המאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד היה שם נרדף למלחמת דתות חסרת פיתרון בת מאות שנים. עתה מתגלה שחוסר הפיתרון היה לכאורה בלבד, ושכאשר טובת שני הצדדים כאחד תובעת פיתרון, הרי שהפתרון נמצא בסופו של דבר.
הסכם סנט אנדרוס – ממשלת הקטבים היריבים בצפון-אירלנד
או: פיתוי כלכלי כמקדם שלום
בחודש מארס 2007 אמורה לקום בצפון-אירלנד ממשלה, שראשיה הם הכומר הפרוטסטנטי אִיאַן פֵּייסלי – המנהיג הקיצוני של המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית, ומרטין מק-גינס, מראשי ה"שין פֵיין" – הזרוע הפוליטית של המחתרת הקתולית, ה- IRA , שיכהן כסגנו של איאן פייסלי.
ולמה הדבר דומה? כאילו אמרנו כאן כי בעוד כמה חודשים תורכב ממשלה משותפת של ישראלים ופלסטינים בראשותו של אביגדור ליברמן, ממפלגת "ישראל ביתנו", עם איסמעיל הנייה, איש ה"חמאס", כסגנו.
ואכן, פֵּייסלי ומק-גינס הם שני הקצוות של הפוליטיקה הסקטוריאלית בצפון-אירלנד. פֵּייסלי הטיף, במשך שנים, להתבדלות פרוטסטנטית ולמאבק ללא פשרות במחתרת הקתולית, ומק-גינס היה אחד ממפקדי מחתרת ה- IRA בצפון-אירלנד, שאנשיה הרגו ללא אבחנה באנשי כוחות הביטחון הבריטיים ובאנשי המחתרות הפרוטסטנטיות. היריבות הזו נמשכה שנים ארוכות, וגם אחרי חתימת הסכמי "יום הששי הטוב" ב- 1998, קשה היה להאמין כי אי-פעם תיווצר קואליציה בין יריבים מרים אלה.
יותר משמונה שנים לאחר חתימת הסכמי "יום הששי הטוב" בצפון-אירלנד, השתנו פני הדברים: מאופטימיות גואה, חיבוקים ונשיקות לאחר החתימה החל האמון להתערער בין הצדדים. משטרת צפון-אירלנד האשימה את ה"שִין פֵיין" בביצוע שורה של פעילויות ריגול בתוך הממשלה המשותפת, שהוקמה לאחר חתימת ההסכמים. ה- IRA הישהה בכוונה את פירוק הנשק שברשותו, וגם הואשם בביצוע שוד של עשרות מיליוני לירות בריטיות מבנק בבלפאסט, לצורך מימון פעולות טרור. המחתרות הפרוטסטנטיות איימו לחדש פעילותן, והמפלגות המתונות של שני הצדדים – ה- SDLP (מפלגת העבודה הסוציאל דמוקרטית) הקתולית וה- UUP (המפלגה היוניוניסטית של אלסטר) – התומכות העיקריות של הסכמי 1998 איבדו מכוחן. ואכן, בבחירות שהתקיימו ב- 2003, שתי מפלגות אלה הפסידו למפלגות הקיצוניות יותר, המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית של איאן פֵּייסלי, וה"שין פֵיין" שהיא, כאמור, הזרוע הפוליטית של המחתרת הקתולית, ה- IRA.
שנה קודם לכן, ב- 2002, החליטה ממשלת בריטניה להחזיר לצפון-אירלנד את השלטון הישיר מלונדון, לאחר שבהסכמי 1998 הוחזרו סמכויות השלטון לממשלה מקומית בראשות הפרוטסטנטים והקתולים המתונים. מאז הבחירות ב- 2003 מנסות ממשלות אירלנד ובריטניה להחיות את האמון בין קתולים ופרוטסטנטים בצפון-אירלנד, למרות עליית הקיצונים בשני הצדדים. עתה היתה המשימה קשה יותר, שכן מנהיגי שתי המפלגות המנצחות ידועים בקשיחותם האידאולוגית. ולמרות זאת החליטו שני ראשי הממשלות של בריטניה ואירלנד, טוני בלייר ובֶּרטי אֶהֶרוֹן, לנסות להביא לפשרה בין הצדדים, כדי לפרוץ את המבוי הסתום שנוצר. שני ראשי הממשלה חשו כי אסור לאבד את המומנטום שנוצר ב- 1998, למרות חוסר האמון והחשדנות הרבה שהתחדשו בין שני הצדדים.
איאן פייסלי נושא דברים בסנט אדרוס, אוקטובר 2006. קשה היה להאמין כי אי-פעם תיווצר קואליציה כזו. צילום: איי-פי |
לאחר מאמצים רבים והכנות מדוקדקות וממושכות הגיעו ממשלות בריטניה ואירלנד להסכם שנודע בשם "הסכם סנט אנדרוס" (על שם העיירה הסקוטית בה התקיימו הדיונים), לפיו יוחזרו סמכויות השלטון לממשלה המקומית בצפון-אירלנד, תחודש פעילות הפרלמנט המקומי בארמון סטורמונט בבלפאסט (שהושעתה מזה ארבע שנים), וממשלות בריטניה ואירלנד יישמו מדיניות של הטבות והקלות כלכליות מפליגות לצפון-אירלנד. התנאי המוקדם לכך היה הסכמתן של שתי המפלגות הגדולות, ה- DUP וה"שין פיין" לפרטי ולעקרונות ההסכם עד אמצע נובמבר השנה. לאחר דיונים ממושכים בשתי המפלגות נתנה ההסכמה, ושני הצדדים ממשיכים בהכנות לביצוע ההסכם, הכולל גם שינויים מפליגים בכוחות השיטור בצפון-אירלנד. עד כה היו למעלה מ- 90% מהשוטרים שם פרוטסטנטים. בהתאם להסכם החדש יגוייסו למשטרה קתולים רבים, עד כדי שליש מהכח המשטרתי.
שתי המלים החשובות של ההסכם הן "חלוקת סמכויות" (Power sharing ). אין צד אחד שולט באחר, אלא שני הצדדים מתחלקים בסמכויות ובאחריות לשלטון כמעט שווה בשווה. ההישג הגדול של ממשלות בריטניה ואירלנד הרפובליקנית היה הסכמת שתי המפלגות הגדולות באירלנד הצפונית לכך, הסכמה המייצגת כמעט אוטומטית את נכונות הרוב הגדול של הבוחרים באלסטר.
הפיתוי הגדול לשתי המפלגות הקיצוניות היה ההבטחה האנגלו-אירית להטבות כלכליות עצומות (הזרמת כ- 50 מיליארד לירות סטרלינג לצפון אירלנד במשך השנים הקרובות, הפחתת מיסים, עידוד השקעות חוץ ועוד). למרות המחסומים האידאולוגיים, היה קשה מאד למנהיגים, הקתולי והפרוטסטנטי, לעמוד מול הפיתוי הכלכלי העצום. בעוד אירלנד הרפובליקנית, שכנתה של אירלנד הצפונית, הפכה לנס כלכלי וזכתה לכינוי "הנמר הקלטי", צפון-אירלנד היא עד היום נטל כלכלי על צווארן של בריטניה ואירלנד הרפובליקנית. בשל השנים העקובות מדם של מלחמת המחתרות שם (1968-1998) הידרדרה הכלכלה בצפון מדחי אל דחי, ואלמלא תמיכה מאסיבית של ממשלת בריטניה היתה צפון-אירלנד מתמוטטת מבחינה כלכלית כבר לפני עשרות שנים.
צפון-אירלנד, שעד שנות הששים של המאה שעברה היוותה מקור לקנאתם של האירים העניים בדרום, מקנאה עתה בשכנתה הדרומית. היוצרות התהפכו. אירים מהצפון נוסעים לדבלין (מרחק של שעתיים נסיעה מבלפאסט) ונדהמים למראה מכוניות הפאר הנוצצות ברחובות העיר, שנחשבה בעבר לאחותה הענייה של בלפאסט. כדי לרכוש מכונית BMW בדבלין, על הקונה להמתין בתור שמונה חודשים לפחות, וכל זאת בעיר שעד לפני עשרים או שלושים שנה היתה מוצפת במכוניות "פורד אנגליה" יד שניה חלודות ומהוהות, שלא לדבר על חברות ההיי-טק, המסעדות המפוארות, מועדוני הגולף והאימונים הגופניים, הנסיעות לחו"ל, שיפוץ הבתים ורכישת "בית שני" בדרום-ספרד, בפורטוגל, באחת מארצות הבלקן או בדרום-מזרח אסיה.
אירלנד הרפובליקנית הפכה מחברה של חקלאים ואנשי המעמד הבינוני הנמוך לאחת המדינות העשירות – אם לא העשירה ביותר – באירופה. שכניהם בצפון רואים ומקנאים. משאלי דעת הקהל בצפון-אירלנד מראים כי "הצפוניים" מבקשים להיות כמו "הדרומיים", ולעזאזל שפך הדם המיותר והיריבות הבינ-דתית. הפיתוי הכלכלי היה כמו חרב מתהפכת מעל ראשי הפוליטיקאים בצפון-אירלנד, והוא ששיכנע אותם לחתום על הסכם סנט-אנדרוס. וכי מה יאמרו לבוחריהם? (הבחירות שם אמורות להיערך בראשית השנה הבאה) בואו נמשיך במלחמות ונשכח משיפור במצב הכלכלי? לכך הבוחרים לא יסכימו, ולכן הם מוכנים להתחיל לנסות ולשכוח יריבות מרה של למעלה מ- 800 שנים בין קתולים לפרוטסטנטים באירלנד הצפונית.
ומה הלקח שלנו מסיפור צפון-אירלנד? הלקח הוא, שבמצבים מסויימים ניתן לשכוח יריבויות ישנות אם הפיתוי הכלכלי הוא אמיתי וכבד. והרי סכום של 50 מיליארד לירות סטרלינג אינו סכום של מה בכך. האירים ניסו, ונראה כי הם עומדים להצליח. אולם לא נראה כי בשלב זה אפשר להרים תוכנית כזאת באזורנו. כתובת על השמשה האחורית של מכוניות פאר אומרת: "שימותו הקנאים". אצלנו הקנאים לא מתים ולא נחלשים. אצלנו הקנאים לא מגיעים להסכמים כמו בצפון-אירלנד. להיפך. הם מתעצמים ומגבירים כח משנה לשנה, והמבוי הסתום נסתם עוד ועוד.
