דִּיּוּר מוּגָן

אֲנִי חֻלְדָּה קְשִׁישָׁה וּשְׁמִי הוּא חֻלְדָּה כִּרְסוּמַאי,           

מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי שׁוֹכֶנֶת בַּחֲשַׁאי

בְּתוֹךְ חֲדַר הַזֶּבֶל בְּבִנְיַן דִּירוֹת קָטָן,

אֲנִי, כְּלוֹמַר, בְּעֶצֶם, בְּחֶזְקַת דַּיָּר מוּגָן.

כֵּן, יֵשׁ לִי שֶׁפַע פַּרְנָסָה, אֲנִי לֹא מִתְלוֹנֶנֶת,

אֲנִי כָּאן בַּבִּנְיָן הַזֶּה מַמָּשׁ יַלְדַּת שַׁמֶּנֶת,

אַתֶּם הֲרֵי יוֹדְעִים (זֶה כְּלָל בָּנָאלִי וּמֻכָּר):

הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶחָד – הִיא לַשֵּׁנִי מַמָּשׁ אוֹצָר!

אֲבָל לָאַחְרוֹנָה פָּלְשׁוּ לְכָאן עוֹד דַּיָּרִים –

יַלְדָּה וְזוּג הוֹרִים שֶׁאֶת חַיַּי מְמָרְרִים,

וּבְלִי לִשְׁאֹל רְשׁוּת הִתְנַחֲלוּ אַרְבַּעְתָּם

בְּאֶמְצַע הַסָּלוֹן שֶׁלִּי, כְּאִלּוּ זֶה בֵּיתָם!

עַכְשָׁו כֻּלָּנוּ כָּאן נוֹבְרִים בְּיַחַד בָּאַשְׁפָּה,

וְלָאוֹרְחִים יֵשׁ תֵּאָבוֹן – שֶׁזֶּה מַמָּשׁ חֶרְפָּה,

וְרַק בַּלַּיְלָה כְּשֶׁכֻּלָּם שׁוֹכְבִים סוֹף סוֹף לָנוּחַ –

בַּטּוּסִיק שֶׁל הַבַּת אֲנִי נוֹגֶסֶת לְקִנּוּחַ!

אֲנִי פּוֹנָה אֵפוֹא מִכָּאן לְעַם יִשְׂרָאֵל חַי,

שֶׁיְּגַלֶּה קְצָת הִתְחַשְּׁבוּת בְּחֻלְדָּה כִּרְסוּמַאי,

וִיפַנֶּה אֶת הַפּוֹלְשִׁים, שֶׁנִּפָּטֵר מֵהַסִּיּוּט –

כִּי לִפְעָמִים גַּם לְחֻלְדָּה דְּרוּשָׁה קְצָת פְּרָטִיּוּת!