ניתוח ההצבעה למפלגת הגמלאים "גיל"

זמן קצר לאחר ההתנתקות הראו הממצאים של מחקרי עומק וסקרים כי מרכז הכובד של הזירה הפוליטית עבר בהדרגה מן הנושאים הביטחוניים-מדיניים אל נושאי הפנים. ההתנתקות מעזה עצמה נתפשה על-ידי רוב הציבור כצעד חיובי, אולם הוא התעייף מן ההתעסקות הבלעדית בסוגיות של ביטחון ושלום, שדחקו כל נושא אחר לשוליים. לציבור היה חשוב להתמקד בשאלות הבוערות בעיניו: חברה וכלכלה. נושאי הביטחון שומרים על נוכחות מתמדת, אבל הדומיננטיות שלהם תלויה בגובה הלהבות.

השאלות הקלאסיות של ההסדר עם הפלסטינים לא נעלמו, אבל תוקפן נחלש עקב התחושה הכללית 

שאמנם צריך הסדר שלום, אבל אין כל-כך עם מי לעשות אותו. בנושאי פנים, לעומת זאת, הדברים תלויים בנו. נושאי הפנים ה"אזרחיים" שנמצאו בקדמת התודעה היו אלה: השחיתות הגואה, הכלכלה, העוני ומצוקת הקשישים, הפער המעמדי, ההידרדרות של מערכת החינוך והבריאות המתדרדרים - והפילוג המעמיק בעם. לצד כל אלה שררה תחושה קשה של אובדן האימון במערכת הפוליטית בכלל ובפוליטיקאים המאיישים אותה בפרט.

"גיל" (מפלגת הגמלאים) הופיעה והתפתחה על רקע השילוב של אווירה ציבורית זו עם פריצת "קדימה" לקדמת המפה הפוליטית - ולאחר מכן, מחלתו של שרון. ניתן היה לצַפּות כי אם הציבור ייקרא לבחירות מוקדמות תתגלינה תגובות של מחאה, אולם, כל עוד אריאל שרון היה המנהיג הראשי זה לא קרה. גם לאחר ההחלטה על הקדמת הבחירות והופעת "קדימה", לא ניכרו אותות של מחאה: חלקם של הקולות הצפים, אלה שגם לא גילו נטייה למפלגה כלשהי - וחלקם של מי שדווחו בסקרים על כוונה שלא להשתתף בבחירות - היה נמוך, הן באופן מוחלט והן יחסית למערכות בחירות קודמות.

רפי איתן וחברים. הגמלאים נכנסים לכנסת. צילום: איי-פי

שרון, על אף הפרשיות שנקשרו בשמו, לא עורר שום מחאה. גם הפיחות במעמדם של  נושאי הביטחון לא גרר פיחות במעמדו,  נהפוך הוא - בנוסף לכוח-המשיכה של שרון כ"מר ביטחון", הציבור ראה בו גם איש רגיש וסבא חם, אשר יתפנה לדאוג לפתרון הבעיות החברתיות. בנסיבות אלו לא היה מקום למפלגות ייעודיות, שלא היה להן ייצוג בכנסת היוצאת (להוציא מפלגתו של שרון) -  והתוצאה: "קדימה" נמצאה במגמת עלייה, וחלקם של מי שהביעו תמיכה במפלגת הגמלאים היה נמוך מאחוז אחד. גם הקולות הצפים לא נטו לכיוון המפלגות הלא-מסורתיות (פיצוח הקולות הצפים, באמצעות שאלות-עזר, כמעט ולא הביא תגבורת למפלגות אלו - וגם לא ל"גיל").

דפוס התנהגות זה של ציבור המצביעים נותר על כנו במשך כמה שבועות נוספים לאחר הסתלקותו של שרון מהמפה הפוליטית. אולם, זמן קצר לאחר מכן השתנו הדברים - וגילויי המחאה החלו להופיע. הביטויים העיקריים לכך היו אלה:

·       גידול חלקם של הקולות הצפים ושל מי שדִווחו בסקרים על כוונה להימנע מהצבעה

·       פתיחת מגמת-ירידה של "קדימה".

בקרב הקולות הצפים היה מאגר גדול של מצביעים פוטנציאלים למפלגות הייעודיות, שלא היה להן ייצוג בכנסת היוצאת - אולם עדיין לא היתה נכונות למימוש הפוטנציאל.

תגובות המחאה היו מלוות בהתחזקות קלה של המפלגות הייעודיות - "עלה ירוק", "הירוקים" ו"גיל" -  אבל אף אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה. בסקר שערך מכון "דחף" בשבוע הראשון של חודש מרץ, אף אחת משלוש המפלגות הללו לא עברה את אחוז החסימה, אולם "עלה ירוק" היתה הקרובה ביותר מביניהן - ובסקר שנערך שבועיים לאחר מכן, "הירוקים ו"גיל" היו קרובות לאחוז החסימה ואילו "עלה ירוק" היתה רחוקה ממנו.

הגורם העיקרי שעיכב את מימוש פוטנציאל ההצבעה למפלגות אלו היה חששם של המצביעים הפוטנציאלים כי הן לא תעבורנה את אחוז החסימה - וקולם ילך לאיבוד. בסקר שערכה חברת "ספין", שניהלה את מסע הבחירות של "גיל", נמצא כי רק אחוז אחד מקרב מדגם מייצג של אנשים בגילאי הגמלאים אמרו כי הם מתכוונים להצביע למפלגת הגמלאים, אולם הצגת ההנחה שמפלגת הגמלאים תעבור את אחוז החסימה העלתה לכ-40% את חלקם של הנכונים לתמוך בה. המספר הגדול של מפלגות שהתמודדו על קולות המחאה (בבחירות התמודדו 31 מפלגות) רק הורידה את הסיכויים של כל אחת מהן.

מסע הבחירות של "גיל", שפרץ את מחסום אחוז החסימה, התבסס על התפישות הבאות:

·       יש ליצור בדעת הקהל ביטחון בכך ש"גיל" תעבור את אחוז החסימה (וזאת הם עשו באמצעות החזרה על הסיסמה "הגמלאים נכנסים לכנסת").

·       כדי לנצל את תחושות המחאה נגד המפלגות בכנסת היוצאת, אסור ליצור קשר בין "גיל" לבין "מפלגה" (ואכן, הסיסמה הנ"ל מדברת רק על הגמלאים ולא על "מפלגת הגמלאים").

·       לקשישים חשוב לדעת שהסביבה שלהם מכילה גם צעירים, ולכן יש למשוך צעירים לתמיכה במפלגה (וזאת הם עשו, הן  על-ידי גיוס ידוענים צעירים להובלת חלק ממסע הבחירות - והן על-ידי שימוש בסיסמאות, שגם מדברות לצעירים וגם ממצבות את "גיל" כמחאה נגד המפלגות הגדולות: שמים "זך" על המפלגות הגדולות).

"גיל" הצליחה לעבור את אחוז החסימה רק ימים בודדים לפני הבחירות, אולם גם אז כל הסקרים שפורסמו חזו לה רק שני מנדטים. בדיעבד הסתבר כי שני מנדטים אלה השלימו את העבודה: סקר שנערך בערבו של יום פרסום התחזית לשני מנדטים סולידיים, דהיינו יום לפני הבחירות (אך לא פורסם, בשל איסור על פרסום סקרים ביום הבחירות), חזה ל"גיל" 4-5 מנדטים - והשאר כבר היסטוריה: 7 מנדטים בקלפי.

מה קרה יום לפני הבחירות, וביום הבחירות? ננסה להשיב על כך באמצעות ניתוח משווה בין שני סקרים - הראשון נערך ב-26 במרץ (ויכונה להלן "סקר יום ראשון"), והשני (שיכונה להלן "סקר יום שני") נערך יום לפני הבחירות. כאן המקום לציין כי הסקרים שנתוניהם שימשו לעריכת תחזית הבחירות לא התבססו על פאנל של מרואיינים (דהיינו על מדגם אחד, שעליו נערכו בדיקות חוזרות) אלא על מדגמים מייצגים מתחלפים. לפיכך, אי-אפשר ללמוד מעדוּת המרואיינים עצמם על השינויים שחלו בכוונות ההצבעה ביומיים אלה. האמור להלן הוא השערה המבוססת על ניתוח משווה בין ממצאי שני הסקרים הנ"ל.

אנשים שכמה ימים לפני הבחירות כבר היו נחושים בדעתם באשר להצבעתם, לא שינו את החלטתם. התזוזה לכיוון "גיל" חלה רק בקרב הקולות הצפים - וכאמור, הקולות הצפים היו אחוז משמעותי מכלל הבוחרים עד היום האחרון. פיצוח קולות אלה באמצעות סדרה של שאלות-עזר העביר חלק מהם ל"קדימה"; לאחר "הבשורה" כי "גיל" חצתה את קו החסימה, חלק מהקולות הצפים שצפו ל"קדימה" שינו כיוון - וצפו לזרועות מפלגת הגמלאים.

מי הם אלה שהצביעו לגמלאים? הנתונים להלן מבוססים על סקר שהקיף כ-11,000 אנשים, מדגם מייצג של מצביעים שרואיינו ביום הבחירות, לאחר הצבעתם. בקרב עולי שנות ה-90 ואילך מחבר המדינות קיים ריכוז גבוה של גמלאים - ואף-על-פי-כן, התומכים ברשימת הגמלאים באו כמעט רק מקרב הציבור היהודי הוותיק (8.1% מהם, לעומת אחוז זניח [0.9%] בקרב העולים).

בקרב הקבוצה המכונה יהודים ותיקים, גם צעירים הצביעו לגמלאים - אך כצפוי, נמצא קשר בין גיל לבין תמיכה ב"גיל". חלקם של התומכים ברשימה זו עלה מ-3.5% בקרב גילאי 18-21 ל-6.5% בקרב גילאי 30-50 (כמעט ללא שוני בין תת-קבוצות גיל בטווח גילים רחב זה), ל-7.6% בקרב גילאי 51-60,      ל-15.3% בקרב גילאי 61-65  -  ול-16.4% בקרב גילאי 66+.  בקרב העולים עברו הגמלאים את אחוז החסימה רק בקבוצת הגיל 61+ (2.3%). נמצא גם קשר בין קירבה לדת לבין תמיכה בגמלאים (כ-7%- 8% בקרב החילונים והמסורתיים, כ-1% בקרב הדתיים וכמעט אפס בקרב החרדים). עוד ראוי לציין כי "גיל" היתה חזקה במיוחד בקבוצה שנמנעה מהצבעה בבחירות 2003.

בניכוי השלכות הגיל, לא נמצא קשר בין מגדר ומוצא לבין תמיכה ב"גיל".