הפיתוי לבטל קצבות שונות לעשירים שבינינו הוא גדול, אך טמונים בו סיכונים לא מעטים, והתועלת בביטול הקצבות הללו מוטלת בספק.
במדינת ישראל, כמו במדינות רבות בעולם, ניתנות הטבות שונות לכלל האוכלוסיה באופן גורף וללא מבחני הכנסה. מובן מאליו שמיד עולה הטענה, שאין היגיון להעניק הטבות גם לעשירים. במאמר זה אנסה להציג את ההיגיון הכלכלי שבבסיס השיטה הקיימת, ולשם קיצור אתמקד בקצבת זיקנה ובקצבת ילדים.
האלטרנטיבה להטבות האוניברסליות היא הנהגת מבחני הכנסה (או רכוש). כך, למשל, רק קשישים שהכנסתם אינה עולה על מינימום מסוים, יזכו במלוא קצבת הזיקנה. ככל שההכנסה תעלה מעבר למינימום זה, תופחת הקצבה בהדרגה, עד שתבוטל לחלוטין.
מעבר לסרבול המנהלי שיוצרים מבחני הכנסה (למשל, הצורך בהחלת חובת דיווח כללי לרשות המסים), יש במבחנים אלה פגיעה ביעילות הכלכלית ומידה לא מבוטלת של חוסר צדק. כשקצבה מופחתת עם עליית ההכנסה, זה קנס (מס) על יצירת הכנסה, ופגיעה ביעילות הכלכלית. אין להקל ראש בהכבדת נטל המסים שיוצרים מבחני הכנסה, שהרי מדובר במספר רב של הטבות, ולא רק בקצבת הזיקנה. למעשה, נטל המס השולי עלול לעלות על מאה אחוזים. מחד, מבקשים המצדדים בהנהגת מבחני הכנסה לחסוך בתשלומי הקצבות על מנת שיהא ניתן להקל את נטל המסים. מאידך, במו ידם (בעצם מבחני ההכנסה) הם מכבידים את הנטל. אדם משלם לאורך כל שנות עבודתו דמי גמולים לביטוח הלאומי, ובתמורה מבטיחה המדינה לשלם לו קצבה לאחר שיפרוש מעבודתו. האם צודק לשלול מקשיש, אפילו אינו עני, קצבה, שעבורה שילם משך שנים רבות?
מובן, שגם בענין קצבות הילדים, הנהגת מבחני הכנסה מכבידה את נטל המס הכללי והשולי. ושנית, העקרון המקובל לקביעת גובה המס המוטל על אדם הוא יכולת התשלום שלו. הכנסתו של אדם, אך לא רק היא, מבטאת, בדרך-כלל, את יכולת התשלום שלו. מספר הילדים במשפחה מקטין את יכולת התשלום של משפחה, יהא אשר יהא גובה הכנסתה. לכן, קצבות הילדים נועדו להקטין את נטל המס על משפחה עם מספר מסוים של ילדים, בהשוואה למשפחה עם אותה הכנסה, ועם מספר קטן יותר של ילדים.
יש המתנגדים למתן קצבות ילדים בטענה שמספר הילדים במשפחה אינו גזרה משמים, אלא ביטוי לרצון ההורים. ובמלים אחרות, ילדים הם ככל מוצר צריכה אחר, שהמשפחה בוחרת להשקיע בו. כפי שאין מעניקים קצבות למשפחה עבור חיות-מחמד שהיא בוחרת לגדל, כך גם אין מקום להעניק קצבות למשפחה עבור ילדים שהיא בוחרת להביא לעולם. אך ילדים אינם חפץ שנועד לשמח את ההורים. ילדים הם ישות נפרדת, שלחברה כולה יש ענין ברווחתם.
מעטים יזילו דמעה אם יבוטלו הקצבות למשפחות באלפיון או במאיון העליון. אך זו אינה כוונתם הבלעדית של המצדדים בהנהגת מבחני הכנסה, שהרי ביטול כזה יחסוך לאוצר המדינה פרומילים בודדים מתשלומי הקצבות. הכוונה היא להפעיל ביטול הדרגתי של הקצבות, החל מהכנסות ברמות הביניים. רק כך יושג חיסכון משמעותי בתשלומי הקצבות. צעד כזה הוא, כאמור, לא יעיל וגם לא ראוי.
