אביגדור ליברמן, שלא הצליח לקנות את לבו של ציבור המצביעים הוותיק, הסיק את המסקנה המתבקשת - ולקראת הבחירות הבאות הוא חוזר אל הקהל הטבעי שלו, העולים מרוסיה. המצע של מפלגתו מבוסס על שנאה לערביי ישראל ועל תוכנית דמיונית לתיקון כל המעוות במדינת ישראל. בכך הוא קולע לרגשות הגזענות וההתנשאות הרוחשים בלבם של רבים מעולי רוסיה, ומבטיח לעצמו כמה מנדטים טובים שהשפעתם עשויה להיות מכרעת בבחירות הבאות.
ליברמן. חזר להיות פוליטיקאי מגזרי |
האין זה מוזר שבמקהלת הפוליטיקאים המתנגדים להתנתקות לא נשמע קולו של אביגדור ליברמן? לאן נעלם איש גדול זה, שנהג תמיד לפלוט אמירות חזקות על גבול הלגיטימיות והטעם הטוב? לאן מפנה עכשיו המארגן המבריק הזה, אחד מאנשי השטח המנוסים במדינה, את האנרגיה המתפרצת שלו? מדוע הוא נעדר מהקרב הגדול? בקיצור, איפה איווט כשחבריו למחנה הימין זקוקים לו כל-כך?
התשובה היא זו: ליברמן כבר רואה קדימה. מבטו לבחירות. הוא יודע שהקרב על ההתנתקות אבוד – אז למה שיבזבז זמן? כדי לזכות בכמה נקודות אצל הציבור הרחב? הרי הציבור הרחב הזה, כלומר ישראלים ותיקים, הוא אכזבתו הגדולה של ליברמן. הרומן ביניהם פשוט סירב להירקם. הוותיקים אמרו את דברם כאשר נטשו בהמוניהם את גוש הימין שליברמן הרכיב לקראת הבחירות האחרונות לכנסת. יכול להיות שהסיבה לכך היא סגנונו הגס של ליברמן, שנראה זר ומוזר בפוליטיקה המקומית - וייתכן שגם לגזענות של החברה הישראלית, שלא מוכנה להצביע ל"רוסי", היה תפקיד מסוים, אם לא מכריע.
כך או כך, מתוך שבעת המנדטים שבהם זכה האיחוד הלאומי, לפחות 5.5 ניקנו בקולות העולים - אבל בכנסת, התמונה הפוכה: ליברמן העניק לשותפיו מ"מולדת" ו"תקומה" 50 אחוז מהמקומות ברשימה (ובלבד שירצו לרוץ יחד ויהפכו אותו לפוליטיקאי על-מגזרי, כלומר יוציאוהו מהגטו הרוסי). בפועל, למפלגתו של ליברמן, "ישראל ביתנו", יש פחות מ-50 אחוז - רק שלושה חברי כנסת, שאחד מהם, אליעזר (צ'יטה) כהן, אפילו אינו עולה אלא ישראלי ותיק. העולים נתנו 5.5 או אפילו שישה מנדטים – ובתמורה קיבלו שני מושבים בלבד.
מעניין שגם שותפיו עד לאחרונה של ליברמן, שכביכול הרוויחו בגדול מחיבורם אליו, נשמעים - לפחות, כלפי חוץ - לא מרוצים. לטענתם, ציבור המצביעים הוותיק שלהם נטש אותם משום שנתנו למנהיג "רוסי" להובילם. יש היגיון מסוים בטענה הזאת, אף כי נראה שהם נטשו את ליברמן ולא הוא אותם.
ליברמן המאוכזב עושה מהלך קשה, אבל מתבקש, וחוזר אל חיק המגזר. רק כך יוכל להבטיח את עתידו הפוליטי וגם לקבל תמורה מלאה לפוטנציאל האלקטורלי שלו. הוא משלם מס שפתיים - מתבטא בתקשורת הרוסית נגד ההתנתקות - אבל לא יותר מזה: כעת הוא טרוד בעבודת שטח ובהחדרת האידיאולוגיה החדשה שלו, המבוססת על שלושה יסודות:
· טיפול בבעיות מגזריות.
· ערביי ישראל כאויב החדש.
· סיפוק של תחושת ההתנשאות הייחודית של "הרוסים".
רבים מאלה הרי חושבים שבישראל הכול רקוב, ושרק הם יודעים איך להציל את המדינה המסכנה הזאת. בשבילם, ליברמן מבטיח מעבר לממשל נשיאותי, קבלת חוקה והקמת בית-משפט לחוקה, רפורמה בחינוך ועוד שינויים מרחיקי-לכת, שכדי לבצעם דרושות הסכמה לאומית רחבה וממשלת אחדות - ולא מפלגה מגזרית עם איזה חמישה מנדטים. אבל העולים אוהבים את זה; הם נהנים להרגיש כמושיעי ישראל, שיודעים טוב יותר מכולם מה העם הזה צריך. הנה ציטוט מפרויקט המצע שמפלגת "ישראל ביתנו" הציגה (רק ברוסית) בתחילת יוני: "הגענו למצב שבו כל צעד נוסף בכיוון זה יובילנו לאסון! ... אנו סבורים, כי הקהילה שלנו היא זו שתוביל את השינויים במדינה. בתחילת המאה ה-20, דוברי רוסית הניחו כאן יסודות של מדינת היהודים. היום מוטל עלינו, צאצאיהם, להצילה". לא פחות ולא יותר.
פרויקט המצע הזה אינו סתם פופוליסטי. הוא הזוי לחלוטין, תלוש מהמציאות, רווי-ניגודים. מדע בדיוני. הוא מיועד לבוחרים שאין להם מושג ירוק כיצד ישראל חיה ומתנהלת. ליברמן הרי ניסה להציג את תוכנית חילופי האוכלוסין שלו לציבור הרחב, אך נענה בגיחוכים ובזקיפת גבות. שאלה פשוטה - מה נעשה עם אלה מערביי המשולש שלא ירצו לעבור למדינה פלסטינית ויעדיפו להישאר אזרחי ישראל? - הפילה אותו בפח. בראיונות לתקשורת הוא התפתל, הזיע והתבלבל, ולבסוף החליט להגביל את התוכנית הגדולה שלו "לשימוש פנימי", לבוחריו העולים שלא שואלים אותו שאלות לא-נוחות.
קהל זה מקבל באהדה את קביעתו, כי ערביי ישראל הם הסכנה הגדולה למדינת ישראל - הרי "הרוסים" צריכים אויב. ליברמן מבין שאם יחודש תהליך השלום, הפלסטינים יכולים להפוך מהר מאוד מהאויב הגדול לפרטנר לגיטימי או אף לשכנים טובים - ואילו ערביי ישראל לא ייעלמו לשום מקום; הם יישארו בקרבנו וימשיכו להוות מטרה נוחה לשנאה והסתה.
לא זו בלבד שליברמן חוזר להיות פוליטיקאי מגזרי - הוא מנצל את רגשותיו האפלים ביותר ואת דעותיו המכוערות ביותר של ציבור בוחריו, על מנת לשרוד בפוליטיקה. ישראלים ותיקים אינם רואים זאת, כי הם בכלל מעדיפים לא לראות ולא לנסות להבין את "הרוסים האלה". בשבילם, ליברמן כאילו נעלם, אבל הוא לא נעלם - הוא חורש את הקרקע, עובד כמו חמור ומגייס עוד ועוד תומכים ששוב יִרקו בפרצופו של השמאל ביום הבחירות. ושוב תעלה השאלה: "מדוע הרוסים האלה כולם ימנים?"
התשובה פשוטה: השמאל השאיר את שדה הקרב לליברמנים, ובינתיים הם מטפחים בורות, גזענות והתנשאות. מובן שלא כל העולים כאלה – אחרת, היה ליברמן יכול לצפות ל-20 מנדטים. במגזר שלנו ניכרת תזוזה משמעותית שמאלה, וגם לכיוון היציאה מהגטו, אבל מי שנשאר בגטו נופל ישירות לידיים של ליברמן - ומדובר בכמה מנדטים טובים, שהשפעתם עשויה להיות מכרעת בבחירות הבאות.
