גיבושם של קווי-היסוד המדיניים - במסגרת המשא ומתן הקואליציוני בין "קדימה" ומפלגת העבודה - לא התנהל על מי מנוחות, עקב מגעים קואליציוניים ש"קדימה" ניהלה עם מפלגות כמו ש"ס ו"ישראל ביתנו". כדי להפיס את דעתן של אלו התנגדו אנשי "קדימה" לתביעות אשר אינן מנוגדות, כשלעצמן, לתפישתם המדינית היסודית. בסופו של המשא ומתן התקבלו קווי-יסוד מדיניים ראויים, המוכיחים מה קטן המרחק בין מפלגת העבודה ו"קדימה".
המשא ומתן הקואליציוני הסתיים, וכעת ניתנים המוסרות בידי הממשלה. להלן אנסה לתאר את הדילמות והמחלוקות האידיאולוגיות - לצד הדילמות הפוליטיות - אשר ליוו את המשא ומתן המדיני לאורכו ולרוחבו.
נתוני הפתיחה במפגש שבין נציגי העבודה לנציגי “קדימה” היו טובים מאי פעם: במישור המדיני, מדובר בשתי מפלגות שחבריהן ישבו יחדיו בממשלה שביצעה את תהליך ההתנתקות - ואין ביניהן הבדל משמעותי בכל הנוגע להכרה בצורך שבהתכנסות לקווי-גבול חדשים וקטנים יותר. התכנסות זו אמורה להתבצע באמצעות משא ומתן עם פרטנר פלסטיני או באופן חד-צדדי, ובלבד שתספק לנו קווי ביטחון משמעותיים ואופציות למניעת פלישה של צבאות אויב לשטחנו - ותבטיח רוב יהודי ואורח חיים דמוקרטי במדינת ישראל.
בנתוני פתיחה שכאלה לא היה, לכאורה, מקום לחשש פן יקרוס המשא ומתן או ייפסק על רקע מדיני. דא עקא שמשך כל תקופת המשא ומתן, אשר ארכה שלושה שבועות, ניהלו אנשי “קדימה” מגעים קואליציוניים גם עם סיעות אחרות, בעיקר ש"ס ומפלגת ליברמן - ולכן התעוררו קשיים במקומות שלא היתה סיבה אידיאולוגית אמיתית לקיומם.
כך למשל, נציגי “קדימה” סירבו לכלול בקווי-היסוד אמירה מפורשת בעניין צמצום ההתיישבות ביהודה ושומרון עם המעבר לקווי-גבול חדשים, במסגרת ההתכנסות. המונח "התכנסות" עצמו היה בבחינת אבן נגף במהלך המשא ומתן, בשל חששם מתגובתו של איווט ליברמן. גם בנושא הורדת המאחזים הבלתי-חוקיים לא הצלחנו להגיע לידי הסכמה ברוב שלבי המשא ומתן - וזאת, אף על פי שראש הממשלה המיועד העיד על עצמו בתוקף שלאחר הורדת המאחז בעמונה אין הוא זקוק למתן הוכחות כתובות בדבר נחישותו להוריד מאחזים שכאלה.
השפעת המשא ומתן המקביל עם ש"ס וליברמן היתה עזה עד כדי כך שלבסוף נעתרו נציגי “קדימה” להתחייב על הורדת התנחלויות "בלתי-מורשות" - ולא "בלתי-חוקיות" ... וזאת, תוך הסתמכות על הטרמינולוגיה של עו"ד טליה ששון, בעבודת הבדיקה שביצעה לבקשת ממשלת שרון. עוד טריק שאימצו נציגי "קדימה", כדי להקל על השוּתפוֹת מימין, היה שילובה של ההתחייבות לפינוי מאחזים שכאלה בפרק הדן בשמירה על שלטון החוק ולא בפרק המדיני של קווי-היסוד ... הצעד הזה דווקא מצא חן בעינינו, שכן שילוב המאחזים הבלתי-מורשים בפרק הדן בשמירה על החוק רק חיזק את הטענה בדבר אי-חוקיותם ...
ככלל, אנשי “קדימה” נטו לעגן את הפרק המדיני של קווי-היסוד בנאום הניצחון שנשא אולמרט בליל הבחירות בנווה אילן - ואכן, נאום זה צורף לבסוף לקווי-היסוד של הממשלה כחלק בלתי-נפרד מהם. המעיין בַּנאום לא ימצא בו ולוּ מילה אחת על נסיגה ופינוי ישובים, ואף לא מילה אחת על מאחזים בלתי-חוקיים ... אשר על כן, נציגי העבודה חשו כי יש משמעות מיוחדת לכל אמירה בקווי-היסוד שלא נכללה בנאומו של אולמרט.
שני נושאים כבדי-משקל נוספים עלו וירדו חליפות במהלך המשא ומתן:
-
חקיקת חוק פינוי-פיצוי למתיישבים שיבחרו להתפנות מרצון מהשטחים אל תוך מדינת ישראל.
-
חילופי שטחים, שאינם כוללים חילופי אוכלוסין.
הנושא הראשון עורר את התנגדותם של אנשי “קדימה”, אשר טענו כי אסור שקווי-היסוד יכילו חומרי התרסה ופלגנות מיותרת. לתפישתם, די בכך שממשלת שרון חוקקה חוק פינוי-פיצוי למפוני חבל עזה ואין סיבה לחוקק עוד חוק שכזה, טרם זמנו. תביעה זו של העבודה נשללה, ובסופו של יום היא לא נכללה בקווי-היסוד.
אשר לחילופי אוכלוסיות, כאן התעקשה העבודה על הכללתו של משפט ברור שיסכל את כוונת ליברמן להחליף אוכלוסיה ושטח, כדוגמת אום אל פחם, בשטחים שיימסרו לישראל. תביעת העבודה בסעיף זה נבעה מן העובדה שהכוונה להחליף אוכלוסיות היא בלתי-חוקתית בעליל - ולא פחות מכך, מן המחויבות הפוליטית הגדולה של המפלגה כלפי המגזר הערבי. מטרתה היתה גם להתנקוֹת מן הטענה הקשה שהפנתה מפלגת יחד-מרצ כנגד העבודה: שהיא שותפתו של ליברמן, המוקצה מבחינתה מחמת מיאוס בשל תורתו הגזענית.
על הסעיף הזה בקווי-היסוד הקיזו הצדדים הרבה מאמצים וזיעה, עד שלבסוף התרצו אנשי “קדימה” (ככל הנראה, עקב משבר במשא ומתן עם ליברמן) וניאותו לכלול אותו בסעיף "המיעוטים" של קווי-היסוד, תוך הדגשה על שמירת האזרחות של בני-המיעוטים. בתחילה הם ניסו להתחמק, באמצעות טקסט שדיבר על שמירה של "זכויות האזרחים בני-המיעוטים", אולם ממש על קו הסיום - תוך שאנשי העבודה מדגישים כי מדובר בעניין עקרוני וחיוני להם - התרצו נציגי “קדימה” וקיבלו את המינוח הבא: שמירה על "זכויות האזרחות" של בני- המיעוטים. מעניין כיצד השפיע הסעיף הזה על איווט ליברמן, ששקל בדעתו אם להיכנס לממשלת אולמרט ...
נציגי העבודה העלו גם סוגיה הנוגעת להשלמתה של גדר הביטחון. הם תבעו הצהרה מפורשת על כוונה לסיים את בניית הגדר – וכן התחייבות על זמן קצוב לביצוע המשימה. בסופו של דבר נקבע בהסכם כי הגדר היא מרכיב חיוני במאבק בטרור וּבהגנה על אזרחי המדינה, אולם לא נקבע לוח זמנים מחייב לביצועה - אולי מפני שביום החתימה על קווי-היסוד הנחה אולמרט את מערכת הביטחון להחיש את הקמת הגדר ולהתגבר על מכשלות בירוקרטיות ומשפטיות.
לא עמדנו כאן על שלל הסעיפים המדיניים המוסכמים-מלכתחילה בדבר חתירה לשלום, תוך שאיפה לְשיח עם הפלסטינים על עתיד האזור - והעדפתו של שיח כזה - בטרם תבוצע נסיגה חד-צדדית כלשהי. כל אלה ואחרים הרי הם מצויים בקווי-היסוד שפורסמו לא מכבר. לעת סיום המשא ומתן התקבלו קווי-יסוד מדיניים ראויים, ושוב התברר כי המרחק הפוליטי-מדיני בין “קדימה” ל"עבודה" הוא קטן ביותר.
