר הלימוד ברמות המדוברות יהווה חסם אמיתי בפני רבים לרכישת השכלה. כמה מהמבקשים ללמוד יעזו להתחייב על הלוואה בגובה 60-90 אלף ₪, ללא גב כלכלי של הוריהם?
המאבק גם אינו סטודנטיאלי בלבד, מאחר שלהישגי המאבק יהיו השפעות לא רק על חייו של סטודנט זה או אחר, אלא על פניה של ההשכלה ושל החברה כולה. האם מדעי הרוח ימשיכו להילמד? האם יהיו מקצועות וחוגים שיסומנו מראש כחוגים לעשירים בלבד?
השנה תהיה שנת מפנה בכל הכרוך בהשכלה הגבוהה ,וכן בחיי הסטודנטים ובצביונה של החברה בישראל. מבחינת החברה הישראלית והסטודנטים, יש כאן הזדמנות גדולה לשיפור רמת התפקוד של המערכת, לשיפור רמת ההוראה של המרצים ולהעמקת המחקר, מה שיקבע את איכות החברה שתצמח כאן. באותה מידה, אנו עלולים למצוא עצמנו מול החובה לשלם שכר לימוד גבוה במאות אחוזים מהקיים היום, עבור אותו שירות בדיוק, וכן נוכח משבר עמוק בפקולטות מסוימות.
לטוב ולרע, מעשינו ייקבעו מה דמות תהיה לנו בעוד עשור או שניים. אם נשכיל להציג עמדה עקבית, רצינית ומקיפה, ולהוביל מאבק אפקטיבי ונחוש, נבטיח את עתידנו ואת עתיד המערכת כאחד. אחריות זו תקבע את יכולתו של כל אחד מבנינו לרכוש השכלה, תוך אחריות משותפת לעתידה של ההשכלה הגבוהה ולדמותה של החברה הישראלית כולה. מוטלת עלינו אחריות כבדה, שאינה מסתיימת בזירת ההשכלה הגבוהה, אלא פולשת לשאר תחומי חיינו. ההחלטה הנקודתית הזו תקבע, בסיכומו של דבר, מה דמותה ואופיה של החברה, שבה ייאלצו ילדינו לפלס להם דרך.
