הממשלה החדשה תהיה הגדולה שבממשלות מאז קום המדינה. הסיבה להיקפה המופרז היא תאוות השררה שמפעמת בנבחרינו, אשר אינם מעונינים בעבודת החקיקה האפורה שבמשכן הכנסת אלא בפרסום ובכיבודי השלטון. חידוש מרענן הוא מינויו של אזרח – עמיר פרץ – לתפקיד שר הביטחון. יש לקוות שבתקופת כהונתה של הממשלה הזאת יפחת כוח השפעתם של ראשי הצבא על קבלת ההחלטות; בנוגע לתחומי הדת, התרבות והמדיניות, התחזית הרבה פחות אופטימית.
עיקרי ההסכמים בין הסיעות העשויות להרכיב את הממשלה החדשה כבר נחתמו - משמע, אנו יודעים מי ראש הממשלה שלנו ומי שר הביטחון שלנו, וגם מכירים את הרשימה הארוכה של שמות המועמדים-לשרים מטעם המפלגות ומטעם עצמם. תהיה זו הגדולה בממשלות מאז קום המדינה (בראשונה היו 13 שרים), ומניין השרים בלא-תיק יגדיל את סרבולה. תהיה זו גם ממשלה יקרה מאוד – כלומר, מחירה יהיה רב, אך ספק אם ציבור הבוחרים יוקיר אותה ביותר.
ממשלת ישראל. הגדולה בממשלות מאז קום המדינה |
בשום פנים אינני מוכנה להשתכנע שממשלת-ענק כזאת היא כורח במדינה דמוקרטית. פרלמנטרים כה רבים בימינו רוצים להיות שרים, ובטוחים שהם ראויים למשרה זו, אבל בכמה מן המקרים, אין הם ראויים אפילו לתואר "פרלמנטרים", משום שהם חפצים במנעמי השלטון בלבד ואינם מתעניינים בעבודה האפורה - הכנת חוקים וקביעת סדרי שלטון ומשפט מתוקנים – שבה עסקו במסירות חברי כנסת כמו גדעון האוזנר, מנחם בגין, חייקה גרוסמן ופרלמנטרים דגולים אחרים בעבר.
חברי-הכנסת החדשים מעונינים אך ורק בשררה ובסממניה (לשכה, מכונית, נהג, עוזרים ופרסום) - והטענה הצדקנית שכל זה נועד לשירות הציבור אינה אלא מס שפתיים. לטעמי, יש לבטל את ההחלטה על מינוי שרים ללא-תיק - ולאפשר מספר מצומצם של סגני-שרים, למשרדים הזקוקים לכך באמת.
ראו את חבר-הכנסת החדש, שאול מופז: כל חייו היה חייל, רמטכ"ל, שר ביטחון - אך עד היום אינו מבין מה זו דמוקרטיה, מה הן זכויות האדם, כל אדם. האיש היה "קילר" אמיתי, שיזם והביא להרס, לרצח ולהכשלת כל אפשרות לבניית הידברות לשלום. בדרך די מגונה, הוא קפץ ישירות מראשות המטכ"ל לממשלה - וניהל בה מדיניות הרסנית ופרובוקטיבית. מוטב אפוא שיֵשב כמה שנים בפרלמנט, ילמד, יקשיב ויפסיק לחשוב שהפתרון האולטימטיבי להרגעת הציבור הוא לרצוח כל חשוד (אין צורך בראיות ...) מהשמים.
סליחה על חוסר-הדיוק: "חיסול" הוא רצח - וחיסול חשודים בלא משפט, לרַבּות סביבתם הקרובה, הוא כבר טרור. גם הנוהג להטות את המידע הנמסר לציבור, תוך הפחדה וניצול התקשורת, אינו הולם מדינה דמוקרטית. האומנם ערפאת הוא זה שתכנן את האינתיפאדה וגרם להסלמתה? האם לא אריק שרון בעלותו להר הבית, "והספין" של אהוד ברק ("אין עם מי לדבר"), הם שנתנו לצבא ולדוברו עמוס גלעד לצרוב לנו, הישראלים, את התודעה?
למה חושב מר שאול מופז שכדי להיות שר ביטחון יש צורך בבקיאות בכלי הריגה וביצר של הרס? ... אישית, אני סבורה שאזרח בעל תבונה, שכל ישר ויכולת להקשיב ולדעת לשאוֹל ייטב לנו יותר מכל מומחי הצבא - ולבטח, יותר ממופז, שהוא פורע-רסן, נקמן ובלתי-אמין. ואילו האיש הזה, מאחר שנבחר גם לכנסת, ילמד סדרי שלטון ומשפט וקצת דרך ארץ לחיי אדם ולצרכיו האלמנטריים. הענישה הקולקטיבית החביבה עליו היא חרפּה; יקרא נא את דברי אברהם לאלוהיו בעניין סדום ועמורה (בראשית, י"ח): "השופט כל הארץ לא יעשה משפט. התספה צדיק עם רשע?"
קראתי בָּעיתונות של שבת כי "רוב הציבור" סבור שעמיר פרץ אינו מתאים להיות שר הביטחון. האם תוצאות המשאל באמת מפתיעות לאחר שבמשך שבועיים פמפמו בכל כלי התקשורת, מטעם המעונינים בכך, שהוא לא מתאים, שאין לו ניסיון וכן הלאה? מה הפלא שההמון הנשאל הלך בדרך שבה הדריכו אותו חכמי התקשורת ואורחיהם בעלי העניין!
שר הביטחון חייב להיות איש נבון ובעל שכל ישר, אשר מסוגל לנצל את הידע של עוזריו המקצועיים, לבדוק, לחשוב ולקבל החלטות. הניסיון של אהוד ברק בצבא לא עזר לו כלל להיות ראש ממשלה טוב ושר ביטחון מוצלח. היהירות, ההתנשאות, התחושה שהוא כל- יודע הכשילו אותו ואת ממשלתו - וכן את המשא ומתן לשלום. אחר-כך, כדי לחפות על הכישלון, המציאו הוא ויועציו את הספין "אין עם מי לדבר", וטענו שערפאת תכנן את האינתיפאדה. עמוס גלעד מכר את השקר הזה בתיאבון ובשמחה בכלי התקשורת - והציבור קנה. כמו שאמר יועצו של שרון, עו"ד וייסגלס: "לימדנו את האמריקנים להאמין שערפאת אשם ושאין פרטנר".
אם יש לי ספקות ביחס לעמיר פרץ - ויש לי ספקות כאלה – אין זה מפני שאינו גנרל ולא שלא שימש בעבר כשר. אדרבה, כאשר ניצח במפלגתו שמחתי שמחה רבה - שמחתי על שניער את המערכת, השיב חיים למפלגת העבודה ועורר תקווה כי האזרח, כל אזרח, יוכל לחיות בכבוד וכי יגיע הקץ לעוני המרוד ולחברות הקבלנים המנצלות פועלים כעבדים. קיוויתי גם שיעזור לכל אותם מהגרים שהובטח להם כי כאן ייטב להם.
התחלתי לפקפק באמינותו וביושרו האינטלקטואלי, לאחר התרגיל המלוכלך שניסה לבצע עם הימין הקיצוני והגזעני (כקואליציה אלטרנטיבית). גם אם היה זה רק טריק להשגת יתר כוח, אסור היה לו לעשות כן. נרתעתי מעצם הרעיון שהוא יכול לחבור לחבורה משיחית, גזענית, אלימה וטרנספריסטית. אל יאמרו לי כי זו פוליטיקה, לא נכון! פוליטיקה יכולה
וצריכה להיות ישרה, הוגנת ושקופה. אם צד אחד הגון, גלוי ועובד בלא טריקים - גם הצד האחר חייב להיות הגון וגלוי, כי אחרת לא יצלח. השקיפות היא נכס בעולם התקשורתי, והציבור בז למעשי עורמה.
מצער מאוד שהתקשורת אינה מדגישה את חשיבותה של עבודת הכנסת - כלומר, להיות נציג הציבור, המחוקק, מבקר וקובע את דמות החברה. זוהי משימה המחייבת שיקול דעת, מסירות והתמדה - כל אותם מאפיינים שנעלמו במידה רבה מן השיח הציבורי, בשל חברי הכנסת החדשים עצמם. למרבה הצער, מה שמתבלט בשיח הציבורי כיום הוא דרישותיהם של אלה הבטוחים שמגיע להם! יש נבחרים שבזכותם הצביעו רבים בעד המפלגות הגדולות (כמו אבישי ברוורמן, עמי אילון ואוריאל רייכמן), אך הם "חדשים" - שאין להם מספיק ותק בעסקנות - ולכן "לא מגיע" להם ...
אילו נבחר פרופסור אוריאל רייכמן לשר, אילו צרפו את תיק המדע לתיק החינוך (החולש גם על ההשכלה הגבוהה), ייתכן שהיה לנו שר טוב ומועיל, שהיה יוצר קשרים חשובים עם מרכזי המדע באיחוד אירופה, בארצות-הברית ובעולם כולו. אבל המשא ומתן התנהל, כידוע, לפי הדפוסים המקובעים אצלנו מן העבר - סחר מכר של "תן וקח" בין ראשי סיעות, מבלי לבדוק מה חשוב ומה בלתי-חשוב. חבל שכך מתנהלים הדברים: חוקה לא תהיה; נשואים אזרחיים לא יהיו; הגיור המטורף ברוח הכפייה הדתית, תוך רדיפה וביזוי של מי שאינו יהודי על-פי ההלכה, יוסיף אף הוא להתבצע, מן הסתם.
אני מאמינה שאהוד אולמרט יכול להיות ראש ממשלה מצוין, ויש באפשרותו להצעיד את ישראל לדמוקרטיה מהותית במקום לקדש את האתנוקרטיה האורתודוקסית ואת שנאת האחר - אך ספק אם יאפשרו לו לעשות זאת. בממשלה גדולה ומסורבלת יש הרבה מכשלות. הפגיעה באזרחי המדינה שאינם יהודים והדרתם היא חרפה, וזו תימשך: בין השרים לא ראיתי אחד שאינו בן-ברית.
על הדרוזים, אשר משרתים בצבא, אנו אומרים שהם אחים בדם. האומנם הושקע ביישוביהם, בחינוכם ובבני-עדתם כאזרחים אפס קצהו של מה שנתנו בשפע פרוע למתנחלים, לאלה שעליהם הם שומרים ומגינים, תוך סיכון חייהם? קל וחומר, כלל ערביי ישראל, שאף הם אזרחי המדינה. ראוי להזכיר כאן גם את היחס המשפיל לעולי אתיופיה ולעולים מברית-המועצות-לשעבר, שאינם יהודים גמורים על-פי ההלכה.
בן-גוריון חזר וטען כי ישראל היא "מדינת-חוק" ולא "מדינת הלכה". הוא טעה. ב"הכרזת העצמאות" נאמר כי ישראל תהיה מושתתת על "יסודות החירות הצדק והשלום של נביאי ישראל". איפה נביאי ישראל ותורתם? הרבנים, הקנאים הם ובני עדתם האלימים שכחו שאלוהים אוהב גם את הגר (דברים י' י"ח), אבל החליטו ... "החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחנום" (דברים ז' ב').
לסיכום, אין תקווה כי הממשלה הגדולה הזאת, למרות קווי-היסוד שלה, תביא לימים של נאוֹרות, זכויות אדם ויצירת שלום אמת עם שכנינו - אך ייתכן שמעתה יבזבזו פחות מיליונים (בדולרים) על הרס בתים, הרג פלסטינים "חשודים", הפיכת כל כפר וכל עיר למחנה-מעצר והרעבה של מיליוני אנשים. יש לקוות שצה"ל יחדל מפרובוקציות בערי הפלסטינים ומרצח של ילדים ואזרחים, שהלא כל אלה גם מבטיחים תגובות אלימות וקטלניות כלפינו.
הצבא יודע תמיד מתי מעשיו מזמינים תגובה, ולכן הוא אחראי גם למתינו; לא נוח להודות בכך, אך זו עובדה. הצבא שלנו גדול, מצויד היטב וחזק - ולכן מותר לו לנהוג באיפוק, ולא לצאת כל יום בנקמות עזות ולהראות את נחת ידנו. לא תמיד חייבים לשמוח אלי קרב. הרי בילדות למדוּני: איזהו גיבור - הכובש את יצרו. אלא שהרבה דברים שלמדנו בילדות מיהרנו לשכוח.
ב-1961, כאשר סיים הנשיא (והגנרל) אייזנהאור את תפקידו, לאחר שתי קדנציות בבית הלבן, הוא פנה בנאום הפרידה לאזרחי ארצות-הברית, ואמר להם: "בארצנו יש נשק רב ותעשיית נשק גדולה, חזקה ובעלת-השפעה, ויש צבא חזק וגדול ובעל-השפעה. היזהרו - ואל תתנו לאנשי תעשיית הנשק ולאנשי הצבא להוביל אתכם למלחמות".
זאת אמר לעמו גדול המצביאים של מלחמת העולם השנייה, ונשיאה של הגדולה והחזקה במדינות, בשם הדמוקרטיה ובשם טובת העם והאדם. ראוי שנקדיש לכך מחשבה גם בארצנו. למרות הטענה הבכיינית שאנו הקורבן האולטימטיבי בעולם - ישראל חזקה; צבאנו מצויד היטב וחזק; ותעשיית הנשק שלנו, והמסחר בנשק שאנו מבצעים, אינם מביישים אף מדינות גדולות ועשירות בהרבה מישראל.
רצוי מאוד שלא לקבל מהצבא הערכות, הפחדות ודרישות לתקציב ולביצוע, כלשונן ורק משום שהם מומחים; אנו רשאים, וגם חייבים, לבדוק את הדברים. הגיע הזמן להבין ולהפנים שלא כל החכמה והדעת מצויים בצבא ובראשיהם של אנשי הביטחון. היצרים במגזר זה הם גדולים יותר מן הדעת - והמקובעוּת מסוכנת עוד יותר. אם שר הביטחון החדש ימלא את תפקיד הילד מ"בגדי המלך החדשים", הרי שעד מהרה ייגלה לעינינו ולוּ מקצת מן העירום שבהחלטות ובמעשים הנעשים, כביכול, למעננו. זכרו כיצד רצו לצרוב את מוחם של הפלסטינים, ולמעשה צרבו היטב את מוחותינו.
דברים אלה מכוונים גם למנגנון החושך שהקים מר יחיאל חורב - למען ביטחון המדינה, כביכול - מנגנון המטיל אימה על כל סביבתו. הוא בנה והרחיב את המנגנון הזה במשך 20 שנה, מבלי שיוחלף בתפקידו - ולכל מי שמותח עליו ביקורת, רומזים כי ייזהר; כפי שאמרו לי, אין אדם שאי-אפשר להלביש עליו תיק. כל זאת, לתשומת לב ראש הממשלה, שר הביטחון, מבקר המדינה והיועץ המשפטי.
בשלהי כתיבת המאמר פורסם כי ח"כ אופיר פינס מקבל תיק בממשלה, וזה הרכבו: תרבות, ספורט וירושלים. זהו צרוף עצוב מאוד לַתּרבות, שהרי ירושלים דורשת תשומת לב רבה וממוקדת - יחסי יהודים-ערבים בעיר, בנין החומה, זכויות האזרחים והתושבים הערבים, הוונדליזם של המתנחלים וכמובן יחסי ישראל והפלסטינים; כל הקונפליקט המסובך והמסתבך, שטרם הגיע לפתרון נכון וצודק.
הטיפול בענייני ירושלים הוא תפקיד חשוב - אך לחיי הרוח והתרבות שלנו דרוש שר שכל נפשו בתרבות, אשר מודע לצרכים ומוכן להיאבק עליהם. לספורט יש הרבה אפוטרופוסים, ולתרבות יש הרבה יוצרים והרבה דורשים - אך בממשלות ישראל היתה התרבות, על כל ענפיה וצרכיה, לבת חורגת. אני מקווה שהשר ידע לנווט את דרכיו גם בזה וגם בזה, אלא שהספק רב מהתקווה.
