שִׂיחַת וְעִידָה

הַלוֹ, אִמָּא, מַה שְּׁלוֹמֵךְ?

לֹא הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלֵךְ

 

אֵיפֹה אַתְּ עַכְשָׁו, בְּרוֹמָא,

אוֹ שֶׁאַַתְּ עוֹד בְּנֶפַּאל?

אֵיךְ הָאֹכֶל בַּמָּלוֹן

וְאֵיךְ אַתְּ מַרְגִּישָׁה בִּכְלָל?

 

אֵיךְ הָיְתָה הַהַרְצָאָה?

הַקָּהָל מָחָא לָךְ כַּף?

וְזָכַרְתְּ לָשִׂים כָּל בֹּקֶר

שְׁתֵּי טִפּוֹת בָּאַף?   

 

לֹא, בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ

לְהָבִיא לִי מַתָּנָה,

לֹא חָסֵר לִי שׁוּם דָּבָר –

רֶגַע, יֵשׁ לִי מַמְתִּינָה.

 

הַלוֹ, אַבָּא? מַה שְּׁלוֹמְךָ?

לֹא הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלְךָ

כִּי מִזְּמַן לֹא הִתְקַשַּׁרְתָּ,

אֵיךְ הוֹלֵךְ שָׁם בְּגָ'קַרְטָה?

 

כְּבָר גִּלִּיתָ מַה הֶחְבֵּאתִי

בְּתַחְתִּית הַמִּזְוָדָה? –

אָז תָּצִיץ שָׁם וְתִרְאֶה

צָעִיף וְאֲפֻדָּה!!

 

אִמָּא הִתְקַשְּׁרָה כָּרֶגַע,

הִיא עֲדַיִן עַל הַקַּו,

אָז נוּכַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד

לְדַבֵּר עַכְשָׁו:

 

כֵּן, שִׁלַּמְתִּי כְּבָר אַרְנוֹנָה וְחֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל בַּזְּמַן,

וְמִסִּים לְוַעַד-בַּיִת וְגַם מַיִם כַּמּוּבָן

 

כֵּן, לָקַחְתִּי כְּבָר אֶת בְּלֶקִי לַוֶּטֶרִינָר,

וְגַם שַׂמְתִּי בַּמִּטְבָּח מַלְכֹּדֶת לָעַכְבָּר

 

כִּמְעַט כָּל יוֹם אֲנִי מֵכִין סָלָט וְחֲבִיתָה,

אָז אֵין סִבָּה שֶׁתִּדְאֲגוּ – הַכֹּל כָּאן בְּשְׁלִיטָה

 

אֲבָל רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעוּ: הַיּוֹם קִבַּלְנוּ תְּעוּדוֹת

וְיֵשׁ לִי עוֹד פַּ'ם טוֹב מְאֹד בְּכָּל הַמִּקְצוֹעוֹת

 

אָז רוּתִי הַמּוֹרָה אָמְרָה

שֶׁהִיא רוֹצָה לִרְאוֹת

אוֹתְכֶם, כְּשֶׁתַּחְזְרוּ כְּבָר

מִכָּל הַנְּסִיעוֹת –

 

כִּי בַּחַיִּים הִיא לֹא פָּגְשָׁה

תַּלְמִיד בְּכִּתָּה בֵּית                  

כָּל-כָּךְ בּוֹגֵר וְאַחְרָאִי

וְגַם 

כָּל-כָּךְ

שָׁקֵט!