דפוסי ההצבעה של העולים מברית-המועצות-לשעבר מכריעים את גורל השלטון בישראל מאז מערכת הבחירות של 1992 – ויש להניח שכך יקרה גם הפעם. אף-על-פי-כן, העולים אינם זוכים לייצוג הוגן ולשילוב אמיתי במערכת הפוליטית של מדינת ישראל, ואין מקדישים תשומת לב לבעיותיהם. מפלגת עולים היא הפתרון המתבקש במצב זה, אך קשיי מימון והיעדרה של דמות כריזמטית בקרב העולים מונעים את הקמתה.
המערכת הפוליטית בישראל נוסדה ועוצבה במחצית הראשונה של המאה הקודמת, רובה ככולה לפני קום המדינה - אבל התמורות הדמוגרפיות, החברתיות והביטחוניות שחלו מאז בארץ, בעולם היהודי ובזירה הבינלאומית אינן באות לידי ביטוי במבנה הפוליטי של מדינת ישראל (להוציא הקמתה של ש"ס).
החלוקה המסורתית למפלגות שמאל וימין בישראל של היום היא מעוותת לחלוטין. מפלגות בעלות אוריינטציה פופוליסטית-שמאלנית במישור החברתי-כלכלי הן בעלות השקפה לאומנית-ימנית במישור המדיני-ביטחוני - ולהפך. גם האוכלוסיות התומכות במפלגות "שמאל" ו"ימין" הפוכות בזיקתן החברתית-כלכלית. אם נרצה להיווכח בדבר, אין לנו אלא לבחון את שיעורי התמיכה של מפלגות ה"שמאל" בקרב אוכלוסייה בעלת ממון באזורי מגורים יוקרתיים לעומת התמיכה במפלגות "ימין" באזורי מצוקה מעוטי-יכולת.
הופעתן של מפלגות קלֵריקליות קיצוניות, והשתלטותן על חלקים ניכרים של האוכלוסייה, הן רק סימן לפער שנתהווה בין המבנה הפוליטי לבין בעיותיהם האמיתיות של תושבי המדינה - שהרי המבנה הפוליטי בישראל מושתת על מגזרים עדתיים וכיתתיים מסורתיים (לא במובן הדתי); הצביון האידיאולוגי משנים עברו איבד כבר מזמן את משמעותו, ונותר רק בתעמולה הדמגוגית והפופוליסטית. נוסף לכך, אין ולא היו ניסיונות רציניים לשילובה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל בכלל, ובמערכותיה הפוליטיות בפרט.
על רקע זה הגיעו לישראל כמיליון עולים מברית-המועצות לשעבר. 15 שנים לאחר תחילת גל העלייה הגדול, ראוי לנו לתהות על מידת מעורבותם במערכת הפוליטית של מדינת ישראל. מאז מערכת הבחירות של 1992, דפוסי הצבעת העולים קבעו איזו מפלגה תשלוט במדינה – אך אין להסיק מכך שהעולים השתלבו במערכות הפוליטיות במדינה; ההפך הוא הנכון.
המפלגות עשו מאמצים אדירים על מנת לזכות בקולותיהם של העולים, ומאמצים עוד יותר אדירים על מנת למנוע מאותם עולים להשתלב בשורותיהן. בסיכומו של דבר, אין ייצוג לעולים במפלגות ישראליות ותיקות - ברמת השטח או במוסדות המפלגה. אכן, המפלגות דואגות להציב עולה אחד לפחות ברשימה לכנסת - אבל אין בכך דבר וחצי דבר, פרט לרצון למשוך את קולות העולים ביום הבחירות. למעשה, חלקם של העולים במפלגות ובמוסדותיהן קטן פי כמה מחלקם בקרב המצביעים בעבור אותן המפלגות.
יתר על כן, תפקידם של העולים שהשתלבו במפלגות מוגבל בעיקר למגזר העולים; שאר התחומים חסומים בפניהם. לקראת הבחירות, העולים רשאים להתעסק רק במגזר שלהם, בניהולו של ישראלי ותיק. כל זה מצביע על חוסר- הערכה לגבי העולים - ועוד יותר על חוסר-נכונות לשילובם האמיתי בפעילות פוליטית.
אם העולים אינם מיוצגים במידה מספקת במוסדות המפלגות, הרי שבעיותיהם והשקפת עולמם אינן מצויות על סדר-יומן של המפלגות - וכתוצאה מכך, הן גם נעדרות מסדר-יומה של המדינה. כך הולך וגדל הפער בין העולים ובעיותיהם לבין המערכת הפוליטית של המדינה, שאמורה לטפל באותן בעיות בדיוק. כך גם גובר הניכור בין העולים לבין מערכות המדינה, ובייחוד המערכת הפוליטית.
ליברמן. ייפגע מהפילוג בליכוד |
נכון להיום, העולים כבר התייאשו מן הסיכוי שמפלגות ישראליות ותיקות ישימו לב אליהם או אל בעיותיהם, פרט לגיוס קולות העולים בבחירות. אבל הבעיות שמציקות לאוכלוסיית העולים אינן נעלמות אלא הולכות ומחריפות. שום גורם פוליטי אינו מתייחס אליהן ברצינות, ומצב מצער זה הוא הסיבה לניסיונות להקים מפלגת עולים, מפלגה מִגזרית שתטפל בבעיותיהם.
הגורמים שבולמים את הקמתה של מפלגת עולים הם אלה:
· חוסר-האמון שרוחשים העולים לסיכויי הקמתה של מפלגה כזאת.
· קשיים אובייקטיביים, שכמעט ואינם מאפשרים את הקמתה של מפלגה חדשה בישראל של היום.
· העדר דמות כריזמטית וסמכותית מקרב העולים במישור הפוליטי. רוב הפעילים הפוליטיים הבולטים שעלו מברית-המועצות, איבדו את אמינותם: חלקם, בגלל שזנחו את בעיות העולים מייד לאחר בחירתם (שרנסקי, אדלשטיין) - וחלקם, משום שאינם נתפסים בקרב העולים כמי שמייצגים את האינטרסים שלהם (ליברמן). אחרים פשוט אינם בעלי שיעור קומה שיאפשר להם להשיג תוצאות ממשיות מחברותם בכנסת.
לקראת הבחירות הקרובות עומדות בפני העולים כמה אפשרויות.
· מפלגת עולים מפלגה כזאת תקום רק אם ייווצר שילוב מוצלח של דמות כריזמטית ויכולת כספית וארגונית. הסיכויים לכך קיימים, אך אינם גבוהים, בעיקר עקב קשיי המימון. אם לא תקום מפלגת עולים, חלק מן המצביעים הפוטנציאלים פשוט יחרימו את הבחירות. השאר יצביעו בעבור מפלגות ישראליות ותיקות.
· מפלגה בהנהגתו של ליברמן למפלגה כזאת יצביעו בעיקר עולים בעלי השקפה לאומנית-ימנית - וגם כאלה שהיו מצביעים למפלגת עולים, אבל בהעדרה יצביעו בעבור המועמד ה"רוסי".
· מפלגת העבודה רק העולים שהמפלגה תצליח לגייס הודות לשימוש במנגנון ההסתדרות, ומנגנונים אחרים שבשליטתה, יצביעו בעבור מפלגת העבודה. שאר העולים, כולל המצביעים בעבר, לא יצביעו למפלגה בראשותו של עמיר פרץ, הן בגלל הדימוי השמאלני- סוציאליסטי הקיצוני שלו והן בגלל שיקולים גזעניים – חוסר-נכונות להצביע בעבור מועמד מעדות המזרח, בעיקר על רקע תמיכתם הקולנית של חלק מבני עדות המזרח בפרץ.
· ליכוד עקב הקמתה של "קדימה", אפשר להעריך כי רוב העולים שהצביעו בעבר לליכוד ול"ישראל בעליה" יצביעו בעבור שרון. פיצולה של מפלגת ה"ליכוד" יפגע גם בשיעור ההצבעה למפלגתו של ליברמן.
· שינוי אם "שינוי" לא תצא עם בשורה חדשה לעולים, ספק אם תצליח לשמור על שיעורי התמיכה שמהם נהנתה בעבר. רוב העולים איבדו אימון ב"שינוי", הן בגלל הביצועים העלובים של המפלגה, במיוחד בתחומים החשובים לעולים, והן בשל דחייתם של מי שפעלו בעבר למען "שינוי" בקרב העולים ואי-קבלתם למפלגה. הקמת "מפלגת עולים" רק תקטין עוד יותר את תמיכת העולים ב"שינוי" - וייתכן ש"קדימה" תעשה זאת.
ניתן אפוא להניח שגם הפעם עשוי קולם של העולים להכריע את גורל השלטון בישראל, וזאת חרף העובדה שלא חל כל שיפור במצבם של העולים, ובשילובם במערכות המדינה (בייחוד במערכת הפוליטית) - אלא להפך.
